בקשה לביטול צו איסור שימוש ברכב בגין חריגת משקל

בפני בקשה לביטול צו איסור שימוש מינהלי על שימוש ברכב למשך 30 ימים לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

טענות המשיבה ב"כ המשיבה טען כי מדובר בחריגה גבוהה מאוד במשקל שלא ניתן לה כל הסבר וכי הסברו של המבקש אינו הגיוני שכן החריגה היא גבוהה ולא חריגה קלה.

מתוך פסק הדין: " בהתאמת הדברים לעניין שמלפניי; המשיבה הציגה תעודת שקילה לפיה משקלו של הרכב עמד על 37.66 טון, במקום משקל מותר כולל של 32 טון. הגם שלא צורפה תעודת כיול לחומר החקירה אשר הוגש לעיוני, לא מצאתי כי יש בכך, בשלב זה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתשתית הראייתית הגולמית. סבורני כי לעת הזו, די בתעודת השקילה, המציגה, לכאורה, משקל אסור ביחס לרכב שבבעלות העוררת ואין זה מן הנמנע כי תעודת כיול תתוסף לראיות בשלב הדיון בהליך העקרי.

...

בנסיבות אלה, אני קובע כי יש ראיות לכאורה להוכחת העבירה.

סוף דבר - מצאתי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה וכי אין טענות הגנה נוספות העומדות למבקש.

אי לכך אני מורה על דחיית הבקשה.

וכך קבע בית המשפט: "הגם שלא צורפה תעודת כיול לחומר החקירה אשר הוגש לעיוני, לא מצאתי כי יש בכך , בשלב זה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתשתית הראייתית הגולמית. סבורני כי לעת הזו , די בתעודת השקילה המציגה , לכאורה, משקל אסור ביחס לרכב שבבעלות העוררת ואין זה מן הנמנע כי תעודת כיול תתוסף לראיות בשלב הדיון בהליך העקרי". בית המשפט אינו נידרש בשלב זה לבחון את משקל הראיות לכאורה, ומהימנות העדים.

דהיינו, המבקש ידע , או היה עליו לדעת, שהוא העמיס מטען בחריגת משקל ועובדה היא כי הדבר גרם לבעיה או לקושי בתפעול מערכות הרכב.

סוף דבר - לאחר שעיינתי בחומר החקירה בעיניינו של המבקש, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה ואני דוחה את הבקשה לביטול צוי איסור השמוש ביחס לרכב ולגרור.

...

המבקש הודה בו במקום וטען : "אני הרגשתי שיש משקל בגלל ההילוכים שהיה קשה". תגובה משנית: "אולי בגלל שזה חומר רטוב". בנסיבות אלה, סבורני כי יש די והותר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש.

וכך קבע בית המשפט: "הגם שלא צורפה תעודת כיול לחומר החקירה אשר הוגש לעיוני, לא מצאתי כי יש בכך , בשלב זה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתשתית הראייתית הגולמית. סבורני כי לעת הזו , די בתעודת השקילה המציגה , לכאורה, משקל אסור ביחס לרכב שבבעלות העוררת ואין זה מן הנמנע כי תעודת כיול תתווסף לראיות בשלב הדיון בהליך העיקרי". בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לבחון את משקל הראיות לכאורה, ומהימנות העדים.

סוף דבר - לאחר שעיינתי בחומר החקירה בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה ואני דוחה את הבקשה לביטול צווי איסור השימוש ביחס לרכב ולגרור.

לאור האמור – הבקשות נדחות.

בפני בקשה לביטול צו איסור שימוש מינהלי על שימוש ברכב למשך 30 ימים לפי סעיף 57(ב) לפקודת התעבורה.

" "הביטוי רכב , במסגרת הוראות סעיף 57(א)(1) אינו יכול להיות מצומצם ליגרור בלבד. ההובלה של המטען הנה בתוך שילוב הפעולות המבוצעות באמצעות המשאית ( הגורר) והגרור... הצמצום של הפרשנות לאותו כלי רכב אשר המשקל הכולל שלו בלבד היה מעבר למותר, אינו מתיישב עם ההקשר האמור , וגם אינו מתיישב עם תכלית החקיקה.. התכלית החקיקתית הנה למנוע ביצוע עבירה עם רכב מסוים באמצעותו בוצעה. העבירה בוצעה באמצעות הגורר ( המשאית) והן באמצעות הגרור, מכאן, לאור תכלית ההוראה, קיימת סמכות להטלת איסור שימוש בשניהם." "קבלת פרשנות לפיה סעיף 57א(א)(1) משמעותה כי רק ביחס ליגרור ניתן להטיל את האיסור, מקום שהוא מובל ע"י משאית שנמצאת במשקל תקין , משמעותה כי לא ניתן להחיל את הוראת 57ב(ב)(2), ומצב זה אינו מתיישב עם הפרשנות לפי איסור השמוש יהיה רק על הגרור." בע"ח 15624-12-17 מדינת ישראל נ' מ.ע. חופרי שוקת בע"מ קבעה השופטת נאוה בכור כי : "אינני רואה מקום לערוך הפרדה מלאכותית בין גורר ליגרור , אותם יש לראות כיחידה אחת הנעה בכביש, וכל חריגה במשקל , אם בגורר או בגרור, אכן משפיעה, כמפורט בהודעת הערר הסעיף 7 על היתנהגות הרכב כמכלול, מאריכה את מרחק הבלימה , משנה את היתנהגות הרכב בעקומות, ויוצרת סכנה של ממש למשתמשים בדרך". סוף דבר, לא מצאתי כל פגם באיסור השמוש ואף לא מצאתי כי עומדת למבקשת כל טענת הגנה שכן במקרה של חריגה ולו של אחד מכלי הרכב נוצרת סכנה ממשית למשתמשים בדרך ועל כן יש לראותם כיחידה אחת הנעה בכביש, שכל חריגת משקל משפיעה עליה , בין אם היא בגורר ובין אם היא בגרור.

...

" "הביטוי רכב , במסגרת הוראות סעיף 57(א)(1) אינו יכול להיות מצומצם לגרור בלבד. ההובלה של המטען הינה בתוך שילוב הפעולות המבוצעות באמצעות המשאית ( הגורר) והגרור... הצמצום של הפרשנות לאותו כלי רכב אשר המשקל הכולל שלו בלבד היה מעבר למותר, אינו מתיישב עם ההקשר האמור , וגם אינו מתיישב עם תכלית החקיקה.. התכלית החקיקתית הינה למנוע ביצוע עבירה עם רכב מסוים באמצעותו בוצעה. העבירה בוצעה באמצעות הגורר ( המשאית) והן באמצעות הגרור, מכאן, לאור תכלית ההוראה, קיימת סמכות להטלת איסור שימוש בשניהם." "קבלת פרשנות לפיה סעיף 57א(א)(1) משמעותה כי רק ביחס לגרור ניתן להטיל את האיסור, מקום שהוא מובל ע"י משאית שנמצאת במשקל תקין , משמעותה כי לא ניתן להחיל את הוראת 57ב(ב)(2), ומצב זה אינו מתיישב עם הפרשנות לפי איסור השימוש יהיה רק על הגרור." בע"ח 15624-12-17 מדינת ישראל נ' מ.ע. חופרי שוקת בע"מ קבעה השופטת נאוה בכור כי : "אינני רואה מקום לערוך הפרדה מלאכותית בין גורר לגרור , אותם יש לראות כיחידה אחת הנעה בכביש, וכל חריגה במשקל , אם בגורר או בגרור, אכן משפיעה, כמפורט בהודעת הערר הסעיף 7 על התנהגות הרכב כמכלול, מאריכה את מרחק הבלימה , משנה את התנהגות הרכב בעקומות, ויוצרת סכנה של ממש למשתמשים בדרך". סוף דבר, לא מצאתי כל פגם באיסור השימוש ואף לא מצאתי כי עומדת למבקשת כל טענת הגנה שכן במקרה של חריגה ולו של אחד מכלי הרכב נוצרת סכנה ממשית למשתמשים בדרך ועל כן יש לראותם כיחידה אחת הנעה בכביש, שכל חריגת משקל משפיעה עליה , בין אם היא בגורר ובין אם היא בגרור.

לאחר כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

זוהי בקשה לביטול צו איסור שימוש ברכב, בהתאם לסעיף 57ב' לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה).

המבקשת הנה הבעלים של רכב משא מ.ר. 30856901 (להלן: הרכב) אשר נאסר השמוש בו בשל חשד לבצוע עבירה של הובלת מטען, כאשר המשקל הכולל של הרכב והמטען, עולה על המשקל הכולל המותר - עבירה לפי תקנה 85(א)(5) לתקנות לתעבורה, תשכ"א – 1961.

ואולם, נוהל זה אין בו כדי לספק את הדרישה, ואין בו כדי להבטיח אי ביצוע העבירה, שעה שהמבקשת עצמה אינה מספקת לנהג את הכלים שבאמצעותם ניתן לוודא העידר חריגה במשקל .

...

גם טענת המבקש לעניין אחוז החריגה אין בידי לקבל.

ב"כ המבקש סבור כי לנוכח עובדה כי מדובר בחריגה מזערית, הרי שקיימת הצדקה להיעתר לבקשה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

דיון והכרעה פסילה מנהלית שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה לביטול צו פסילה מנהלית ,ראשית, על בית המשפט לבדוק אם קימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו של נהג , ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לעתירת ב"כ המבקש לביטול איסור שימוש ברכב סעיף 57א(1) לפקות התעבורה קובע כלהלן : מצא שוטר, לאחר שקילתו של רכב מסחרי, כי הוביל אדם מטען ברכב כאשר משקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו עולה על המשקל הכולל המותר לפי רשיון הרכב, רשאי הוא למסור לנהג, ולעניין רכב כאמור שהוא רכב עצמאי – לבעל הרכב, הודעה האוסרת את השמוש ברכב (להלן – הודעת איסור שימוש) לתקופה של 30 ימים.

כלומר סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה מקנה לקצין מישטרה סמכות לאסור על שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים באם מצא חריגה אסורה במשקל בעת השמוש ברכב.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול השיקולים, אני סבור כי יש להביא בחשבון את הפגיעה הכלכלית אשר עלולה להיגרם לבעל הרכב, ואת העובדה כי המשאית בבעלותה של חברת אוהד בהן בניה ושיפוצים בע"מ ומשמשת את החברה לצורך עבודה.

לאור האמור אני סבור כי ניתן להשיג מטרת ההרתעה אשר בתכלית איסור השימוש ברכב גם אם תקוצר תקופת האיסור.

נוכח האמור לעיל, אני סבור כי די בתקופת איסור שימוש של 15 ימים בנסיבות הבקשה שבנדון.