כי על פי ההלכה שנקבעה בפסיקה בע"א 18\8124 יורשי המנוח אלקנה ביישיץ נ' יעקב ז'רוט (4.8.2020), אין באפשרותם או מתפקידם של עורכי דין לגלות מסמכים מזויפים או לחשוף מעשי מירמה והונאה, וכי הדרישה שעורך הדין יהיה בקיא במאפייניהם של תעודות מזהות חורגת משקידה סבירה של עורך הדין.
לחלופין עתרו בני הזוג נאור כי ככל שאורה על ביטול פסק הדין, יותנה ביטולו בשלושה תנאים מצטברים: הפקדה בקופת בית המשפט הנכבד של לפחות 3,000,000 ₪ (ולחילופי חילופין 1,000,000 ₪), העיקולים שהוטלו יישארו בתוקפם כעיקולים זמניים ותשלום הוצאות על ידי המבקש למשיבים בסכום של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.
לא מצאתי לקבל את עתירת בני הזוג נאור בנוגע להפקדת ערובה בקופת בית המשפט או הותרת העיקולים שהוטלו עם מתן פסק הדין ולאור מתן פסק הדין, על כנם.
...
לטענתם, אילו הציג המבקש את העובדות הרלוונטיות, היתה נחשפת רשלנותו וכי עולה מבקשתו כי אין לו כל סיכוי להצליח להתגונן כנגד התובענה, כך שבכל מקרה דין הבקשה לביטול פסד הדין בעילה של "ביטול על פי שיקול דעת" להידחות על פניה.
בכל הנוגע לעילת הביטול המבוססת על שיקול דעת בית המשפט, אומר כבר עתה, כי איני מקבלת את עמדת בני הזוג נאור לפיה, המבקש הראה זלזול כה בוטה בבית המשפט, או כי אין לו הגנה כלל.
נוכח כל האמור לעיל, נוכח השלב הדיוני בו אנו מצויים, לאור הגישה הליברלית כפי שנסקרה לעיל בפסיקה בדבר קבלת בקשות לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה, איני סבורה כי יש להותיר את פסק הדין על כנו.
