המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה כאמור סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טירחת עו"ד. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:
"בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון."
בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוואנטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06):
"... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.".
לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה להתמשכות ההליך חרף סיווגו כדיון מהיר, כאשר עיכוב בירור ההליך נבע בעיקר מהתנהלות התובעת והיעדר התייצבותה לדיונים שנקבעו בעיניינה ובכך לא ניתן היה לברר את המחלוקת העובדתית בתיק, קל וחומר עת כבר בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת באמצעות בנה את העסקת התובעת אצלה, כך שמדובר היה במחלוקת עובדתית מהותית ונוכחות התובעת עצמה בדיון היא הכרחית לבירורה; וכן בשים לב למשאבים שנדרשו לניהול ההליך, לכך שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובקשות ותגובות שונות, בין היתר, לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד; וכן בהיתחשב במועד בו הוגשה בקשת התובעת למחיקת התביעה, ערב דיון ההוכחות, שנידחה אף הוא מספר פעמים לבקשת התובעת, וכן עת הבקשה למחיקת התובענה שהוגשה כאמור בשלב מיתקדם מאוד בהליך הוגשה אף היא ללא ציון עמדת הצד שכנגד – מצאתי, כי לנתבעת אכן נגרמו הוצאות לא מבוטלות בניהול הגנתה ואין בנסיבות העניין טעמים המצדיקים העידר חיוב התובעת בהוצאות, תוך גרימת חיסרון כיס לנתבעת.
...
המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה כאמור סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:
"בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון."
בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06):
"... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.".
לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה להתמשכות ההליך חרף סיווגו כדיון מהיר, כאשר עיכוב בירור ההליך נבע בעיקר מהתנהלות התובעת והעדר התייצבותה לדיונים שנקבעו בעניינה ובכך לא ניתן היה לברר את המחלוקת העובדתית בתיק, קל וחומר עת כבר בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת באמצעות בנה את העסקת התובעת אצלה, כך שמדובר היה במחלוקת עובדתית מהותית ונוכחות התובעת עצמה בדיון היא הכרחית לבירורה; וכן בשים לב למשאבים שנדרשו לניהול ההליך, לכך שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובקשות ותגובות שונות, בין היתר, לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד; וכן בהתחשב במועד בו הוגשה בקשת התובעת למחיקת התביעה, ערב דיון ההוכחות, שנדחה אף הוא מספר פעמים לבקשת התובעת, וכן עת הבקשה למחיקת התובענה שהוגשה כאמור בשלב מתקדם מאוד בהליך הוגשה אף היא ללא ציון עמדת הצד שכנגד – מצאתי, כי לנתבעת אכן נגרמו הוצאות לא מבוטלות בניהול הגנתה ואין בנסיבות העניין טעמים המצדיקים העדר חיוב התובעת בהוצאות, תוך גרימת חסרון כיס לנתבעת.
