בבקשתו, טען המערער 1 טענות בשני מישורים:
במישור האחד, טען המערער 1 כנגד פגמים פרוצדוראליים שונים שנפלו, לשיטתו, בפקודת המאסר שהוצאה לו.
במישור השני, הוא גרס שמכיוון ששולם על ידו סכום העולה על קרן הקנס – יש לבטל את פקודת המאסר, אף שהסכום ששולם ניזקף לטובת הפיצויים.
בהקשר זה, המערערים מבקשים להיבנות גם על מיעוט החוקים המאפשרים כליאה בשל אי-תשלום חיוב כספי, ואף על ביטולה של הנורמה, אשר התירה בעבר מאסר של חייבי הוצאה לפועל אזרחיים – על-ידי המחוקק (ראו: חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43), התשע"ד-2014).
...
אני סבור, כאמור לעיל, כי הפרשנות שמציע המשנה לנשיאה (בדימ') אפשרית מבחינת הלשון ועולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה ועם כללי הפרשנות במשפט הפלילי.
האם הפרשנות המוצעת מתיישבת עם ההלכה שלפיה "אין זה ראוי להטיל קנס, ומאסר תמורתו, שתכליתם האחת והיחידה היא תשלום הפיצויים" (ע"פ 2143/10 שלום נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (20.1.2011) (להלן: עניין שלום))? אני סבור שכן.
אינני מתעלם מכך שהסרת איום המאסר מפני מורשעים ששילמו את סכום הקנס גורעת מארסנל אמצעי האכיפה הפוטנציאליים שעומדים לרשותו של נפגע העבירה.