בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר סיכומים וראיות

ברע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (25.3.18, להלן: "עניין סאלם"), סיכם כב' הש' שהם את ההלכה הנוהגת בעיניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר אשר יפים גם לענייננו: "אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה". המבקש לא נימק ולא הצביע על טעמים המצדיקים קיומו של דיון במעמד הצדדים ואף לא הצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין.

בעיניין זה ראוי לשוב ולהזכיר, כי אין די לעניין קיומו של חשש לעיוות דין, כי מי שעותר להארכת המועד להשפט, יכחיש את העבירה המיוחסת לו. על מי שטוען לקיומו של חשש כאמור להציג טעמים הנתמכים בראיות ממשיות ואשר טומנים בחובם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו והשוו לגבי החשש לעיוות דין לעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר; רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018))" (שם, פסקה 13).

...

דיון והכרעה לאחר עיון ושקילה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בשולי הדברים ומעבר לדרוש, אציין כי הנאשם לא מילא אחר החלטתי מיום 27.1.24 ולא צירף פירוט ניקוד ואמצעי תיקון קודמים.

מהטעמים האמורים, הבקשה נדחית .

במקרים אלה ואחרים, לרוב אין להסתפק בתצהיר בו מודה אחר כי נהג ברכב לשם הארכת המועד להשפט, אך בצד זאת חשוב לסייג כי בקשות מגובות, משכנעות, כנות ואשר לא הוגשו בשיהוי יתקבלו "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה"(עניין סאלם, פסקה 38).

...

כפי שהקדמתי, אין להשלים עם הותרתו של עיוות דין הגם שמסקנה גורפת לא מתיישבת עם הוראת המחוקק ואף הופכת חלופה זו לאות מתה – דבר שאין להלום.

לאור האמור, שעה שלא יכולה להיות מחלוקת כי המערערת לא נהגה ברכב והותרת המצב על כנו עלולה להסב לה עיוות דין; כן משלא נראה כי בהגשת הבקשה לביהמ"ש קמא דבק שיהוי רב שיצדיק את דחייתה, וגם מהטעם שניתן לרפא את האיחור הקל בהגשת הבקשה באמצעות חיוב המערערת בתשלום הוצאות לאוצר המדינה, כפי שהציעה המערערת עצמה - הוצאות שגם יעבירו מסר מרתיע ויעודדו את המערערת וכל חברה אחרת המחזיקה בצי רכבים להתנהל באופן תקין ולהקפיד על המועדים (ראו מיני רבים : המ"ש 13061-08-23 (תעבורה-מרכז) דומיקאר בע"מ נ' מדינת ישראל (4.9.23); המ"ש (תעבורה- חיפה) 12670-08023 דומיקאר בע"מ נ' מדינת ישראל (17.10.23)) – אני סבור כי נכון לקבל את הערעור.

סוף דבר לאור זאת, מקבל את הערעור, וכפועל יוצא מכך ועל יסוד הסכמת הצדדים, גם יתר הערעורים שהדיון בהם אוחד עם הליך זה יתקבלו בכך שתינתן למערערת הארכת המועד להישפט המבוקשת, וכל זאת בכפוף לכך שביחס לכל אחד מהדו"חות תשלם המערערת הוצאות לאוצר המדינה בסך 500 ₪ תוך 21 יום מהיום.

להלן החלטתי בבקשת נתבע 2 (להלן: "הנתבע") לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה ביום 2.1.20: עסקינן בתביעה כספית על סך 59,670 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

עומדת לתובעת גם החזקה הקבועה בסעיף 57ג' לפקודת הראיות לפיה, אם דוור המסמך והמען על המסמך היה כשורה ומצוי אישור בדבר מסירת המסמך לידי הנמען, הרי שרואים את ההמצאה כמבוצעת.

לסיכום - פסק הדין יוותר על כנו בסכום של 14,918 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (28.6.18) לסכום זה יש להוסיף אגרת משפט בסך 612 ₪, נכון ליום 28.6.18 כמו כן יש להוסיף לסכום זה שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ. יתרת פסק הדין כנגד נתבע 2 מבוטלת.

...

להלן החלטתי בבקשת נתבע 2 (להלן: "הנתבע") לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה ביום 2.1.20: עסקינן בתביעה כספית על סך 59,670 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

לאחר שעיינתי באישור המסירה שצורף לבקשה לפסק דין בהעדר הגנה, יש בידי לקבוע כי המסירה לנתבע 2 בוצעה כדין.

משכך אני קובעת כי מסירת כתב התביעה לידי הנתבע 2 הייתה כדין ועסקינן בבקשה לביטול פסק דין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

לסיכום - פסק הדין יוותר על כנו בסכום של 14,918 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (28.6.18) לסכום זה יש להוסיף אגרת משפט בסך 612 ₪, נכון ליום 28.6.18 כמו כן יש להוסיף לסכום זה שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ. יתרת פסק הדין כנגד נתבע 2 מבוטלת.

לסיכום, המשיב סבור כי יש לדחות את בקשת המבקשת על הסף ולהותיר את פסק הדין על כנו.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

סוף דבר, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ועל יסוד התשתית הראייתית הראשונית שהונחה לפניי, מצאתי כי מאזן הנוחות והצדק בנסיבות המקרה נוטה לטובת קבלת הבקשה ובטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

...

בנסיבות העניין, סבורני כי סכום זה מאזן כראוי בין הצורך בהרתעה מפני התנהלות רשלנית מצד בעלי דין, לבין מתן אפשרות למבקשת לזכות בהליך הוגן בפני הערכאה הדיונית.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ומבטל את פסק הדין מיום 19.2.2024 שניתן בהעדר הגנה.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך 1,000 ₪ בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ברע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (25.3.18), סיכם כב' הש' שהם את ההלכה הנוהגת בעיניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר אשר יפים גם לענייננו: "אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה". המבקש לא נימק ולא הצביע על טעמים המצדיקים קיומו של דיון במעמד הצדדים ואף לא הצביע על טעמים של ממש להארכת המועד להשפט בדוחות דנן (ר' להלן פירוט).

בעיניין זה ראוי לשוב ולהזכיר, כי אין די לעניין קיומו של חשש לעיוות דין, כי מי שעותר להארכת המועד להשפט, יכחיש את העבירה המיוחסת לו. על מי שטוען לקיומו של חשש כאמור להציג טעמים הנתמכים בראיות ממשיות ואשר טומנים בחובם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו והשוו לגבי החשש לעיוות דין לעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר; רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018))" (שם, פסקה 13).

...

לגופו של עניין, לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה ובעיקר את טופס פניות הנהגים שצירף המבקש אני מוצא לדחות את הבקשה ואלה נימוקיי: אמנם צורף רק אישור מסירה אחד (וגם הוא אינו קריא), אך גם אם אקבל את טענתו של המבקש כי לא קיבל את הודעת הקנס המקורית, אין בכך כדי לסייע לו. מטעם זה, לא מצאתי לבקש השלמה והצגה של המסמך.

נוכח קביעה עובדתית זו, היה רשאי בית-המשפט לקבוע כי טענתו בבקשה להארכת מועד אינה עולה בקנה אחד עם דעתו מס' חודשים קודם לכן על הדו"ח, ומשכך היה רשאי גם להסיק את המסקנה המתבקשת שמניין השיהוי יחל ביום 15/3/23.

לא למותר לציין כי טענת המבקש כי הותרת ההרשעות על כנן תפגע בו קשות בשל עבודתו כנהג מונית וריבוי הנקודות, אינן חלק משיקולי בית המשפט בהלך זה ואינן מבססות אף הן, חשש לעיוות זה (ר' לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.