השופט אילן סופר
לפנינו ערעורים על פסקי דין חלקיים של בית הדין האיזורי בבאר-שבע, שלפיהם יש לסלק את תביעתו של המבקש נגד משיבים 2-4 (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגי הציבור מר משה זיכרמן ומר משה אהרוני; פ"ה 4157-03-15), וכן יש לסלק על הסף את התביעה נגד משיבה 6 (השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור מר שמואל משה ומר יאיר כפיר; פ"ה 4157-03-15) בשל חוסר עילה והעדר סמכות.
כתוצאה מכך, ביום 13.5.2014 נתן בית הדין האיזורי החלטה לפיה יש למחוק את התביעות בהליכים סע"ש 2184-02-14 ו – סע"ש 13794-03-14 בשל חוסר מעש.
הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין" (עמוד 371)
כמו כן, באותו המקום נקבע כי הערכאה המתאימה לבירור טענה לפסילת פסק דין בשל גילוי ראיה חדשה היא הערכאה הדיונית:
"כלום משמעות הדבר שאם פסק-הדין שמבקשים להביא לביטולו ניתן בערכאת העירעור, תוגש בקשת הביטול לערכאת העירעור? התשובה לשאלה זו היא כי אף שערכאת העירעור מוסמכת לידון בבקשה ל"משפט חוזר" אזרחי, הרי שככלל אין היא הערכאה המתאימה לעסוק בכך.
...
ביחס לטענות אלה נציין כי לא מצאנו מקום להתייחס לגופן של כל טענות המערער אשר העלה טענות משפטיות מן הגורן ומן היקב מבלי שהשאיר שדה משפטי לא חרוש.
אין אנו מתכוונים להתייחס לטענות אלה שכן ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתו של בית הדין האזורי ביחס לדרכו בניהול ההליך, ולא מצאנו כי הוכחו נסיבות המצדיקות התערבות.
סוף דבר – דין הערעורים ובקשת רשות הערעור על כלל מרכיביהם להידחות.