בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחר בשל אי תשלום אגרה

בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 16.6.2021 בה קבעתי כי "הבקשה שבכותרת לא מעלה כל טעם להארכה נוספת של המועד לתשלום האגרה והפקדת הערובה, והיא אף לא נתמכת בתצהיר. אשר על כן, ומשלא שולמה אגרה ולא הופקדה ערובה, חרף החלטותיי בהליך זה, אני מורה על מחיקת ההליך". המבקשת עותרת כאמור לביטול החלטתי זו. המבקשת טוענת כי היא מצויה בקשיים כלכליים בגינן פנתה בבקשה להפחתת הערובה, ולמעשה היא שבה ומבקשת, אף בגדרי בקשתה שבכותרת, את הפחתת הערובה.

כידוע, רישמי בית המשפט מוסמכים "להחיות" הליך שנידחה עקב אי הפקדת ערובה מקום בו מתברר שיש למחדליו של המבקש הסבר המניח את הדעת.

ככלל, בקשה ל"החייאת" הליך יש להגיש תוך שלושים ימים כנדרש לגבי בקשות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, וככל שחולף זמן רב יותר ייטה בית המשפט לדחות בקשה זו (ראו: בש"א 5822/05‏ לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פיסקאות 22-19 (28.6.2006)).

לא למותר לציין כי בקשות דומות שהגישה המבקשת למתן פטור מאגרה וערובה בהליכים אחרים התקבלו בחלקן באופן שסכום הערובה הופחת על-ידי רישמי בית המשפט (ראו, למשל, החלטתו של הרשם (כתוארו אז) ג' שני מיום 9.7.2014 ברע"א 4308/14).

...

][ בקשה ל"החייאת ההליך" – המבקשת עותרת בבקשתה מיום 4.7.2021 כי אורה על ביטול החלטתי מיום 16.6.2021, בה הוריתי על מחיקת ההליך שבכותרת משלא שולמה אגרה ולא הופקדה ערובה.

בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 16.6.2021 בה קבעתי כי "הבקשה שבכותרת לא מעלה כל טעם להארכה נוספת של המועד לתשלום האגרה והפקדת הערובה, והיא אף לא נתמכת בתצהיר. אשר על כן, ומשלא שולמה אגרה ולא הופקדה ערובה, חרף החלטותיי בהליך זה, אני מורה על מחיקת ההליך". המבקשת עותרת כאמור לביטול החלטתי זו. המבקשת טוענת כי היא מצויה בקשיים כלכליים בגינן פנתה בבקשה להפחתת הערובה, ולמעשה היא שבה ומבקשת, אף בגדרי בקשתה שבכותרת, את הפחתת הערובה.

אשר על כן, דין הבקשה ל"החייאת הליך" להידחות.

לא נעלמו מעיני טענות המשיבים באשר להליכים הרבים בהם נוקטת המבקשת, ואני סבורה כי יש בטענות אלה ממש.

בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ניתן לקבוע שמדובר בבקשה המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וכן איני סבורה כי נגרמו למשיבים הוצאות מיוחדות (השונות מהוצאות בכל בקשה "סטנדרטית" למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה).

אשר על כן, הבקשות לפסיקת הוצאות נדחות.

לפניי בקשה שזכתה לכותרת "בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחר", אשר הוגשה ביום 4.1.22, לביטול פסק דין מיום 13.12.21, אשר ניתן בעת שהמבקשת לא שילמה האגרה ולא הפקידה ערבון, בהתאם להחלטה מיום 23.11.21 ובחלוף המועד (להלן: "פסה"ד" ו- "ההחלטה" בהתאמה).

ההחלטה הומצאה לב"כ המבקשת בדוא"ל על ידי מזכירות ביהמ"ש. בהתאם לתקנה 131 לתקנות "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד)." בהתאם להלכה, אשר התייחסה לתקנות הישנות אולם כוחה יפה גם כיום, ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, משתי עילות: האחת, חובת הצדק, שעה שנפל פגם בפסק הדין אשר בדרך כלל נובע מהעדר המצאה כדין, והשנייה, ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט, תוך בחינת הסיבה למחדלו של המבקש להיתגונן וסכויי ההצלחה של ההליך (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020), עמ' 916-920).

...

החלטתי לדחות הבקשה.

מכל אלה, אני קובעת כי בוצעה למבקשת מסירה כדין של ההחלטה ודוחה את הטענה להעדר ידיעה על חובתה לשלם אגרה ולהפקיד את העירבון.

התוצאה היא אפוא, כי המבקשת לא עמדה בתנאים המנויים לביטול פסה"ד בעת שלא שוכנעתי כי התנהלה בתום לב, בעת שקבעתי כי נמסרה לה ההחלטה, היא הובילה למחדלה ובעת שסיכויי העתירה נמוכים, אני דוחה את הבקשה.

ביום 14.6.21 ניתנה החלטה לפיה על המבקש להתאים את ההליך להליך בסדר דין מהיר ולשלם הפרש אגרה, באופן של הגשת תצהיר תמיכה ורשימת גילוי מסמכים.

המבקש מבקש שיינתן לו יומו בבית המשפט וטען כי מקור החוב נשוא התיק הנו באי תשלום דמי שכירות, הפרת חוזה חתום על ידי הנתבעת, והותרת חוב לעריית נתניה בגין אי תשלום ארנונה.

מכל מקום נקבע כי יש להעדיף ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, תוך השתת הוצאות כאשר קיימת הגנה אפשרית למבקש הביטול גם אם לא העמיד טעם למחדלו, מאשר להשתמש בסנקציה החמורה שבאי ביטול פסק דין וחסימת דרכו של המבקש בהשמעת טענותיו ומימוש זכות גישתו לערכאות [ראה רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (פורסם בנבו) ורע"א 3269/16 השרון שירותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ (פורסם בנבו)].

מכאן, נשאלת השאלה כיצד ידע המבקש שעליו לפעול במסגרת ההליך דנא עם חזרתו ארצה ולשכור שירותיו של עו"ד אחר, קודם למתן פסק הדין בתיק.

ניתנה היום, י"ט שבט תשפ"ב, 21 ינואר 2022, בהיעדר הצדדים.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה המבקש אינו זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק, אלא לביטולו בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

סוף דבר: לסיכומם של דברים ועל מנת שלא לסגור את דלתותיו של בית המשפט בפני המבקש, פסק הדין מיום 17.10.21 מבוטל לפי שיקול דעת בית המשפט.

לפני בקשה מטעם הנתבעים לביטול פסקי דין שניתנו כנגדם בהיעדר (להלן: "בקשת הביטול"), הנתבע 1 הוא הבעלים של חברת "רנים הסעות בע"מ" (להלן: "החברה"), הנתבעים חוייבו לשלם לתובע סך של 50,500 ₪, בצרוף תשלום אגרת בית משפט, הוצאות מסירה ושכ"ט עו"ד. רקע וטענות הצדדים בתאריך 27.1.2022 הגיש התובע תביעה כספית כנגד שני נתבעים: החברה ומר אחמד אלנאסאסרה (להלן: "אחמד"/"נתבע 2").

בתאריך 28.2.2023 ניתנה החלטת בית המשפט על עיכוב הליכי הוצל"פ עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

בבקשה לביטול טענה החברה, כי פסק הדין ניתן בהעדר כתב הגנה עקב אי קבלת כתב התביעה כדין.

(ב) בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר הקף כתב טענות; נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להמנע מעשיית דבר או מדד להקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני סבור כי אין מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן ולהלן נימוקיי: בהתאם לנוסח רשם החברות שהמציא התובע, כתובתה הרשומה של החברה היא אכן הכתובת שבה הומצאו כתב התביעה ופסק הדין.

נוכח כך, משחלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, בהיעדר "טעם מיוחד" למתן ארכה להארכת מועד (מבלי שזו נתבקשה על ידי הנתבעים) ובשים לב לנימוקים שפורטו, הבקשה לביטול פסקי הדין – נדחית.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 במסגרת ת.א 23648/08, בשל אי התייצבות התובע לדיון.

עיון בטבלה ובנספחים שצירף הנתבע להשלמת טיעוניו ולתגובה קודמת שהגיש מעלה כי אלה כוללים רכיבים שלא נכללו בתביעה שהוגשה נגד התובע, ואין לידון בהם במסגרת תובענה זו - בכלל זה, החזר שכר טירחה שנטען ששולם לתובע בעיניין אחר; הוצאות בעקבות מחיקת התביעה משנת 2001 שבוטלה שלא נכללו בכתב התביעה שהוגש נגד התובע ולא הוצגה אסמכתא לתשלומם; שכר טירחת עורכי דין והוצאות לאחר דחיית התביעה משנת 2001 שלא נכללו בתביעה נגד התובע, ואשר מהחלטת בית המשפט באותו הליך עולה כי בקשה לביטול ההחלטה על דחיית התביעה הוגשה באיחור וללא בקשה לארכת מועד; אגרה ושכר טירחת עורכי דין בתביעות אחרות; הוצאות ואגרה בגין הליכי הוצאה לפועל לבצוע פסק הדין שאינם חלק מרכיבי התביעה נגד התובע ואשר ביחס אליהם ניתן לומר כי אצה לנתבע הדרך לנקוט בשנת 2021 בהליכי הוצאה לפועל לבצוע פסק הדין, הגם שפסק הדין לא היה חלוט והייתה תלויה ועומדת בקשה לביטולו שטרם הוכרעה.

...

לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הצדדים אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 5,000 ₪ ואת התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ ולהפחית את חיוב ההוצאות של הנתבע מחיוב ההוצאות של התובע - כך שהתובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום.

לסיכום; מכל המקובץ פסק הדין שניתן נגד הנתבע במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 בת.א 23648/08 - מבוטל.

התובע ישלם למנוח בגין האגרה ששולמה בתביעה משנת 2001 שנדחתה סך של 43,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.2009, וכן יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 7,000 ₪.