ואולם כעולה מדברי התובע 2 בסעיף 7 לתצהיר שצורף לבקשה, הדבר נעשה עקב הסכמתו לדחיית התביעה.
וכבר נאמר, כי בהעדר טעם מיוחד, כבד-משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות כנגד פסק דין המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור ואח', פ"ד נו(1) 577, בעמ' 587-586 (השופטת דורנר)).
בנדון דידן, היה על המבקשים להגיש תובענה שונה לצורך תקיפת ההסכם, ומובן שאין בהחלטה זו בכדי לחוות דיעה לגבי תובענה כזאת, אם תוגש.
"
דהיינו, במידה והתובעים מבקשים לתקוף את ההליך השפוטי במסגרתו אושרה ההסכמה, עליהם להגיש ערעור במועדים שנקבעו בדין, ואילו במידה והם מבקשים לתקוף את ההסכם שאושר במסגרת פסק הדין, אזי עליהם להגיש תביעה חדשה לביטול פסק הדין (לאותה ערכאה שנתנה את פסק הדין).
...
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.
מקובלת עליי טענת הנתבע, לפיה במידה ובעל דין רוצה לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, מפני שלטענתו נפל פגם בהסכם, שהוא ביסודו של פסק הדין, הרי שעליו להגיש תביעה חדשה לביטול פסק הדין לבית המשפט המוסמך.
משכך, בנסיבות המקרה, שעה שאין מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, וטענות התובעים מופנות כלפי ההסכמה שבבסיס פסק הדין, הרי שאין סמכות לבית משפט זה להורות על ביטול פסק הדין במסגרת הליך זה.
מורם מהאמור עד כֹה, שאני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.