אכן, כטענת המשיב, המבקשת אף בחרה שלא לחקור את הצהרתו של המוסר כי לאחר שיחה עם בעלה בחרה שלא לחתום על המסמך ובכלל לא חקרה אותו ולא ביקשה מלכתחילה לזמנו ובשים לב לסיכומי המשיב שחזר על נקודה זו שבחרה שלא לחקור, היא אף לא ביקשה להגיש סיכומי תשובה (כפי שהותר לה להגיש לתגובה של הבנק לבקשה לביטול פסק דין) ולטעון למשל שלא היה לה זמן לחקור (הגם שהדיון היתנהל במשך 35 דקות) ולא ביקשה אף דיון נוסף לחקירתו אלא הצדדים עתרו ישירות להגשת סיכומים בכתב.
...
על פי הנטען בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בתחילת שנת 2012 גילתה המבקשת לתדהמתה כי בעלה לשעבר מכור להימורים ולפיכך פרץ בינה לבינו קרע עמוק שהוביל להחלטתה להתגרש ממנו אולם בסופו של דבר לא התגרשה ממנו מאחר והתגלה לה כי היא בהריון ממנו.
על פי הנטען בבקשה לביטול פסק דין, בעת הכנת בקשה זו, כאשר נחשפה לכתב התביעה ולחתימות הנחזות להיות חתימתה, "ברור לה כשמש שחתימתה זויפה על ידי נתבע 1 וכי נתבע 1 הטעה את פקידי הבנק לחשוב שהמבקשת חתמה בעצמה". כך למשל חלק מהמסמכים נחתמו בימים שונים וחלק נחתמו לכאורה על ידיה בסניף נתניה שם היא התגוררה בעת החתימה על הערבות וחלק ממסמכי ההלוואה נחתמו על ידיה כביכול בסניף גלילות בהרצליה, "כאשר כף רגלה של המבקשת לא דרכה שם מעולם". כן ציינה כי בעת הגשת התביעה היו המבקשת ובעלה בקרע חריף שהוביל לגירושיהם ולכן גם אין לה ספק שהוא קיבל את כתב התביעה שיועד לה וחתם בשמה אולם לא מסר לה את כתב התביעה ולא גילה לה עליו "כדי שכתב התביעה לא יגרום לגירושים בין הצדדים דבר שקרה בסופו של דבר לפני מספר חודשים". כן הדגישה כי היא לא יכולה הייתה להיות ערבה מלכתחילה לשום בנק במועד החתימה על הערבות מושא התביעה משלא הייתה לה הכנסה הואיל ולא עבדה וטיפלה בארבעה ילדים קטנים כשהגדול מביניהם הוא בן 6 שמיום היוולדו היא לא עובדת ולא הייתה לה כל הכנסה למעט קצבת ילדים.
סוף דבר.
לאחר שעיינתי בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בבקשה לביטול פסק דין, בתגובה לבקשה לביטול פסק דין, בתשובה של המבקשת לתגובה לביטול פסק דין, במסמכים ובתצהירים, בפרוטוקול הדיון שהתנהל לרבות חקירת המבקשת ובסיכומים שכל צד הגיש בהרחבה יחסית, אינני מוצאת מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד כמשוכה ראשונה, בשים לב לכך שהייתה המצאה כדין שלא כורסמה, כמו גם לו היינו מתגברים על משוכה זו הרי שעדיין הייתה גם המצאה כדין של התביעה שלא הופרכה ובשים לב לאיזון שיש לערוך בין סיבת המחדל לבין סיכויי ההגנה, באופן שאם סיכויי ההגנה גבוהים ניתן להטות את הכף לכיוון ביטול פסק הדין, הרי שסיכויי ההגנה נמוכים הם עד מאוד.
אלה הם המקרים שבהם היה "כמעט" בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בביהמ"ש, אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בימ"ש עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: "...כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי... " (ראו ע"א 9654/02 האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ''ד נט (3) 41 (2004)), ועל כן, בשל המחדל שבאי הגשת בקשת רשות להתגונן ובקשה לביטול פסק הדין במועד ולנוכח ההלכה הפסוקה דלעיל, לפיה מונחה בית המשפט לנקוט גישה מקלה כאשר קיימת הגנה, ולו דחוקה (אם כי במקרה דנן אני סבורה כי זו גובלת בהגנת בדים עת עיקר ההתנגדות לכל אורך הדרך הוא בגין טענת זיוף בכל היבט שהוא ובכל שלב של ההליך ובכל זמן חרף פערי הזמן) וכן רוח התקנות החדשות בנוגע לביטול מוסד סדר הדין המקוצר ושיקולי מדיניות שיפוטית, סבורני כי ניתן לאפשר ולהתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות למשיב וכן בהפקדת עירבון ותינתן גם רשות להתגונן (עת שמורה חרף זאת לב"כ התובעת באופן בלעדי לחקור את המבקשת לגופו של עניין במסגרת ישיבה מקדמית קודם לישיבת הוכחות בהתאם למוסכם בדיון בבקשה לביטול פסק דין) באופן שביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלו, אשר יבוצעו בתוך 30 יום :
תשלום סך של 3800 ₪ למשיב באמצעות באת כוחו.
