(ב) יחד עם זאת, בחירתו של חייב לפנות להליכי פשיטת רגל בגין חוב מזונות (לאישתו, לילדיו, או לאדם אחר) – בין אם חוב זה עומד לבדו ובין בהצטרף לחובות אחרים – אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על כך שהבקשה "הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל", במשמעות סעיף 18ה(א)(2) לפקודה.
נטישה של בית המגורים, על ידי החייב, הפקרתם של הזכאים למזונות ממנו למחסור ממשי, תוך נתוק הקשר עמם והתחמקות מהם לאורך שנים (בתקופה שבה הם נחשבים כמי שזכאים למזונות ממנו), קל וחומר כשמדובר בקטינים – נוגדת, באופן מהותי, את "תקנת הציבור" (יוער כי מדובר בהתנהלות, אשר עלולה להחשב, כשלעצמה, "מעשה פשיטת רגל" לפי סעיף 5 לפקודה).
במקרים מסוג זה על כורחך אתה אומר כי חוב המזונות נוצר ותפח תוך זילזול בנושים – דבר המהוה, כשלעצמו, חוסר תום לב המצדיק את דחיית בקשתו של החייב לפשיטת רגל.
יש מקום להחמיר עם חייב שהגיש את בקשתו במועד שבו עדיין מוטלת עליו חובה לספק את צורכי המחייה השוטפים של בני משפחתו, הזכאים למזונות ממנו ואשר פרנסתם עליו, בפרט כשמדובר בקטינים.
במקרה שלפניי החייב צבר פיגורים משמעותיים בהליך אשר אמנם הוסרו לאחר שהוגשה הבקשה לביטול ההליך.
...
(ד) מן העבר השני, אין בעצם קיומם של חובות נוספים, לצד חוב המזונות, כדי להוביל, מניה וביה ומטעם זה בלבד, למסקנה שבקשת החייב הוגשה בתום לב. השאלה אם דבק חוסר תום לב בפעולתו של חייב, המבקש לחסות בצילה של הפקודה, כאשר חוב מזונות נמנה על חובותיו, מושא הבקשה – צריכה להתקבל, איפוא, לאחר בחינת מכלול הנתונים הקונקרטיים בשים לב לנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה לגופו.
אסור ליצור מצב דברים שבו חייבים יעדיפו להימנע מתשלום חוב מזונות פסוק משך שנים ארוכות (חרף יכולתם לעמוד בתשלום הסכום, אשר נקבע ע"י ערכאה שיפוטית מבררת), ובתוך כך יגדילו ויאדירו אותו, והכל במטרה לזכות, בסופו של דבר, בהפטר – מטעמים הנעוצים בהתנהלותם.
אם לא יעמוד בהוראות החלטתי זו, יבוטל ההליך ללא התראה נוספת.
