בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר

ביום 26/10/2020 ניתן פסק דין בהיעדר בקשת רשות להיתגונן, וביום 26/11/2020 המבקש הגיש הבקשה שבפנינו לביטול ועיכוב ביצוע פסק הדין.

משאחיו הוא בן מישפחה והוא מקבל בגיר אשר מתגורר עם הנתבע, הרי שההמצאה תקפה הן לפי תקנה 481 לתקנות הישנות והן לפי תקנה 163(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018, לפיה "אם אין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת המסמך בביתו לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים", כאשר תקנה 158(ב) מורה כי "הנמען ייחשב כמי שיודע את תוכנו של מיסמך אם הומצא לו לפי תקנות אלה". סיכומו של דבר אין בידי לקבל את טענתו בכללית של המבקש שלא קיבל ידיו כתב התביעה, ומשכך אין חובה מהצדק לביטול פסק הדין.

יוער, כי גם אם בנק מחסיר מהמסמכים המפורטים, הרי שהבנק אינו חייב לספק את כלל המסמכים עם הגשתו תביעה בסדר דין מקוצר אלא ראשית ראיה בכתב, ומקום בו נערכת פנייה מסודרת אליו הרי עליו להשיב לה, לולא כן, על המבקש לפנות בבקשה לצוו מבעוד מועד.

...

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

עם זאת, נוכח המחדל שבאי הגשת בקשת רשות להגן במועד, וכיוון שהטענות שמציג המבקש, כאמור, הן טענות גבוליות וכלליות למדי, סבורני כי יש להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות למשיב וכן בהפקדת עירבון.

לפיכך אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלו, אשר יבוצעו עד ליום 1.3.21: א.               תשלום סך של 1800 ₪ למשיבה באמצעות בא כוחה.

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 16.11.2020 בהיעדר בקשת רשות להיתגונן מטעם המבקשים.

רקע ביום 2.9.2020 הגישה המשיבה, חברה לשיווק ציוד לבניה, תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 102,888 ₪ נגד המבקשים, בגין סחורה שספקו למבקשת מס' 1 (להלן: המבקשת), והיא לא שילמה עבורה.

נטען, כי המבקש לא קיבל מעולם את כתב התביעה, באף אחת מדרכי ההמצאה הרלוואנטיות הקבועות בתקנות 475, 476 ו - 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א-1984), לא קיבל זימון לדיון ולא קיבל מידי המשיבה את הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

...

עוד יש לציין, כי מעיון בהחלטתה מיום 1.7.2021 של כב' השופטת איילת הוך-טל מבית משפט השלום בחיפה בתיק חדל"פ 61951-03-21 לא מצאתי כל התייחסות מטעם בית המשפט שם לטיבן ולחוזקן של טענות ההגנה של המבקש בבקשתו לביטול פסק הדין; בית המשפט מצא לנכון לעכב את ההליכים שבפניו עד למתן הכרעה בבקשה זו, הא ותו לא. מכל אלו עולה, כי טענות ההגנה של המבקשים, הן בבקשה המקורית לביטול פסק הדין והן בזו המתוקנת, נשללות מניה וביה לאור הסכם תשלום פסק הדין עליו חתומים המבקשים, הכולל בחובו הודאה בקיומו של החוב למשיבה ובקיומו של פסק הדין.

סיכומו של דבר: המבקשים לא הוכיחו כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידיהם, לא הראו כי השתהותם בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין הייתה סבירה, ולא הראו סיכויי הגנה.

מכאן שדין בקשותיהם כולן להידחות, וכך אני מורה.

התביעה הוגשה ביום 27.7.2020 בסדר דין מקוצר.

הנתבעת לא הגישה בקשת רשות להיתגונן במועד, וביום 23.4.2021 ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה, המחייב את הנתבעת בתשלום מלוא סכום התביעה, בצרוף הוצאות ושכר טירחת עורכי דין.

בית המשפט רשאי לתת פסק דין בהעדר הגנה על יסוד כתב התביעה (ראו; תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018) ואין בידי הנתבעת להיבנות מאי המצאת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה לידיה, כטענתה.

אשר לבקשה לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט; הנתבעת אינה מציגה טעם המצדיק מחדל אי הגשתה את בקשת רשות להיתגונן מפני התביעה במועד.

...

איני מקבלת את הטענה.

בנסיבות אלה דין הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק - להידחות.

בנוגע לטענות ההגנה שמעלה הנתבעת, אינני סבורה כי ניתן בשלב זה לקבוע שכל טענות ההגנה שמעלה הנתבעת חסרות סיכוי, באופן שלא יצמח תועלת מביטול פסק הדין ושאין לאפשר לנתבעת את יומה.

כאמור, מן הפן המשפטי איני סבורה כי מדובר בטענה שלא נטענה בהזדמנות הראשונה בשים לב לכך שטרם נכנסנו בשערי בית המשפט – דבר המתיישב עם הפסיקה גם בהיבט זה של היזדמנות ראשונה, ובכל מקרה אל לה לתובעת להיתפס לקוצו של יוד האם מדובר במסמך ראשון או שני וגם הנטייה היא שלא לסלק על הסף מקום בו ניתן להגיש תצהיר משלים או לבקש תיקון תצהיר (היה ולא נטען במסגרת התצהיר אולם ראו כאמור תצהיר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה שקודם לתצהיר לבקשת הרשות להיתגונן ומשכך כן ניתן לראות זאת גם כמענה להזדמנות הראשונה וגם כתצהיר משלים ולא חלופי משברי אם היו סתירות בין התצהירים התובעת הייתה מעלה זאת לאלתר) – בשים לב לשלב הדיוני בו אנו מצויים.

בעיניין זה אעיר כי לא ברור כלל כיצד התובעת טוענת כנגד היתנהלות הנתבעים עד כי דורשת בקשה לסילוק על הסף אולם היא משרבבת, הלכה למעשה, תגובה לבקשת הרשות להיתגונן משביר כי אורך התגובה ופירוט הסוגיות (כאשר טענתה היא לסילוק על הסף של טענת ההתיישנות בפועל אולם דנה בכל נושא ונשוא שעלה בבקשת הרשות להיתגונן) ללא כל מקור נורמאטיבי בדין המקנה לה את הזכות להגיש תגובה לבקשת רשות להיתגונן ואף ללא נטילת רשות מבית המשפט? מעבר לכך, נוכח בקשה-תגובה זו של הרשות, הכיצד ניתן לומר כי התיק כה פשוט (משאחרת לא נגרש לדחות את בקשת הרשות להיתגונן ולשפעל הליכי הוצאה לפועל) שאינו מצריך בירור עובדתי ומדובר בהגנת בדים על פי מבחני הפסיקה? האם על כל אלה ניתן ללמוד מכתב התביעה בסדר דין מקוצר בן עמוד וחצי? מה גם, שטענת ההתיישנות בגינה נתבקש לסלק על הסף איננה טענה יחידה וברי כי הסעד המבוקש על ידי הרשות המקומית היא סעד דראסטי שניתן כחריג שבחריגים בודאי שבשלב זה. יובהר שוב כי יש להתייחס לתביעה כפי שהוגשה – כפי שבחרה הרשות להגיש – כתביעה בסדר דין מקוצר על צירוף מסמכים מינימאליים ולא הגענו לשלב של גילוי מסמכים מלא ומשכך לא היה מקום לצרף מסמכים נוספים כעימות לטענות הנתבעים משהנתבעים מתמודדים עם מה שהוצג להם בתביעה על סכום קצוב ולפי זה בוחנים את תצהירם ולא את אמתות התצהיר לאחר בחינה של תגובת הרשות והמסמכים שהציגה כאילו היה מדובר בהליך הוכחות ואם ההתייחסות היא כי בית המשפט יכריע כאילו היה הליך הוכחות וצורפו מסמכים – כי אז יש ליתן רשות להיתגונן.

...

העולה מהמקובץ כי יש ליתן רשות להתגונן לנתבעים.

עם זאת, בכל הנוגע לשנים שבין 2013-2016 עת התביעה הוגשה בשנת 2018 אני סבורה כי יש להורות על הפקדה ולשם כך תציג המשיבה את החוב על הקרן שבו (משלא בוצעה כאמור המצאה כדין של התביעה) על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע את ההפקדה ויכול כי יהיה בדבר גם נקודת פתיחה לסיום ההליך בדרך של פשרה לרבות לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט נוכח שנת פתיחת התיק.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

טענות התובעת: תובענה זו החלה במסגרת הליך בסדר דין מקוצר, על פי תקנות סדר הדין התשמ"ד - 1984.

טענות הנתבעים: טענות הנתבעים נטענו במסגרת בקשה לביטול פסק דין, לאחר שניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ובמסגרת בקשת רשות להיתגונן ונתמכו בתצהיר של הנתבע 1.

שנית, בפסק הדין נקבע כי יש עילות לפינוי הנתבע על פי הדין ברשות הפלשתינית ובתוכן העילות של אי תשלום שכר דירה וקבלת התראה כדין, וכן חוסר שימוש בנכס בתקופה שקדמה להגשת התביעה, וניתן צו לפינוי והנתבע נידרש לשלם עד לחודש מרץ 2011.

...

לפיכך אני קובעת כי הנתבע 1 פונה מהנכס רק ביום 2.2.17 ועליו לפצות את התובעת בגין כל התקופה שמאז מרץ 2011 ועד למועד הפינוי.

לכן אני דוחה את כל הטענות של הנתבעים וקובעת כי הנתבע 2 הוא הערב לחוב.

על כן התביעה מתקבלת במלואה והנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת סך של 148,915.80 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 6.2.17 ועד התשלום בפועל.