בקשה לביטול פשיטת רגל בשל חוב שנוצר מאלימות במשפחה

הנאשם ניהל מיפעל לייצור כבלים ותקשורת, אולם העסק ניסגר בשנת 2009 עקב פשיטת רגל.

המתלוננת מסרה, כי בעקבות פשיטת הרגל וחובות הם נאלצו למכור את ביתם ומאז חלה הדרדרות במערכת היחסים הזוגית תוך היצטברות כעסים ומתח.

עוד הוסיפה וטענה באת כוח התביעה, כי בקביעת העונש ההולם בתוך המיתחם יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בבצוע העבירה: הנאשם יליד 1958, נעדר עבר פלילי; הוגש תסקיר חיובי ממנו עולה כי הנאשם לוקח אחריות על מעשיו, מביע חרטה וצער על היתנהגותו, ופנה מיוזמתו למרכז למניעת אלימות במשפחה שם טופל מחודש פברואר 2019.

עוד נפסק, כי על הנאשם המבקש לבטל את הרשעתו להראות שהותרת ההרשעה על כנה תיפגע בו באופן קונקריטי ולא די בהעלאת תרחיש שלפיו עלול להגרם לנאשם נזק בעתיד (רע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל (24.4.14); רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל (4.3.13); רע"פ 8627/12 הנסב נ' מדינת ישראל (31.12.12)).

...

יתר על כן, בסופו של דבר, הנאשם אמנם איחל למתלוננת ולילדיהם שימותו, אולם לא איים להרגם.

לאור האמור, אני קובעת כי הנאשם ביצע עבירה של איומים, אולם ההליך יסתיים ללא הרשעתו.

בכתבה המשתרעת על מספר עמודים נכתב, בין היתר, כי אטרי שבתפקידו כנשיא איגוד לישכת המסחר בירושלים אמור לעזור לסוחרי ובעלי עסקים שרוי בחובות של מיליונים, כי נגד אטרי ורעייתו הוגשה תביעה בגין אי תשלום דמי שכירות לדירה במודיעין בה הם התגוררו במסגרתה נטען שבני הזוג הם מפרי הסכמי שכירות סדרתיים, כי הוצא לבני הזוג צו פינוי והם נאלצו לצאת מהדירה וכי עו"ד פישר המייצג נושים שאטרי חייב להם כספים ביקש להפסיק את הליכי פשיטת הרגל שמנהל אטרי בשל היתנהגות שלא בתום לב. בכתבה פורטו טענות שהועלו ע"י עו"ד פישר בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל של אטרי ונאמר שעו"ד פישר משתמש במילים קשות נגד אטרי וטוען בבקשה שאטרי טס לחו"ל וחגג שם כאוות נפשו ולא מגיעה לו הגנה מפני נושיו, כי אטרי הוא אדם לא ישר שדרך התחבולה, העורמה והעלמת דברים היא נר לרגליו, כי אטרי ואישתו כדרך שיטה נוהגים לשכור דירות ולהפסיק לשלם דמי שכירות ולדחות דיונים בתביעות פינוי כדי "להרויח" המשך מגורים ללא תשלום וכך הם נהגו כלפי שלושה בעלי דירות בעיר מודיעין, נטען שהכנסותיו של אטרי עולות על ההכנסות המדווחות על ידו וכי אטרי צירף לבקשה לפשיטת רגל תלושי משכורת של תאגיד שאינו קיים ועוד.

לתצהירו של עו"ד כספי צורפו תגובות שהגיש אטרי באמצעות עו"ד כספי בהליך פשיטת הרגל בהן נטען שאטרי ואישתו סובלים מזה שנים מהתנכלויות והטרדות מצד עזרן, כי ניתנו צוי הטרדה מאיימת נגד התובעים בשל היתנהגותם המטרידה והוגשה תלונה במישטרה נגד עזרן על הפרת צו בית משפט לאחר שעזרן המשיך בהתנהגותו הבריונית ולעקוב אחרי אטרי ומשפחתו.

בית המשפט לאחר דיון במעמד הצדדים ומבלי להכריע בשאלה העובדתית האם הארוע מושא הבקשה ארע, דחה את הבקשה כנגד אישתו של אטרי ואת הבקשה למתן צו גורף האוסר על אטרי להתקרב לעו"ד פישר והורה על מתן צו האוסר על אטרי ליצור קשר עם עו"ד פישר, להמנע מלצלמו או להגיע לביתו או למשרדו (ראו; החלטה מיום 5.7.2016).

עדותו של עו"ד כספי בחקירתו הנגדית שהוא שמע מאטרי ואישתו על מסכת ההתעללויות שעברו מצד התובעים, אינה אלא עדות שמועה והטענה בסכומים מטעם עו"ד כספי שעו"ד פישר הודה בעדותו שנקט באלימות, אך בשל כך שאישר בחקירתו כי בכוונתו להמשיך בניסיונות לבטל את הליך פשיטת הרגל של אטרי (עמ' 13 שו' 33-34), אינה ראויה ואין בה ממש.

...

התרשמתי שאטרי היה משוכנע שגרסתו תואמת את האמת במלואה ולאור הטענות הקשות אליהן ביקשה התגובה להתייחס, אני סבורה שיש לנקוט בגישה מרוככת ולקבוע כי עומדת הגנת תום הלב לפרסום בגין אמירות אלה שלא חרג מהסביר (ראו; ת"א (י-ם) 5139-06 עו"ד בוטח נ' עו"ד גבל (פורסם בנבו, 5.8.2007); עניין הרציקוביץ (פיסקה 16)).

סוף דבר מכל האמור התביעה נגד שני הנתבעים נדחית.

למרות מסקנתי שיש לדחות את התביעה וכי מדובר בפרסום מותר ומוגן, אני סבורה שראוי היה אילו הנתבעים היו מציינים בתגובתם כי הצו שניתן כנגד עו"ד פישר ניתן במעמד צד אחד ולא שבים ומפנים בתצהירים להחלטה שניתנה בעניין במעמד צד אחד, מבלי לציין כי בדיון במעמד הצדדים נדחתה הבקשה ומבלי להזכיר את הצו שניתן כנגד אטרי, כשכך יש להוסיף את מורת הרוח מהתנהלותו של עו"ד כספי במהלך חקירתו.

כך נטען שהחובות נוצרו בעקבות הרשעתו של היחיד בפלילים בגין עבירות של אלימות במשפחה, כי חלק נכבד מהחוב שיצר היחיד הנו חוב בגין אי תשלום מזונות בנו הקטין וכי היחיד לא הצהיר על חוב בגין פיצוי שנקבע לבת הזוג במסגרת תביעה אזרחית נגררת להרשעתו בפלילים.

בתאריך 13.06.22 הגיש הנאמן דו"ח עידכון החוזר על ההמלצה לביטול ההליך בעיניינו של היחיד, אשר ממנו עולה כי היחיד לא פעל להסדרת חוב המזונות שצבר בהליך וכי בשל חוב זה דחה המוסד לביטוח לאומי את בקשתו של היחיד להחרגת חוב מזונות העבר, שנתבע בדין קדימה.

וכך נקבע בדברי ההסבר להצעת החוק (עמ' 656): "הצבת ערך השקום כערך מרכזי כאמור נובעת גם משינוי תפיסתי לגבי הליך חידלות הפרעון של יחידים שאותו מבקש החוק המוצע לקדם. דיני פשיטת הרגל התבססו בעבר על ההנחה שאי תשלום החוב מבטא פגם מוסרי בהתנהלות החייב. הנחה זו אינה יכולה לעמוד בעידן המודרני שבו השמוש באשרי צרכני מהוו החלק נכבד מהשמוש באשראי במשק ונתפס כלגיטימי.....". לא אוכל לקבל את הטענה כי בנסיבות ענייננו חידלות הפרעון נובעת מהתנהלות פסולה , או מתוך ניצול לרעה של הליכי חידלות הפרעון.

...

אני סבורה שבנסיבות טרם בשלה העת למתן צו לשיקומו הכלכלי של היחיד.

בקביעתי זו החלטתי לתת במקרה זה משקל בכורה למטרת שיקומו הכלכלי של היחיד לצורך קידום שילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים.

נוכח האמור, אני דוחה את הדיון בעניינו של היחיד ליום 24.04.23 בשעה 13:00.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 19 יולי 2020 פש"ר 23531-05-19 י.מ. נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 המבקש/ת / החייב/ת: י.מ. משיבים 1.כונס נכסים רישמי תל אביב 2.דוד הרשקוביץ (מנהל מיוחד) פסק דין

מדובר בחוב עקב הרשעתו של החייב בעבירה פלילית בגין מעשי סדום ומעשים מגונים בבנו הקטין.

החייב טען כי אין להענישו פעם שנייה באמצעות מניעת הליך זה. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מצאתי כי דין ההליך לביטול.

סעיף 69 (א) (2) לפקודת פשיטת הרגל מחריג מההפטר: "(2). חוב או חבות שנוצרו במירמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במירמה כאמור;" זה מכבר סעיף זה הורחב לכלול לא רק מירמה כלכלית אלא גם עבירות כלפי הגוף, לרבות עבירות מתחום המין.

הפסיקה המתייחסת לפקודה קיבלה ביטוי מפורש בסעיף 175 (א) (2) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2008 הקובע שהפטר לא יחול על "חוב שנוצר בדרך מירמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001." בעיניין 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נז(4) 197 (2003), נקבעו פרמטרים שונים לדיון בשאלה האם חייב זכאי להנות מהגנת ההליך כאשר חובותיו נוצרו בנסיבות פליליות.

עיון בפסיקה המחוזית מעלה כי לרוב, במקרים של פצויי נזיקין בפגיעות מיניות, נוכח חומרתה הקשה של העבירה והכתם המוסרי הקשה הדבק בה (לא כל שכן כאשר עסקינן בעבירות מיניות בתוך המשפחה), לא ניתנה לחייב האפשרות לחסות תחת הליך פשיטת הרגל: פש"ר 14911-07-12 (מחוזי חי') ג.ח.י נ' כונס נכסים רישמי (22.1.15), פש"ר (מחוזי ב"ש) 32757-12-16 ע.ל נ' כינוס נכסים (10.7.18).

...

לאור האמור אני מורה על ביטול ההליך.

"קרנית" הדגישה כי היחיד יצר את החוב כלפיה בחוסר תום לב מובהק תוך שהפנתה לפסיקה לפיה כאשר אדם מאפשר לאחר לנהוג ברכבו ללא ביטוח ומכך נוצר החוב, הדבר מהוה חוב במירמה ובחוסר תום לב. כן, הפניתה "קרנית" לפסיקה אשר קבעה כי יש לבצע איזון בין חוב שנוצר בחוסר תום לב לבין הליכי הפש"ר ומתן הפטר, בעיקר כאשר הכניסה להליך נבעה מרצונו של היחיד לפטור את עצמו מחוב שנוצר מחוסר תום לב. בהקשר לכך, טענה "קרנית" כי בהתאם לסעיף 163 לחוק, לבית המשפט הסמכות לקבוע ליחיד תקופת תשלומים ארוכה משלוש שנים כאשר היחיד נהג בחוסר תום לב בהליך וביצירת החוב והפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה.

בהחלטה מאותו היום נקבע כי ממועד הדיון חלפה שנה והמסמכים ביחס להכנסות והוצאות התא המשפחתי של היחיד לא הומצאו ובמצב בו המסמכים הקיימים לא מספיקים לצורך גיבוש המלצה בהליך, ההנחה היא כי המלצת בעלי התפקיד היא לביטול ההליך.

בהתאם לסעיף 183 לחוק, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול ההליך בהתקיים התנאים הבאים: ההליך ניפתח לבקשת היחיד; ישנו פגם ערכי בהתנהלות היחיד בהליך, באופן שמתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) לחוק או שהיחיד הפר תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי; ובנוסף, היתנהלות היחיד פוגעת מהותית בניהולם התקין של ההליכים (ראו עודד מאור ואסף דגני ההפטר - חידלות פרעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים, כרך א', (2019), עמ' 377 (להלן: "עודד מאור ואסף דגני").

סמכותו של בית המשפט לביטול ההליך בשל מחדלי החייב הוכרה גם בפקודת פשיטת הרגל, במקרים בהם התברר כי החייב מנצל את ההליך לרעה ונוהג בחוסר תום לב בהליך (ראו להמחשה סעיף 18ה(א)(2) לפקודה).

 (א)  ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה: (1)   תשלום עונשי; (2)   חוב שנוצר בדרך מירמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001; (3)   חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין.

...

          (ה)  מצא בית המשפט כי מתקיימות לגבי היחיד נסיבות כלכליות מיוחדות וחריגות שבשלהן אין זה צודק לקבוע תקופת תשלומים של שלוש שנים בלבד, וכי תקופה זו אינה מביאה לאיזון הראוי בין זכות הנושים לפירעון חובם ובין הצורך בשיקומו הכלכלי של היחיד, רשאי הוא לקבוע תקופת תשלומים ארוכה יותר גם אם לא מתקיימים התנאים שבסעיף קטן (ג).

בדומה לבעלי התפקיד ולעמדת הפסיקה, סבורני כי נהיגה בכלי רכב ללא ביטוח היא התנהגות חסרת תום לב ולכן, בסמכותו של בית המשפט בעניינו להאריך את תקופת הפירעון לתקופה שאינה קצובה בהתאם לסעיף 163(ד) לחוק.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליך וביטול הצו לפתיחת הליכים על כל הוראותיו.