בקשה לביטול פסקי דין ומתן ארכה להשפט בדוחות חניה

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 34122251076 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

דיון השיקולים להם בית המשפט נידרש בדונו בבקשה להארכת מועד להשפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם.

הנטען בבקשה אינו תואם את עובדות כתב האישום, כאשר מדובר בדוח חניה אשר נערך על ידי שוטר והודבק על רכבה של המבקשת ואשר אינו נושא נקודות.

...

מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש את הבקשה במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתן לה יומה, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בנסיבות אלה שבהן לא ידע הדוחות עד היום ונוכח עוות דין העלול להגרם לו, עתר המבקש להארכת המועד להשפט ולהסבת הדוחות על שם בתו.

כבר נקבע, כי בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (רע"פ 2474/18 גולדברג נ' מדינת ישראל (26.7.18) פס' 9 וההפניות שם וכן רע"פ 8472/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18)).

בעניינינו, למרות שהודעות התשלום נשלחו למבקש בדואר רשום, הוא נימנע מלהגיש בקשה במועדים המנויים בחוק ולכן לא ניתן לקבל את טענותיו לגבי חיובו בגין דוחות חניה בשל עבירות שבוצעו לכאורה על ידי בתו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

לסיכום, לא עלה בידי המבקש לסתור את חזקת המסירה של דברי הדואר שנשלחו לכתובתו וכן לא עלה בידה להוכיח, כי דחיית בקשתו תגרום לו לעיוות דין ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה.

לנוכח דחיית הבקשה להארכת המועד להישפט, אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה, אך אין בהחלטה זו לחסום את דרכו של המבקש מלפנות בבקשות מתאימות בקשר להליכי הגבייה.

בית משפט השלום לתעבורה באילת המ"ש 2067-08-22 חנה נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 154122284 בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא נועה חקלאי מבקש פאדי חנה משיבה מדינת ישראל החלטה

דיון השיקולים להם בית המשפט נידרש בדונו בבקשה להארכת מועד להשפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם.

ראו בעיניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הצבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להמנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האנטרס הצבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

...

עוד הנפתה לדבריו העולים מן הדוח ומהווים לדבריה כראשית הודיה, וטענה אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים הקבועים בחוק, ואין בבקשה כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו המצדיק להיעתר למבוקש, מה גם שכל טענותיו ביחס למכשיר האכיפה נטענו ביחס למצלמות א3 בעוד העבירה נאכפה במכשיר הדבורה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 1939-07-23 אלקטרה פיתרונות חנייה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: 90520996668 בפני כבוד השופטת רונה פרסון מבקשים 1. אלקטרה פיתרונות חנייה בע"מ 2. איל פרידמן משיבים 1. מדינת ישראל 2. משטרת ישראל-פניות נהגים החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין דו"ח מהירות, מצלמה, מסוג בררת משפט מיום 28.3.21.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה ועיינתי באישור המסירה, לא מצאתי מקום להעתר לבקשה ולהאריך המועד להשפט כמבוקש.

בנוסף, וכפי שנקבע ביחס לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, טעות אנוש או שכחה אינה מהוה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה ועיינתי באישור המסירה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

בנסיבות אלה ונוכח השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, למעלה משנתיים לאחר ביצוע העבירה, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11): "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים." לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

  המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע המ"ש 8936-03-24 אל קרינאוי נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: 34125436484 לפני כבוד השופטת אושרת חנה בר מבקשים סלאח אלקרינאווי משיבים 1. מדינת ישראל 2. משטרת ישראל-פניות נהגים החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דוח שמספרו 34125436484 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

דיון השיקולים להם בית המשפט נידרש בדונו בבקשה להארכת מועד להשפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם.

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.