בקשה לביטול פסק דין מחיקה מחמת אי תשלום אגרה וחוסר מעש

פסק הדין הורה על מחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה, לאחר שהיה לתובע יומו וניתנו לו שני ארכות חסד להסדרת התשלום, לאחר שבקשת התובע להארכת המועד לתשלום האגרה התקבלה בחלקה, ובקשתו לפטור מתשלום האגרה, נדחתה.

עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו ואין בידי בעל דין המשיג על כך לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לידון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין (ראו; רע"א 8566/14 גרבלי נ' עריית אשדוד (פורסם בנבו, 5.5.2015)) וכבר נקבע כי פסק דין המורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר מעש וכן מקום בו נמחקת התביעה בהעדר עילה; תביעה טרדנית או קנטרנית; שווי נושא התביעה נישום בחסר מבלי שתוקנה; אי תשלום אגרה מספקת תוך הזמן שנקבע, לא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הדין, כפסק דין שניתן במעמד צד אחד וכי הדרך לחידוש תביעה שנמחקה, היא דרך של הגשת תביעה חדשה או בהגשת ערעור על פסק הדין המורה על מחיקתה (ראו; ת"א (מחוזי-י-ם) 20341-04-20 פלוני נ' שערי ירושלים ניקיון והשקעה בע"מ (14.9.2020) וההפניות שם)).

...

הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך, ללא בדל של אסמכתא תומכת וללא הסבר מדוע מוגשת הבקשה רק בשלב זה. הצדקה לקבלת הבקשה לא הייתה ולפנים משורת הדין התקבלה בקשת התובע בחלקה ולתובע ניתנה ארכה לתשלום המחצית השנייה של האגרה עד ליום 12.12.2021, תוך שנקבע "לא תשולם האגרה, תימחק התביעה" (ראו; החלטתי מיום 6.12.21).

מכל האמור, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

[ב] האם ההליך השני הנו "תובענה חדשה בעילה זהה לזו שבהליך הראשון"? [ג] האם התובענה הראשונה נדחתה באופן שאינו מונע הגשת תובענה חדשה באותה עילה? בעיניין פרג נפסק בהקשר זה כי: "כאשר מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, בהתנהגות חסרת תום לב או בניצול לרעה של הליך משפטי לא יחול סעיף 15 ומירוץ ההתיישנות לא ייפסק. כך, בפסק הדין בעיניין מקיאס נאמר מפי חברי השופט צור, כי "אין הצדקה להכיר בתחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות בנסיבות בהן ההליך הראשון הנו טורדני גרידא או שהוא הוגש בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט וכדי להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות. בנסיבות שכאלה ניתן לטעון כי היתנהגות התובע משמיטה את הרציו העומד ביסוד סעיף 15 לחוק ההתיישנות וניתן להמנע מלהכיר בהארכת תקופת ההתיישנות". עם זאת, "מחיקת הליך קודם בשל טעות או רשלנות בניהול ההליך שאינם מגיעים לכדי היתנהגות בחוסר תום לב או שאינם טורדנים או כרוכים בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, אינם מצדיקים סיוג או שלילת תחולת החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות". בהקשר זה הוסיף חברי השופט צור ואמר: "רשלנות גרידא בטיפול בהליך המביא למחיקתו מחמת חוסר מעש או מחיקה בשל אי תשלום אגרה שאין בהם כדי להצביע על חוסר תום לב בנקיטת ההליך – הם פגמים טכניים שאין בהם כדי להצדיק שלילת הזכות המהותית בשל פגמים פרוצדוראליים". כן נקבע כי תוצאה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות צימצום תחולת ההתיישנות מקום בו מובילה פרשנות חוק זו לתוצאה שאינה מאולצת ומלאכותית, ומבלי שייגרם עוות דין.

כבר למחרת פסק הדין בהליך הקודם פנה בא כוח התובע לבית הדין בהודעה, כי בתוך חודש ימים יוכל התובע לשוב ולנהל את ענייניו באופן המתבקש, ובהמשך גם בבקשה לביטול פסק הדין.

...

טרם חתימת פרק זה מצאנו להוסיף הערה לעניין התהייה מדוע לא הצטרף התובע לתביעה שהגישו ארבע העובדים הנוספים.

אלא שלא הסביר כיצד הגיע לסכום זה. דעתנו היא שאין זה מתפקידנו לבוא בנעלי התובע ובשים לב גם לגרסתו בחקירתו הנגדית החלטנו לדחות רכיב תביעה זה. דמי נסיעה: בכתב התביעה טען התובע כי כדי להגיע למקום העבודה נעזר בשני קווי אוטובוס.

נוכח חוסר העקביות בגרסת התובע ומשלא נתמכה בדבר החלטנו לדחות רכיב תביעה זה. סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים מטה.

על הפרשנות הראויה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות נאמרו בעיניין טהה, שצוטט לעיל, הדברים הבאים: "לטעמי יש לפרש את סעיף 15 בצורה מצמצמת. סעיף 15 לחוק ההתיישנות נועד להתגבר על נסיבות בהן סיום ההליך הראשון נעשה מסיבות ענייניות ומוצדקות. לדעתי, ניתן ליגרוס שאין הצדקה להכיר בתחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות בנסיבות בהן ההליך הראשון הנו טורדני גרידא או שהוא הוגש בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי המשפט וכדי להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות. בנסיבות שכאלה ניתן לטעון כי היתנהגות התובע משמיטה את הרציו העומד ביסוד סעיף 15 לחוק ההתיישנות וניתן להמנע מלהכיר בהארכת תקופת ההתיישנות. על פי גישתי זו, מחיקת הליך קודם בשל טעות או רשלנות בניהול ההליך שאינם מגיעים לכדי היתנהגות בחוסר תום לב או שאינם טורדניים או כרוכים בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, אינם מצדיקים סיוג או שלילת תחולת החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות." ועוד צוין בעיניין טהה, בין היתר, כי: "רשלנות גרידא בטיפול בהליך המביא למחיקתו מחמת חוסר מעש או מחיקה בשל אי תשלום אגרה שאין בהם כדי להצביע על חוסר תום לב בנקיטת ההליך – הם פגמים טכניים שאין בהם כדי להצדיק שלילת הזכות המהותית בשל פגמים פרוצדוראליים". וראו בהקשר זה גם ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, עמ' 178, שם נקבע כדלקמן: "במקורו, הוחל סעיף 15 על מצבים בהם התביעה הראשונה נדחתה מטעמים טכניים שונים ולא נתקיים כל דיון לגופה... למסגרת זו ניתן להכניס מצבים שבהם כתב תביעה נמחק משום שאינו מראה עילת תביעה, או מקום שבו תובע מבקש לחזור בו מתביעתו בתנאים שלא ימנעו את הגשת התביעה מחדש (תקנה 154(א) לתסד"א) או מקום שתביעה נמחקת מחמת חוסר מעש (תקנה 156 לתסד"א). במצבים מסוג זה פשיטא הוא על פי סעיף 15 כי תקופת ההיתדיינות הראשונה בתובענה שנדחתה או נמחקה לא תובא במנין תקופת ההתיישנות". אולם, ובנגוד לרושם העולה מבקשתו של התובע, עצירת מרוץ ההתיישנות מכח הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות אינה אוטומאטית (וכפי שמציינת הנתבעת בעצמה, ובין היתר בסעיפים 31 ו-34 לתגובתה).

למעשה, הבקורת שהוטחה בתובע נגעה ברוּבה להכרעה בשאלה הספציפית, האם ישנה הצדקה לביטול פסק הדין שניתן, שבו נמחקה התביעה בשל אי-הגשת תצהירים.

...

אולם, המסקנה שונה במקרה של זכויות קוגנטיות שבמשפט העבודה, כגון הזכויות המוקנות מכוח חוק חופשה שנתית.

לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל – התובע פטור מהגשת כתב תביעה מתוקן (וכך גם כמובן, בהתאם, הנתבעת פטורה מהגשת כתב הגנה מתוקן).

התובע ישלם על כן הוצאות בגין הגשת בקשה זו בסך של 1,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ביום ה- 16/1/11, ניתן פסק דין ראשון בתיק, מפי כבוד הרשם זיתוני, פסק דין בו הורה בית המשפט על מחיקת התובענה מחמת אי תשלום אגרה.

דה עקא שביום ה- 4/11/11, ניתן בשנית פסק דין בתיק, אף הוא מפי כבוד הרשם זיתוני, אשר הורה על מחיקת התובענה בשנית, והפעם מחמת חוסר מעש, אלא שביום ה- 16/11/11 שב ונענה בית המשפט לבקשה מוסכמת מטעם הצדדים והורה על ביטול פסק הדין שניתן, כמבוקש.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקשים, על נימוקיהם, בעמדת המשיבה ובמעש הרב בתיק לאורך השנים, ועל אף כי משורת הדין, דין הבקשה היה להדחות ,הרי משהתובעים בסופו של יום, פעלו להסרת מחדלם, והגישו לתיק בית המשפט את המסמכים החסרים, ובשים לב כי מחיקת ההליך תחסום את התובעים מהגשת תובענה חדשה, אני סבורה כי יש להעתר לבקשה, גם אם הדבר נעשה בדוחק רב. בהנתן המעש הרב בתיק, סבורתני כי אין בשלל טענות התובע - על אי קבלת המסמכים כנדרש, על הבעיה במכשיר הפקס אשר בביתו, או על החלטות בית המשפט אשר ניתנו בשגגה בתיק הסגור, כפועל יוצא מהבקשות אשר הגיש אליהן התובע- אין בכל אלו בכדי לשנות את קביעתי כי התובעים חדלו מקידום תביעתם וניתן היה לראותם במועד מתן פסק הדין כמי שזנחו את תביעתם.

...

בנסיבות אלו הוריתי כי בהמשך להחלטותיי מיום ה- 19/10/16 ומיום ה- 26/10/16, ומשהתובעים לא פעלו בהתאם להחלטות בית המשפט עד למועד שקבעתי, אני מורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש, ואפשרתי לצדדים לטעון לעניין הוצאותיהם.

ויודגש- בתיק זה ניתנו שלושה פסקי דין, לפיהם נמחקה התביעה של התובעים, ובית המשפט לאורך השנים, לפנים משורת הדין, ומתוך התחשבות עם מצבם המורכב של התובעים, נעתר לבקשת התובעים וביטל אותם בסופו של יום.

אל אף האמור לעיל, וכפי שצויין לעיל, הותרת מחיקת ההליך על כנה, בשעה שהתובעים בסופו של יום הסירו מחדלם והגישו לתיק בית המשפט את המסמכים החסרים, אם כי לאחר מתן פסק דין, ובשים לב כי מחיקת ההליך מחוסר מעש אינה מאפשרת לתובעים להגיש את תביעתם מחדש, אני סבורה כי באיזון הכולל יש להורות על ביטול פסק הדין שהורה על מחיקת ההליך מחוסר מעש, ולצד זאת יש לחייב את התובעים בהוצאות משפט בגין התנהלותם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, וגם אם החלטתי זו ניתנה בלב כבד ובדוחק רב, הנני מורה על ביטול פסק הדין מיום ה- 21/11/16 והנני מורה למזכירות בית המשפט לפתוח את התיק ברשומות.

בפני בקשה מתאריך 19/6/17 לביטול פסק דין המורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש ובגין אי תשלום אגרה, פסק דין אשר ניתן כנגד התובע בתאריך 6/2/17 (להלן: "פסק הדין").

...

ראו גם דברי כב' הנשיא זוסמן בבר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו 772, 773: "כידוע מתייחס בית המשפט ברוחב לב אל בקשת ביטול של פסק דין, אך הוא לא יעתר לה כדבר שבשגרה. תובע הבא לפני בית המשפט מקבל עמו חובות מסויימות כלפי בית המשפט וכלפי יריבו ואם הוא מזלזל במילויין, עליו לשאת בתוצאות". סוף דבר מכל המקובץ לעיל, עולה כי הבקשה הוגשה באיחור מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד, כדין.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת מס' 1 בגין בקשה זו, על הצד המתון, בסך של 1,500 ₪.