בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר בתביעת זכויות בדירה

ביום 28.9.17 הגיש הנתבע בשם התובע בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 4.9.17 (נספח ו' לתביעה).

ביום 21.12.17 דחה בית המשפט את בקשת התובע לביטול פסק הדין במילים אלו: "הטענה היחידה בבקשה הביטול הייתה לעניין מסירת כתב התביעה. טענה זו נדחתה, כאמור. המבקש לא פירט את סכויי הגנתו כלל. אמנם, זכותו של המבקש לסמוך את בקשתו רק על עילה אחת ויחידה (ביטול מחובת הצדק) אולם בכך הוא נוטל סיכון שאם עילה זו תידחה, תידחה הבקשה כולה. מאחר וסכויי ההגנה לא פורטו, ולאור דחיית הטענה לביטול מחובת הצדק, הרי שלא הוכח כי יש טעם בבטול פסק הדין" (נספח ז' לתביעה).

לאחר דחיית העירעור פסק הדין הפך חלוט ועו"ד יקותיאל הגיש אותו לבצוע בלשת ההוצל"פ. במסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק 504810-09-17 הטיל עו"ד יקותיאל עיקול על דירת מגוריו של התובע ואף מונה לבקשתו ככונס נכסים למכר זכויותיו של התובע בדירת מגוריו.

...

שוכנעתי כי הנתבע פעל באופן סביר ומקצועי בהתאם לנתונים שהועברו לו בזמן אמת ע"י התובע.

לסיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 65,000 ₪ בתוך 30 יום.

בקשתם של הנתבעים לביטולה של הפסיקתא נדחתה (כבוד המפקחת אושרת ארפי מוראי) וכך נכתב: "אשר לביטול פסק הדין במסגר הסמכות המסורה לשיקול דעתי, לא מצאתי להורות כן, משאין בבקשה כדי ללמד על הגנה אפשרית, ומשלא הובא בבקשה כל טעם למחדל בגינו לא הוגש כתב הגנה [...] במסגרת פסק הדין ניתנו הסעדים האופרטיביים הבאים: האחד סילוק יד המבקשים [הנתבעים] מחדר האשפה בבית המשותף המהוה רכוש משותף, והשבת המצב לקדמותו עובר לפלישת המבקשים לחדר זה [...] בנסיבות דנן, אין חולק כי ה[נתבעים] תפסו חזקה ייחודית בחדר האשפה והפכוהו, במצורף לסגירת שטח חניה שבבעלותם המצוי בצמידות לחדר האשפה, ליחידת דיור נפרדת[,] המשמשת את המבקשים והמושכרת על ידם, מעת לעת, לאחרים. המבקשים לא הביאו כל אסמכתה, ולו ראשית ראיה, להסכמה שניתנה בידם על ידי מי מבעלי הדירות [בבית המשותף] להצמדת חלק זה ברכוש המשותף לדירתם. הנטל על המבקש ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה להוכיח סכויי הגנה טובים וכי טענותיו מצדיקות בירור. המבקשים [לא הביאו] אסמכתה כלשהיא להסכמה שניתנה על ידי מי מבעלי הדירות להצמדת חדר האשפה לדירתם" (נספח 7 לתצהיר התובעת).

הפסיקה, שנדרשה לסעיף זה, קבעה כי תנאי לקיומו הוא הודיה של נתבע בעובדות, שמתוכן ניתן לבסס את זכותו של התובע לתביעתו (ע"א 1017/91 פסח נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול, בפיסקה השמינית לפסק דינו של כבוד השופט יצחק זמיר (פורסם במאגרים, 1.4.1996)).

...

ביתר דיוק, יש לשאול מהו היסוד המוביל, המאפיין את ההתעשרות שצמחה מן המקרקעין ואת המחלוקת, שהניבה התעשרות זו. יש נסיבות, שבהן מרכז הכובד של הדברים יוליך למסקנה כי מתאים יותר להחיל את סעיף 33.

עניין זה מעמיד את הסעד בראש זה של התביעה על סך של 37,800 ש"ח. התוצאה אני מקבל את התובענה, על שני ראשיה.

בתוך 30 ימים מיום, שקיבלו לידיהם את פסק דיני זה ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת סך של 4,155 ש"ח בגין דמי השימוש בחדר האשפה ועוד סך של 37,800 ש"ח בגין מניעת השימוש בחניה ובסך הכל: 41,955 ש"ח. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשתה של התובענה ועד היום עומד הסכום לתשלום על 48,483 ש"ח. עוד ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ש"ח וסך, כולל מע"מ, של 7,600 ש"ח לשכר טרחה של עורך דינה.

טענה זו נתמכה בתצהיר השליח במסגרתו תיאר את המבקשת ואף אימת את המסירה באמצעות "מישפחת כהן (דירה 135)". עוד נטען, כי במקביל נשלח כתב התביעה לידי המבקשת באמצעות הואטסאפ וכן באמצעות דוא"ל. ביום 19.6.2023 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה והבקשה כאמור.

לטענת המבקשת, יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק הואיל וכתב התביעה, כמו גם פסק הדין, לא הומצאו לידיה ולכן בהיעדר מסירה כדין, לא ניתן לה יומה בבית המשפט.

אין בפי הנתבעת כל טענה להגנה, וממילא אין מקום לבטל את פסק הדין מקום בו הדיון בתובענה הפך תאורטי לאחר שהנתבעת פינתה את המושכר וכאשר אין בפיה כל טענה לזכות או זכאות להמשיך ולהחזיק במושכר.

...

על החשיבות בבמועדים הסטטוטורים עמד בית המשפט ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים [פורסם בנבו] (22.5.2001): "אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב". דומני, כי בנסיבות מקרה דנן, גם אם הייתה בפני בקשה להארכת מועד, אין זה המקרה להיעתר לבקשה כאמור.

יתרה מכך, מקום בו עולה מטענות הצדדים כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין חלף מאחר שהמבקשת ידעה על פסק הדין בחודש אוגוסט 2023, הרי שגם אם בפני בית המשפט הייתה מונחת בקשה להארכת מועד, ובית המשפט היה מוצא להיעתר לה, היה מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב נוכח מחדלה של המבקשת בהגשת הבקשה באיחור ולאחר המועד הקבוע בתקנות.

התוצאה אשר על כן, בשים לב למכלול השיקולים והטעמים כמפורט לעיל, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

רקע עובדתי ותמצית ההליכים ביום 17.11.22 הגישה התובעת, הגב' מאשה בן משה (להלן: "התובעת") תביעה לסעד הצהרתי כנגד אחד עשר נתבעים, ובין היתר כנגד מר רן נאור וגב' צופית ציפורה נאור, הם המשיבים בבקשה כאן (להלן: "בני הזוג נאור") וכנגד המבקש, בטענה כי זכויות שהיו לתובעת במקרקעין הידועים כגוש 6434, חלקה 353, המצויים ברחוב הר עצמון 38-40 בכפר סבא (להלן: "המקרקעין"), נמכרו לבני הזוג נאור על ידי מתחזה, וכי התובעת זכאית להרשם בלישכת רישום המקרקעין כבעלת מלוא הזכויות במקרקעין חלף בני הזוג נאור.

לאחר כל אלה, ביום 17.10.2023 ולאחר שנחה דעתי כי ההודעה לצד שלישי נימסרה למבקש כדין, ונוכח האמור בכתב התביעה ובהודעה לצד השלישי נעתרתי לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ועל יסוד פסק הדין הוטלו לבקשת בני הזוג נאור עיקולים על נכסים וכספים של המבקש ורעייתו.

לגופה של תביעה, טען המבקש, כי לא התרשל, כי פתח את חשבון הנאמנות לבקשת מי שהציגה עצמה כגב' בן משה, כאשר ביקשה שייצג אותה בעסקת רכישת דירה באמצעות כספים שהגיעו לידיה ממכירת מקרקעין שהיו לטענתה בבעלותה.

יחד עם זאת, טענת המערער, עליה העיד בפני, לפיה התעורר חשד ממשי בנוגע למצבו הבריאותי נתמכת, במובן מסוים, במסמכים שהציג המעידים על בדיקות רפואיות ולטענתו לא הציג את מלוא המסמכים שכן חלק מהבדיקות נערכו באופן פרטי ומכל מקום, העיד, כי באותה עת "רץ מרופא לרופא ומבית חולים לבית חולים". יתרה מכך, אמנם כתב ההגנה לא הוגש במועד, ברם למעשה בירור התובענה טרם החל שכן הצדדים מצויים בהליך גישור, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה זמן קצר לאחר שניתן פסק הדין עצמו.

...

לטענתם, אילו הציג המבקש את העובדות הרלוונטיות, היתה נחשפת רשלנותו וכי עולה מבקשתו כי אין לו כל סיכוי להצליח להתגונן כנגד התובענה, כך שבכל מקרה דין הבקשה לביטול פסד הדין בעילה של "ביטול על פי שיקול דעת" להידחות על פניה.

בכל הנוגע לעילת הביטול המבוססת על שיקול דעת בית המשפט, אומר כבר עתה, כי איני מקבלת את עמדת בני הזוג נאור לפיה, המבקש הראה זלזול כה בוטה בבית המשפט, או כי אין לו הגנה כלל.

נוכח כל האמור לעיל, נוכח השלב הדיוני בו אנו מצויים, לאור הגישה הליברלית כפי שנסקרה לעיל בפסיקה בדבר קבלת בקשות לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה, איני סבורה כי יש להותיר את פסק הדין על כנו.

מן הכלל אל הפרט בבחינת פסק הדין שניתן על ידי המפקח, עולה כי כנגד התובע הוגשה תביעה על ידי רב בעלי הדירות בבניין, במסגרתה נתבקש למנות עו"ד, אשר יהיה מוסמך להיתקשר בהסכם תמ"א בשם התובע, כנתבע שם. כפי שצויין בפסק הדין, התובע לא הגיש כתב הגנה, על אף שכתב התביעה וההזמנה לדיון הומצאו לו כדין.

בהחלטתו לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין, ציין המפקח :"למעשה, המבקש מעלה טענות סותרות בבקשתו, שכן לטענתו לו ידע על מועד הדיון היה מתייצב אליו, אך בפועל למרות שידע על קיומו של הדיון לא התייצב ופסק הדין ניתן בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות. עוד טען המבקש כי במסגרת כתב התביעה לא צוין כי עליו להגיש כתב הגנה, ומכאן אף ניתן להסיק, שהמבקש קיבל את כתב התביעה לידיו ואף עיין בו." (סעיף 16 להחלטה).

בנוסף, הנני סבורה כי תביעתו של התובע היא למעשה משום עקיפת פסק הדין שניתן על ידי המפקח על פיו נחתם הסכם תמ"א בשמו של התובע, הכולל את התמורה הספציפית לה זכאי התובע.

...

בפס"ד רוט קבע בית המשפט העליון: "לשון סעיף 72(א) לחוק המקרקעין מלמדת - בצורה חד-משמעית - על הענקת סמכות ייחודית למפקח לדון בכל סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, בדבר זכויותיהם או חובותיהם, הנובע מחוק החיזוק." ובהמשך: "לסיכום, סמכותו העניינית של המפקח קבועה בסעיף 72(א) לחוק המקרקעין, והיא חלה על כל סכסוך הנוגע לזכויות וחובות של בעלי דירות בבית המשותף לפי חוק החיזוק. משתובענת המערערים נוגעת לזכויות ביחס לדירות שתיבנינה, אם תיבנינה, מכוח תמ"א 38 ובהתאם להוראות חוק החיזוק, הרי שהמפקח מוסמך לדון בה." (ע"א 3700/15 אורי רוט נ' מיכל עגנון (27.6.16), פסקאות 24, 28; ראה גם ת.א יהודית בכר; עש"א (מחוזי ת"א) 66066-11-22 בנימין בן ציון בנהם נ' רחל לנציאנו (28.12.22)).

לאור האמור ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים בתביעה שבפני ובהליכים הקודמים, כפי התנהלו בפני המפקח, אני סבורה כי ענייננו נמנה על המקרים הנדירים והחריגים בהם ראוי לסלק את התביעה על הסף.

סוף דבר הבקשה לדחיית התביעה על הסף מתקבלת ואני מורה על דחיית התביעה.