בקשה לביטול צו ביניים שניתן

בעתירתו עותר המבקש לביטול הצוים ובמסגרת הבקשה לסעד הביניים, בה ניתנת החלטה זו, הוא מבקש שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע הצוים, עד למתן החלטה בעתירה.

...

בהקשר לכך אעיר כי (כפי שטענו המשיבים) בשל הסמכות המקומית השונה, נוכח מיקומם של בתי המרקחת במחוזות שונים (ובהתאם למחוזות התקבלו ההחלטות בדבר הוצאת הצווים) היה על המבקש לפצל את העתירה, אולם ב"כ המשיבים נעתר להצעתי ולבקשתי והסכים, מטעמי יעילות, כי עניינם של שני בתי המרקחת, בכל הנוגע לעתירה זו (בלבד) יידון יחדיו, בתיק זה. עם זאת הדגיש, כי ככל שיוגשו עתירות נגד החלטות שיתקבלו לאחר השימועים, המשיבים יעמדו על כך שכל עתירה תוגש לבית המשפט המוסמך לגבי כל אחד מבתי המרקחת.

לפיכך ובנסיבות שבפניי, בהן איסור רכישה ושיווק אשר בצווים ניתן בחוסר סמכות, יש להיעתר לבקשה, לגבי חלק זה, על אף שההליכים לגבי הצווים טרם מוצו.

מיום 1.1.2019 פסקה 20(א)(1) מיום 1.7.2020 תיקון מס' 34 ס"ח תשע"ח מס' 2735 מיום 19.7.2018 עמ' 804 (ה"ח 1196) ת"ט תשע"ט-2018 ס"ח תשע"ט מס' 2767 מיום 27.12.2018 עמ' 102 החלפת סעיף 20 הנוסח הקודם: צו הפסקה מינהלי לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: ניתן בזה סעד ביניים, אשר מורה על עיכוב אותו חלק של הצווים, אשר אוסר על המבקש לרכוש תרופה/תכשיר מבית מסחר חוקי ולמכרו בבתי המרקחת.

הבקשה נדחית לגבי שאר הוראות הצווים.

ביום 20.7.2022 הוגשה גם בקשה לצוו ביניים, וניתן צו אירעי בכפוף למספר תנאים וביניהם "שלא יעשה שימוש במבנה". באותו היום הוגשה גם בקשה מטעם העותר להפקדת תכנית לצורך הסדרת המבנה.

ביום 20.9.2022 הגישו המשיבים בקשה לביטול צו הביניים נוכח הפרת תנאיו, לאחר שהתברר כי המבנה מאוכלס ופעיל.

...

בתגובה לעתירה טענו המשיבים כי דינה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, משעה שהעותר הגיש עתירתו תשעה ימים בלבד לאחר שפנה לראשונה למינהל האזרחי; מחמת היותה עתירה מוקדמת, שכן העותר הגיש עתירתו טרם התקבל מענה בבקשתו להכנת תכנית להקמת מבנה חינוך ארעי מכוח התקנות; מחמת חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט של העותר, שעה שהעותר פעל שוב ושוב בניגוד לצווים מנהליים ומשפטיים, תוך שהוא מנסה להכשיר מבנה בלתי-חוקי שנבנה ללא היתר; ואף נטען בשולי הדברים כי העתירה לוקה בשיהוי, שכן העותר מבקש לבטל או לתקן את התקנות שהותקנו לפני למעלה מ-12 שנים.

באשר לבקשה לצו ביניים, טענו המשיבים כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהסעד המבוקש בה, קרי הקפאת צו ההריסה שהוצא בתיק בב"ח ר' 7/23, אינו משרת את הסעד העיקרי המבוקש בעתירה.

לבסוף, דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר.

משכך, ולמעלה מן הצורך, גם דין הבקשה לצו ביניים להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.

ביום 18.9.2022 נערך דיון ראשון בבקשה בפני כב' הרשמת הבכירה המטפלת, שבו הועלו טענות שונות ע"י ב"כ הצדדים (ללא חקירת מצהירים), וניתנה בתום הדיון החלטת ביניים.

ביום 16.2.2023 ובהמשך לכל ההליכים והדיונים הרבים בבקשה לביטול צו העיקול, נחתם צו סופי (בהסכמה למעשה – ראו דברי ביהמ"ש בהחלטה מיום 2.3.2023 על אודות הסכמה רלוואנטית) בדבר צימצום העיקולים שהוטלו.

...

הכרעה בקשת התיקון לאחר שנתתי דעתי ולמסמכי ולטענות הצדדים, אני מחליט כך: בקשת התיקון תתקבל, בכפוף לכך שהתובעת תשלם בפועל לנתבעות עד יום 4.5.2023 הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

בניגוד לטענות הדרמטיות משהו (והבלתי מפורטות מספיק והבלתי מבוססות מספיק) שהעלו הנתבעות בתשובתן, לא שוכנעתי כי היעתרות לבקשה תסב לנתבעות נזק דיוני של ממש, ואת הנזק המסוים שייגרם להם מכך שיידרשו להגיש כתב הגנה מתוקן באופן מהיר (ושוכנעתי לאפשר להן להגיש כתב הגנה גם נוכח העובדה שבכתב ההגנה המקורי הועלתה טענה בנוגע לאי-הכללת דרישת שכ"ט בנוגע לדירה מס' 20, שמבוקש בבקשת התיקון להכלילה לתביעה), ריפאתי בחיוב בהוצאות.

סכום ההוצאות נקבע גם בשים לב להיקף העצום של כתב הטענות שהוגשו ושיתוקנו כעת, וגם מאחר שמדובר במחדל ברור של התובעת, שבא על רקע ולאחר ריבוי הליכים ומסמכים בתיק זה עד כה. סכום ההוצאות מבקש אפוא גם להעביר מסר לצדדים להימנע ככל האפשר מעתה ואילך ממחדלים דיוניים שמייצרים טרחה רבה לצדדים ולביהמ"ש. בקשת הסף לאחר שעיינתי בבקשת הסף ובתשובה לה, אני סבור שראוי שהנתבעות יגישו תגובה לתשובה, ובאותה הזדמנות ראוי שהנתבעות ישקלו שוב, היטב ובכובד ראש, אם הן אכן עומדות על הכרעה בבקשה הסף ככזו (עפ"י מכלול הדינים הרלוונטיים לתוכן הבקשה, שלא ראיתי שהם הוצגו במלואם בדברי הצדדים ויושמו במלואם על נסיבות בקשת הסף), או שמא מסכימות לדחיית הבקשה ככזו, תוך שמירת מלוא זכויות וטענות הצדדים לבירור בהמשך הדרך.

בזהירות המתבקשת ומבלי לפגוע שלא לצורך אציין כי גם הנימוקים/העילות שצוינו הן כאלו שמקורן בדין הישן (ביצוע בנייה כדין או מניעת עובדה מוגמרת) ולא העילות הקבועות הקבועות בסעיף 229 לפיו: "לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצוו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". עיון בכתב הטענות המקורי מעלה כי נטענו בו טענות שונות בערבוביה אך ללא היתמודדות של ממש עם ההיבטים הדיונים הנדרשים והבקשה כולה אינה עומדת בהוראות התקנות מבלי שהוצג כל הסבר לכך, כך לדוגמא הטענה הסתמית לגבי היתר הבנייה האפשרי וכיו"ב. .

ראשית יצוין, כפי שצוין בהחלטות ביניים, כי המבקש לא פירט את זיקתו למקרקעין באופן הנידרש והמצופה וזאת על אף קביעות שכבר ניתנו בהליך הקודם.

...

משמצאתי להיעתר לבקשה לסילוק על הסף - לא מצאתי להידרש לטענות לגוף הדברים.

סוף דבר אני נעתרת לבקשת המשיבה ומורה על סילוק הבקשה על הסף.

בפעם זו ובשים לב לכל האמור לעיל, מצאתי להורות שהמבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך כולל, מופחת, של 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

...