בקשה לביטול פסק דין כנגד נתבע לאחר מחיקת שותפיו

הנתבעת 1 טוענת כי לאחר שניתן פסק דין כנגדה, נמחקה תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2 מחמת חוסר מעש בפסק דין מיום 25/12/18 ולפיכך דינו של פסק הדין אשר ניתן כנגדה להתבטל מחובת הצדק.

מר חורי הצהיר כי בני הזוג היו שותפים אותה העת למשרד כך שהוא מהוה מורשה מטעמה של הנתבעת 1.

על אף האמור, הנתבעת 1 לא הזדרזה ולא הגישה כתב הגנה במועדו ולאחר מתן פסק הדין ב 2018 , לא הוגשה מטעמה בקשה לביטולו, אף שהיה עליה לדעת כי ניתן פסק דין כנגדה.

...

בהעדרו של אותו "טעם מיוחד", הרי שאין צורך לבחון את השיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של הטעם המיוחד וניתן לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, כבר בשלב זה. הבקשה לביטולו של פסק הדין ועיכובם של הליכים: משנדחית הבקשה, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, אין להידרש לבקשה לביטול פסק דין , מה גם שנימוקיה לא הופרדו כלל מהבקשה להארכת המועד והובאו כמקשה אחת.

כלל האמור מוביל לכך כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובהתאם מתייתר הדיון בשתי הבקשות הנוספות לביטולו של פסק הדין מיום 25/10/18 ולעיכובם של הליכי הוצאה לפועל הננקטים בגינו.

סוף דבר, בקשת הנתבעת 1 נדחית.

היא נסמכה על הידוע בציבור שלה .הנתבעת, גיורת , קשורה לנתבע 1 יחיאל ויקטור בורנשטיין בן הרוש (להלן: יחיאל) אשר היה מודע להליכים, היה מיוצג ע"י עו"ד , והמשיך בהליכים אחרי מתן פסק הדין עד שנמחק מהתביעה בהסכמת התובע בפסק דין מיום 19/2/21.

כך ב"תשובת הנתבעים לתגובה" מיום 10/10/16 וכן "בקשה לביטול הוצאות ותגובת הנתבעים לבקשה למתן פסק דין נגד הנתבעת 2" מיום 23/4/17.

ברישא פסק הדין מפרטת את ענינו "עניינה של תביעה זו הוא החזר כספים שמסר התובע (איתיאל הלל שם ש.ש.) לנתבע 1 (יחיאל בן הרוש בורנשטיין שם ש.ש.) במטרה להיכנס כשותף לעסק המכבסה. העסק רשום בשלטונות המס על שם אישתו של הנתבע, שנתבעה אף היא. אין מחלוקת כי מי שניהל את העסק הוא נתבע 1, ברם נתבעת 2 נתנה לו הרשאה לפעול כפי הבנתו ולא התערבה כלל בנעשה" (דגש ש.ש.) כך כבר במבוא לפסק הדין.

עניין זה נידון במסגרת בקשה שהוגשה ע"י יחיאל לביטול פסק דין בפרוטוקול הדיון מיום 07.07.19 שם טען בא כוחו של יחיאל ביחס לתביעה המתנהלת בבית משפט השלום "מדובר בתביעות שנוגעות לאותו פרק זמן, לאותה מעטפת של מערכת יחסים, אין ספק שמניהול ההוכחות כאן יש השלכה דרמאטית גם על ההליך בבית משפט השלום. הנתבע חיכה לנהל את ההוכחות פה לאור הנתון הזה. לא ניתן לאחר 5 שנים של ניהול תביעה להיתחמק מניהול הוכחות בעילה שבסופו של דבר נמצא שלא היו לה ידיים ורגליים". (ע' 16 ש' 5-8) (דגש ש.ש.) בעיניין זה משיב ב"כ התובע "... למרות שאני לא חייב לספר מה מניעי התובע להשארת התביעה בבית משפט שלום על כנה, אספר שלאחר שהתובע נכח לראות כי דרך תשלום שכר הטירחה לפי היתקדמות הליך יתרה, ובחר לנהל את ההליך בבית משפט השלום בתשלום ראשוני + אחוזי הצלחה. התשלום הראשוני + אגרה שולמו ונשאר לשלם בסופו של דבר אחוזי הצלחה... הוא לא רוצה לנהל את ההליך הוא לא חייב ואף אחד לא יכול לקבוע לו..." (ע' 16 ש' 26 עד ע' 17 ש' 3) (דגש ש.ש.).

...

אשר על כן התביעה של התובע מר הלל איתיאל כנגד הגברת נחמה בורנשטיין נדחית.

גם לגופו של עניין בדקנו את טענות הצדדים ביחס לאישורי המסירה ומצאנו כי פסק הדין נשוא המחלוקת הגם שניתן על סמך החלטות מפורטות ניתן כאשר כל מסכת המסירות לא הייתה לפני בית הדין והפגמים הרבים שעלו במסירות כפי שפירטנו לעיל לא היו אז בזמן אמת בפנינו.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה של התובע נגד הגב' נחמה בורנשטיין נדחית.

בכתב ההגנה המתוקן אישרה הנתבעת את בעלותה בנכס ששמש כמכבסה אך טענה שהיא הופעלה על ידי יחיאל בלבד אשר היה בעל דברו היחיד של התובע וכי היחסים בין התובע לבין יחיאל היו יחסי שותפות.

כן יש מקום לשקול את העובדה שבהתאם לפסק הדין שניתן, ניתן משקל נכבד לכך שהנתבעת לא שילמה הוצאות שהוטלו עליה בהליך, וכי בדרך כלל, מדיניות הפסיקה היא שלא להתנות את זכותו של בעל דין (בין תובע ובין נתבע) להמשיך בהליך בתשלום בפועל של הוצאות בהן חוייב בהליך, בשל הפגיעה המשמעותית שיש למחיקת כתב טענות, בעיקר כאשר מדובר בנתבע – על זכות הגישה לערכאות.

ביום 29.3.17 נקבע כי בשל תשלום מחצית מסכום ההוצאות, לא יינתן פסק דין "בשלב זה". התובע עתר שוב ושוב למתן פסק דין נגד הנתבעת, ובית הדין נידרש לבקשות ולהליכים רבים בעניינים אלה, ולבסוף ניתן פסק דין על פי כתב התביעה, במידה לא מבוטלת עקב אי תשלום של מחצית מן ההוצאות בהן חוייבה הנתבעת.

בית הדין סבור שאף ששאלת קיומו של טעם מיוחד לאיחור בהגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן על פי כתב התביעה בלבד, עוסקת בעיקר בנימוקים הנוגעים לתקופה שלאחר המצאת פסק הדין לנתבע או הגעתו לידיעתו, יש מקום, גם במסגרת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, לשקול גם את נסיבות מתן פסק הדין, שכן תכלית הבקשה להארכת מועד היא לאפשר פתח לדיון בהצדקה להותרת פסק הדין על כנו, ויש מקום לבחון את מידת ההצדקה המהותית למתן פסק הדין מלכתחילה.

...

בכתב התביעה טען התובע כי הבקשה הוגשה בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 31.1.23 בעע 4850-06-22 , על פיו ככל שהנתבעת תשלם ותציג אישור על תשלום למערער של הוצאות ההליכים בסך 25,000 ש"ח וכן סך של 10,000 ש"ח בגין הוצאות הערעור בתוך 30 ימים, תהיה רשאית להגיש בקשה זו. התובע ביקש לדחות את הבקשה על הסף בשל אי עמידת הנתבעת בתנאים שנקבעו בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

זוהי החלטה בשתי בקשות שהוגשו לבית הדין: האחת - בקשת התובע לביטול פס"ד שניתן ביום 24/7/23 ואשר מחק את התביעה כנגד נתבע 2 (לאחר שהוגשה בקשה למחיקה על הסף בשל העדר עילה והעדר יריבות); והשניה - בבקשת הנתבע 1 למתן החלטה בבקשה למחיקת התביעה כנגד נתבע זה על הסף, בהעדר עילה ובהעדר יריבות.

כמו כן נקבע כי בשלב זה לא נפסקו הוצאות כנגד התובע, אך ככל שיגיש תביעה חדשה כנגד נתבע זה – יהא עליו לשאת בהוצאות הנתבע ושכ"ט בסך של 1,500 ₪ בגין הליך זה. ביום 30/08/23 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין.

אעפ"כ, ועל מנת לאפשר לתובע לממש את זכויותיו – ככל שיש לו זכויות כלשהן - יאפשר בית הדין לתובע, לפנים משורת הדין, להגיש עד ליום 5/12/23 , כתב תביעה מתוקן, עם פירוט מלא של העילות והסכומים הנכונים הנתבעים מנתבע זה באופן אישי (תוך פירוט התקופות והסכומים הנובעים מתקופות אלו), ותוך ציון ברור ומלא – מתי מדובר בשותפות ומתי בחברה בע"מ. זאת, בכפוף לתשלום הוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבע בסך של 1,500 ₪ , עד למועד זה. ככל שכתב התביעה המתוקן יתוקן כנדרש ויגלה עילה כנגד הנתבע, וככל שישולמו ההוצאות בפועל, כאמור - ייעתר בית הדין לבקשת התובע לביטול פסה"ד, וייקבע מועד לדיון מוקדם.

...

השתלשלות האירועים שקדמה למתן פסק הדין, כמתואר לעיל באריכות המתחייבת בנסיבות העניין, נדרשה לנוכח היתנהלות חריגה של הנתבעים 3-2 / צדדי ג' בהליך זה. זו כללה, בין היתר, הוצאת צוי הבאה (וביטולם, לאחר בקשתם), התראות על האפשרות של פסיקת הוצאות כנגדם; התראה מפורשת מפני האפשרות של קבלת פסק דין בהיעדר הגנה.

ראו למשל את קביעות בית המשפט העליון ברע"א 1838/16 החבובות חנות הצעצועים שלי בע"מ נ' פקיד שומה פתח תקווה (9.5.2016): "אכן, החלטה על אי-ביטולו של פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד נושאת עימה תוצאה קשה עבור הצד המפסיד, שעניינו נדחה מבלי שהתקיים דיון לגופם של דברים... עם זאת, ועל אף הנטייה הליבראלית בפסיקה להחליט על ביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחר, עדיין קיימים מקרים קצוניים בהם יש להעדיף את האנטרס הצבורי של סופיות הדיון והצורך למצות את ההיתדיינות על פני עניינו האישי של מבקש הביטול, אשר הביא במו ידיו למצב זה, בחוסר תום לב ותוך זילזול בוטה בכללים הדיוניים של מערכת המשפט... המקרה שלפנינו הוא אחד ממקרים אלה". ראו גם רע"א 7657/11 ‏ אברהם גריסרו נ' **** ברמן (18.6.2012): "התנהלותם של עו"ד בר-לב ושל נמרוד, שתוארה לעיל רק בחלקה, לקתה בזלזול של ממש בבית המשפט ובהליך. על רקע זה, איני סבור שסכויי התביעה הנם כאלה המצדיקים את ביטול פסק הדין". וכן, למשל, ברע"א 526/11 בשארה חאג' נ' זידאן (21.7.2011): " בעניינינו, כפי שעולה מהשתלשלות העניינים עליה עמדתי בהרחבה לעיל, מדובר במבקש אשר עושה דין לעצמו ואשר חרף ההזדמנויות השונות שניתנו לו, לא פעל למלא אחר החלטותיו של בית משפט קמא במועדן... בנסיבות אלו, סבורני כי יש לראות בהעדרותו של המבקש מן הדיון היתנהלות העולה כדי זילזול בבית המשפט, באופן המצדיק את דחיית בקשתו לביטול ההחלטה שניתנה בהיעדרו". מהדין לנדון: הינה כי כן, בנסיבות ענייננו, על כפות המאזניים, מצדם האחד, מחדלי הנתבעים 2-3 / צדדי ג' שבגינם נגרמו המשכות הליכים, סירבול וסחבת, תוך רמיסת סדרי דין עד כדי עשייתם "חוכא ואיטלולא"; מצידם האחר - זכות הגישה לערכאות, שנודעת לה חשיבות לא מבוטלת; לצידה – העובדה שהמבקשים התנהלו בהליך הקודם, שם הם התגוננו, והיו שותפים לו מספר שנים, עד שנמחק ע"י המותב הדן, לצורך העברת ההיתדיינות לבימ"ש השלום.

...

סוף דבר הבקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 19.3.2024 כנגד הנתבעים 2-3 / צדדי ג' מתקבלת, לצד חיובם בתשלום הוצאות התובע 1, התובע 2, הנתבעת 1, והנתבעים 4+5 (יחדיו), בסך כולל של 2,500 ₪ לכל אחד מהצדדים הנ"ל, וכן בהוצאות שכ"ט עו"ד לכל אחד מהנ"ל, בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק לכל אחד בנפרד.

עוד ישלמו הנתבעים 2-3 /צדדי ג' יחדיו סך של 5,000 ₪ לאוצר המדינה.

המזכירות תשלח את החלטתי לצדדים.