כידוע, החובה להוכיח את התביעה חלה על התובע וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בעיניין נטל השיכנוע, הרי דרושה רמת שיכנוע של למעלה מ-51%, וכפי שנקבע בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ ,פ"ד מ(1)58 "מספיק במקרה כזה מאזן ההסתברות על-פי ראיות ישירות ונסיבתיות רגילות, ומספיקה הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, כדי שהתובע יזכה במשפטו".
טענתה העיקרית של התובעת היא כי הנתבעת לא העניקה לה ייצוג משפטי בתביעה שהתנהלה נגדה בגין מעורבותה בתאונת דרכים, דבר אשר אילץ אותה לשכור את שירותיו של עורך דין אשר הגיש בשמה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, כתב הגנה (לאחר ביטול פסק הידן) והודעה לצד שלישי.
על כן לאחר שהתחשבתי במכלול השיקולים, לרבות הגשת תמלילי שיחה שלא בהתאם להוראות הדין, הגשת אישור מסירת ההתראה לנתבעת באיחור (עם הגשת הסיכומים) ואי העלאת דרישתה לפצוי מאת הנתבעת בגין סכום שכר הטירחה ששילמה לעורך דינה במועד ישיבת ההוכחות, אני קובעת כי לתובעת אשם תורם בגין נזקיה, אותו יש לאמוד בשיעור של 35%, שיעור שיש בו כדי לשקף באופן ראוי את האיזון בין מעשיהם ומחדליהם של הצדדים.
...
לאחר ששקלתי את כל הנתונים הרלוונטיים לא שוכנעתי כי באי העלאת טענה זו בישיבת ההוכחות ויתרה התובעת על דרישתה להשבת הסכום ששולם, במיוחד נוכח העובדה כי התובעת הייתה הנתבעת בהליך שם, אך מצאתי כי התובעת לא פעלה להקטין את נזקיה שעה שלא העלתה את הדרישה במועד ישיבת ההוכחות וטרם הסכמת הנתבעת על מתן כיסוי ביטוחי.
על כן לאחר שהתחשבתי במכלול השיקולים, לרבות הגשת תמלילי שיחה שלא בהתאם להוראות הדין, הגשת אישור מסירת ההתראה לנתבעת באיחור (עם הגשת הסיכומים) ואי העלאת דרישתה לפיצוי מאת הנתבעת בגין סכום שכר הטרחה ששילמה לעורך דינה במועד ישיבת ההוכחות, אני קובעת כי לתובעת אשם תורם בגין נזקיה, אותו יש לאמוד בשיעור של 35%, שיעור שיש בו כדי לשקף באופן ראוי את האיזון בין מעשיהם ומחדליהם של הצדדים.
סוף דבר:
לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשם לתובעת 65% מסכום התביעה, קרי סך של 12,588 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.