בקשה לביטול פסק דין מחיקה בשל אי תשלום אגרה

פסק הדין הורה על מחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה, לאחר שהיה לתובע יומו וניתנו לו שני ארכות חסד להסדרת התשלום, לאחר שבקשת התובע להארכת המועד לתשלום האגרה התקבלה בחלקה, ובקשתו לפטור מתשלום האגרה, נדחתה.

עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו ואין בידי בעל דין המשיג על כך לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לידון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין (ראו; רע"א 8566/14 גרבלי נ' עריית אשדוד (פורסם בנבו, 5.5.2015)) וכבר נקבע כי פסק דין המורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר מעש וכן מקום בו נמחקת התביעה בהעדר עילה; תביעה טרדנית או קנטרנית; שווי נושא התביעה נישום בחסר מבלי שתוקנה; אי תשלום אגרה מספקת תוך הזמן שנקבע, לא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הדין, כפסק דין שניתן במעמד צד אחד וכי הדרך לחידוש תביעה שנמחקה, היא דרך של הגשת תביעה חדשה או בהגשת ערעור על פסק הדין המורה על מחיקתה (ראו; ת"א (מחוזי-י-ם) 20341-04-20 פלוני נ' שערי ירושלים ניקיון והשקעה בע"מ (14.9.2020) וההפניות שם)).

...

הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך, ללא בדל של אסמכתא תומכת וללא הסבר מדוע מוגשת הבקשה רק בשלב זה. הצדקה לקבלת הבקשה לא הייתה ולפנים משורת הדין התקבלה בקשת התובע בחלקה ולתובע ניתנה ארכה לתשלום המחצית השנייה של האגרה עד ליום 12.12.2021, תוך שנקבע "לא תשולם האגרה, תימחק התביעה" (ראו; החלטתי מיום 6.12.21).

מכל האמור, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כבוד השופטת מרים קראוס) בת"א 68715-03-18 מתאריך 18.10.2021 במסגרתו התקבלה במלואה תביעת המשיב 1 נגד המערער, לתשלום 4 המחאות בסך 120,000 ₪ המשוכים מחשבונו של המערער; כמו כן, ביטל בית המשפט קמא פסק דין אשר קיבל הודעת צד ג' ששלח המערער למשיב 2, בהעדר הגנה, ובד בבד דחה את אותה הודעה.

על החלטת בית משפט קמא הנ"ל, למחוק את ההודעה לצד ג', הגיש המערער ערעור לבית משפט זה. במסגרת פסק דיני בעירעור הראשון, נקבע על ידי כי משלא בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בתאריך 18.3.2020 כאמור, לא ניתן היה להורות על מחיקת ההודעה טרם הביטול ולפיכך ההחלטה בטלה (פסק דיני בע"א 52830-07-20, מתאריך 7.1.2022).

אשר לאי תשלום המחצית השניה של האגרה טען, כי משלא בוטל פסק הדין לא היה עליו לשלם את המחצית השניה של האגרה ואף בשל כך פסק הדין של בית המשפט קמא שגוי.

המערער הוסיף וטען כי לא היה מקום לחייבו בתשלום המחצית השניה של האגרה הואיל ובכל הקשור להודעה לצד שלישי לא ניתנה כל החלטה על הגשת תצהירים וממילא לא נקבעו הוכחות לענין זה. לכל היותר החקירה בה נחקר צד ג' נוגעת לבקשתו לביטול פסק הדין ולא ניתן היה לעבור לשלב ההוכחות טרם בוטל פסק הדין.

כאן המקום לציין, כי מחיקה על הסף מחמת אי תשלום אגרה, אינה אפשרות הקיימת היום עוד מכוח הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, והתקנה המורה על כך בוטלה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 [ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (כרך ב, מהד' 13, 2020), בעמוד 1652].

...

אף טענות המערער באשר להחלטה בבקשה לתיקון כתב תביעה דינן להידחות, משבית משפט קמא קיים דיון לגופן של טענות, ואף אפשר למערער לחקור את המשיב על התצהיר התומך בבקשת התיקון, כאשר בסופו של יום ההחלטה להתיר את התיקון עומדת בתנאי הדין וההלכה הפסוקה.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה בכל הקשור לתביעה העיקרית.

הערעור מתקבל חלקית באשר להודעה לצד שלישי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא לשמיעת ההודעה לצד שלישי, לאחר שתינתן לצדדים אפשרות להגיש ראיותיהם כדין.

על ההחלטה לביטול הפטור הוגשה לבית משפט קמא בקשה מטעם המבקשת לביטול ההחלטה, וזאת לאחר מספר ארכות שנתבקשו, ובמקביל הוגשה בקשה מטעם המשיבים למחיקת התובענה בשל אי תשלום האגרה על ידי המבקשת.

כלל הוא, כי ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד כאשר הדבר "מתחייב מן הצדק" (למשל, מחמת אי המצאה של התובענה לצד שמבקש את הביטול) או מכוח שיקול דעת הנתון לבית המשפט (ראו: רע"א 640/19 איבראהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.4.2019); רע"א 2876/22 בעז נ' מזרחי, פסקה 6 (30.5.2022)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, ובהחלטת הרשם נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה, שכן זו הוגשה בחלוף המועד להגשת הסיכומים ולא נתמכה בתצהיר, אך תינתן למערערת ארכה קצרה עד ליום 14.7.201.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הבקשה נדחתה על ידי כב' הרשם הבכיר יגאל ברק-עופר בחלטה מיום 12.12.22 לפיה נקבע כדלקמן: "הנתבעים הפנו להחלטת בית המשפט באשדוד בהליך 28689-03-17, במסגרתה דחה בית המשפט בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, במסגרתו נמחקה התביעה נשואת ההליך האמור.

בנוסף, בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ביום 10.08.23 את בקשת רשות העירעור שהגיש התובע על אותה החלטה וזאת עקב אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערבון.

...

מנגד, התובע טוען כי יש לדחות את הבקשה שכן אין לטענתו הליך כזה של "עיון מחדש" והוא סומך ידיו על ההחלטה המקורית מיום 12.12.22 ומבקש שלא לשנותה.

סבורני כי כעת קיימות נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה האמורה מיום 12.12.22, ולכן ראוי לשוב ולדון בעניין מחדש ואף לשנותו.

אולם עתה לאחר שעיינתי בכלל מסמכי התביעה לרבות כתב ההגנה שהוגש לאחר ההחלטה האמורה ולאחר שנפרשה בפניי התמונה המלאה בכללותה ונוכח התנהלותו של התובע ואי קיום החלטות בית המשפט לגבי תשלום ההוצאות שנפסקו נגדו, נחה דעתי כי מדובר, לכל הדעות, בנסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה.

יישום הוראות הדין והפסיקה הנוגעות בעניין, מובילים אותי למסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ככל שתידחה התביעה.

ביום 24.10.16 הוריתי על מחיקת התביעה נוכח אי תשלום אגרה מצד התובעים (להלן: פסק הדין).

בנוסף, טענו כי העדר תגובה של רוב המשיבים מלמד על הסכמתם לביטול פסק הדין, ועל כן ביקשו כי למצער יותר להם לחזור להליך ביחס לכל הנתבעים שלא הגיבו לבקשתם.

...

מכאן שגם טענה זו נדחית.

הבקשה נדחית.

על כן אני קובעת, כי כתנאי להגשת כל בקשה נוספת בתיק ישלמו התובעים לנתבעים שהגיבו לבקשה סכום של 1,500 ₪ כל אחד על חשבון הוצאות משפט.