בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם שסירב לקבל זימון

הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נשלח לכתובתו באמצעות דואר רשום וחזר עם ציון "סרב לקבל". על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], בית המשפט העליון קבע הלכה ברורה ביחס לכללים בהם יידרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר (ראה ההלכה בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם – להלן :פרשת מנחם).

...

בנסיבות המתוארות לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה.

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

מעבר לכך, מצופה היה מהנאשם להתייחס ישירות להזמנה המדוברת ולחתימה עליה ולא לשוב ולטעון טענות שאינן קשורות להזמנה זו. בנוסף, לאחר שהודע לנאשם במהלך דיון הבא"ש כי הוגש נגדו כתב אישום, חובה הייתה עליו לברר המועד והתייצב אליו ולא להיתעלם מעובדה זו. עוד יצוין כי עצם העובדה שהפרוטוקול נערך בשעה 14:45 (צ"ל 14:25), אינה מלמדת שהדיון נקבע לשעה זו; אלא שבית המשפט המתין לנאשם החל משעה 10:00, בה היה קבוע הדיון ועד לשעה זו, בטרם שפט אותו בהעדרו.

כן אציין, באשר לטענתו של ב"כ המשיב בדבר בקשתו של הנאשם לבצע בדיקת דם, כי זו אינה מעלה או מורידה, שהרי כלל ידוע הוא כי דרישתו/בקשתו של נהג לבצע בדיקה מסוג שונה מהבדיקה אשר נדרשה ממנו אינה מעלה או מורידה לעניין סרובו.

הנאשם ישלם את הקנס שהוטל עליו (2000 ₪), לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, החל מחלוף 3 ימים מרגע מתן גזר הדין ועד ליום 15.05.2023, וזאת באחת מהדרכים הבאות: · בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות". · מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).

...

עוד טוען המבקש כי לא בכדי נקבע בבקשתו להחזרת תפוס (בא"ש 11905-11-22), כי דין טענותיו בעניין הכשלים להתברר בתיק העיקרי.

כן טוען המבקש כי הוא חולה אסתמה ולכן ביקש מהשוטר לבצע לו בדיקת דם. בהמשך, לאור החלטתי מיום 27.12.22, טוען המבקש כי הוא לא חתם על אישור המסירה מאחר וזה הוגש לו על ידי התובעת בדיון הבא"ש, מה גם שאישור המסירה מדבר על הזמנה לשעה 10:00 ואילו הכרעת הדין מלמדת שהתיק היה קבוע לשעה 14:45.

בשלב זה, נדרשים אנו אך לבדיקתן הלכאורית של הראיות, ואני סבורה כי טענותיה של המשיבה בדבר סירובו של העורר עומדות ברף זה".

יפים לעניין דבריה של כב' הש' הלמן בעפ"ת 12528-05-12 נימר חורי נ' מ"י (פורסם בנבו): "כאשר יש חשד סביר להיותו של הנהג שיכור, חל גם ההסדר הקבוע בתקנה 169 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, המסמיך שוטר לבקש מן הנהג לבצע את הבדיקות המפורטות בתקנה. לשוטר יש סמכות לבחור את הבדיקה הנחוצה על פי שיקול דעתו, בשים לב לנסיבות הכוללות ולדרישות החוק (ראה רע"פ 8624/11 עזרא אליסי). על כל פנים, דרישתו של נהג כי תבוצע לו בדיקה אחרת מזו שהוא נדרש לבצע על ידי השוטר, איננה שוללת את המסקנה כי סירב לבצע בדיקה (ראה רע"פ 4388/12 וקנין נ. מדינת ישראל)". כן ר' רע"פ 8624/11 עזרא אליסי, רע"פ 4388/12 וקנין, עפ"ת 29009-05-12 עמית ברמן ועוד.

סוף דבר, בהיעדר הצדקה להיעדרותו של הנאשם מהדיון או חשש לעיוות דין הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

על פניו הנאשמת זומנה למשפטה כדין באופן בו זימון למשפטה נשלח לכתובתה באמצעות דואר רשום וחזרה עם ציון "מסרבת לקבל". על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], בית המשפט העליון קבע הלכה ברורה ביחס לכללים בהם יידרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר (ראה ההלכה בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם – להלן "פרשת מנחם).

...

אני סבור כי נוצר ספק ביחס להתקיימות המפגש בין איש הדואר למבקשת בפרשה זו, ומקבל את בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרה בפרשה זו. פסק הדין שניתן מבוטל.

מאישור המסירה הסרוק בתיק עולה כי פסק-הדין, אשר ניתן בהיעדר הנאשם ביום 13.04.23, הומצא לו עוד ביום 29.04.23 על ידי דוור רשות הדואר בשם אבו גנאים, אולם הנאשם סירב לקבלו.

גם בבקשתו היתייחס לתצהיר המסירה עליו חתם השליח מבלי להתייחס לעובדה כי בתיק קיימים שני אישורי מסירה, שנערכו על ידי שני שליחים שונים בשני מועדים שונים - האחד מתייחס להמצאת ההזמנה לדין והאחר מתייחס להמצאת פסק-הדין.

כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". הנאשם אמנם כפר בבצוע העבירה בה הורשע וציין כי יטען לאליבי מאחר והיה בראם אללה בשטחים במועד ביצוע העבירה, אולם לא צרף בעיניין זה ולו בדל ראיה או כל פירוט נידרש.

...

כמו כן, לא שוכנעתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין.

נוכח האמור לעיל  ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של הנאשם ביום 10.12.20.

יפים לעניין דבריו של כב' הש' צלקובניק בעפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22): "מאישור המסירה שהוצג, עולה כי ההזמנה לדין חזרה בציון "לא נידרש", והפרטים המצויינים באישור המסירה – תאריך ושם הדוור - גם אם מלוא הפרטים באישור לא מולאו, די היה בהם כדי לערוך בירור בדואר בקשר לנסיבות החזרת הדואר, ובירור זה לא נערך על ידי המערער".

לכך יש להוסיף כי פסק הדין נשלח לנאשם ביום 13.12.20 וחזר בציון "סירב לקבל הודבק" כשעליו מצוינים הכתובת המדויקת של הנאשם לרבות מספר תא דואר ואף תעודת זהות.

...

לאחר עיון ושקילה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כן ר' עפ"ת 25448-05-22 זיני נ' מדינת ישראל (14.6.22): "אכן, כפי שטען הסנגור, באישור המסירה שהוגש לתיק חסרים תאריך, פרטי פקיד המסירה וחתימתו, ואולם לטעמי לא די בכך כדי לסתור את חזקת המסירה, זאת הגם שלא נעלם מעיניי כי ישנה פסיקה של בתי משפט אחרים, לרבות בתי משפט מחוזיים, הקובעת אחרת. בפסיקה רבה של בית המשפט העליון נקבע, כי אין בליקויים באישור המסירה כשלעצמם כדי לסתור את חזקת המסירה, וכי הנטל לסתור את חזקת המסירה מוטל על הנמען". ואף רע"פ 5008/21 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל (30.8.21): "אמנם ישנה חשיבות רבה לציון פרטים מלאים באישור המסירה, אך על הטוען כי לא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת, ולא להסתפק בטענה כללית, כנטען במקרה דנן (ראו רע"פ 5356/20 טחאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.8.2020))". לאור האמור, אני קובע כי הנאשם לא הציג סיבה מוצדקת להיעדרותו מן הדיון.

מהטעמים האמורים, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.