בקשה לביטול פסק דין בתביעת אפוטרופוס נגד חברת תקשורת

לאור הסכמות הצדדים ניתן פסק דין חלקי, לפיו נמחקה התביעה נגד נתבעים 4 - 7, 9 - 16, 18, 19, 21, 22, 28 - 31, 34, 36, 41, 42, 45, 47 ו - 51 - 53.

הדרך היחידה האפשרית לתיקון הרישום, בגין זכות נטענת אשר השתכללה טרם סיום הליכי ההסדר, היא מכוח הוראת סעיף 93 - 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, התשכ"ט - 1969, אולם סעיפים אלו הם היוצא מן הכלל ומופעלים רק במקרים חריגים, המנויים בהם (עש"א (מחוזי-ת"א) 7746-06-10 עזרא צברי נגד פקיד הסדר המקרקעין תל אביב (30.5.2013), ע"א 753/87 בראשי נגד מנהל עיזבון המנוח משה בראשי ז"ל, פ"ד מ"ג(3) 210, ע"א 1559/99 צימבלר נגד תורג'מן, פ"ד נז(5) 49 וע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נגד אבו חמדה, פ"ד מו(1) 491))ראה ע"א 8237/19 מהדי סעיד דעבוס נגד מדינת ישראל (2.8.2021), פסקה 6 לפסק הדין, רע"א 5436/02‏ ‏מדינת ישראל נגד עבוד, פסקה 5 (9.2.2003), רע"א 8771/09 מנהל מקרקעי ישראל נגד אלעסם, פסקה 4 (12.1.2010), ע"א 7237/13 מדינת ישראל נגד עיזבון המנוח מוסטפא יאסין (עלי ערמוש) ז"ל, פסקות 17 - 18 (‏3.12.2015).

אדגיש, כי הנתבע מס' 48, ויתר האחים המנוחים, שהם היורשים המקוריים, היו שותפים לבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה ביום 2.5.2001 בבש"א 7012/01 והיו מודעים לפסק הדין שניתן בהליך זה ביום 27.7.2006, כמו גם החלטת בית המשפט העליון ברע"א 7972/06, לפיה נדחתה בקשת רשות העירעור שהגישו.

לפיכך, המקרים בהם יקבע כי רשות היא בלתי הדירה הם נדירים (ראה רע"א 2272/11 מנשה נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (4.5.2011) וע"א (מחוזי-מרכז) 14713-11-08 דוד קאפי נגד מנהל מקרקעי ישראל (27.1.2010)).

...

לגופו של עניין טענו הנתבעים, שיש לדחות את התביעה נגדם מפאת התיישנות אשר עמדה לזכותם טרם כניסת חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 לתוקף.

הנתבעים אינם מכחישים, אפוא, את בעלות התובעת מס' 1 בקרקע, אך לגישתם זכות זו כפופה לטענת ההתיישנות שהעלו, מכח החזקה בקרקע והשימוש שעשו בה. לחילופין, טענו הנתבעים שיש לדחות את התביעה מפאת שיהוי רב בהגשתה והתנהלות התובעות עד כה. הנתבעים הדגישו, כי בשנות ה - 60' וה - 70' של המאה הקודמת הכשירו את המקרקעין על ידי כלים מכניים והנדסיים, בעלויות גבוהות, ובשנות ה - 80' נטעו עצי זית רבים ועצי פרי, שכיום הם בני כ - 40 שנה, ללא הפרעה או התנגדות מצד התובעות.

משלא הוכיחו התובעות את גובה דמי השכירות הראויים, דין הדרישה לתשלום דמי שכירות להידחות גם מטעמם זה. סיכום סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: א. הנתבעים יסלקו ידם מהמקרקעין הידועים כחלקה 54 בגוש 19092, יהרסו על חשבונם את כל הבנוי במקום, יעקרו את כל הנטוע במקרקעין הנ"ל וישיבו את החזקה בהם לידי התובעות, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, וזאת עד ליום 10.2.2024.

התביעה לדמי שימוש ראויים נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעות הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.

הרקע לכך תואר בעדותה של עו"ד אסנת לויטה אשר ייצגה את חברת הביטוח כלל שנתבעה באותו הליך, וכדלקמן (עמ' 23 שו' 14): "כבר הכתבנו הסכם פשרה לפרוטוקול, כולם חתמו עליו והיה שם אח של התובע שהוא אפוטרופוס שלו. הוא כימעט חתם ואז פיתאום אמר שהוא רוצה לעשות עוד שיחת טלפון, נדמה לי שלאישה, ויצא, אנחנו מחכים מחכים והוא לא מגיע. יצאתי לשירותים, אני מסתכלת בחוץ על החצר של בית המשפט ופתאום אני רואה אותו ואת האחים מדברים עם עורך דין אחר, מישהו שלא הכרתי. בדיעבד אני יודעת שזה עו"ד חינאוי, ואז הם חזרו ואמרו שהם לא מסכימים לפשרה. הסיפור היתפוצץ והלכנו לדרכנו." עו"ד אמל חינאווי (להלן: חינאווי) הוא הנתבע 3 בת"א 4189-09-17 (להלן: תביעת שכר הטירחה) והנתבע בבע"ק 54053-03-18 (להלן: תביעת אישור העיקול).

ברוכין הגיש את תביעת שכר הטירחה כנגד חמאד ובד בבד עם כך הגיש בקשה להטלת עיקול זמני על כספם המצוי בידי מחזיקים שונים וביניהם חינאווי אליו הגיעו כספי התביעה מחברת כלל.

ככל שעל אף זאת הוציא את הכספים מידיו חלות עליו תקנות 381-382 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו למשל: ע"א (חי') 4357/07‏ ‏פלאפון תיקשורת בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (24.10.2007)).

ראשית, חינאווי הגיש תצהיר ביום 6.3.2018 (באישור התצהיר צויין בטעות – 6.3.2017) במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר בהליך תביעת שכר הטירחה.

...

נוכח כל האמור מתקבל הסעד המבוקש בהליך זה, אישור העיקול, ולכך משמעות גם בנוגע להמשך הדרך, בהתאם לתקנות 381-382 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

נוכח כל האמור אני קובע כי בין הצדדים נכרת הסכם בעל פה לפיו ישלם חינאווי לברוכין את שכר הטרחה לו היה זכאי אם הייתה מאושרת הפשרה עליה הוסכם עם חברת כלל.

בית משפט השלום בחיפה ‏ז' אדר ב' תשפ"ב, 10 מרץ 2022 תאד"מ 3799-11-20 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' שורץ תיק חצוני: 5259020720 בפני כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר תובעת חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נתבעת גילה פרץ פסק דין

בית המשפט לא ימנה את עצמו לאפוטרופוס לכל בוגר.

כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת, כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו (ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595).

אני מתרשמת כי הנתבעת ידעה היטב לאיזו עסקה היא נכנסת, שרצתה לרכוש את שלושת המכשירים שכן ככל הנראה סברה באותה עת כי מדובר בעיסקה טובה, וכי רק מאוחר יותר, כאשר "התפנתה לעשות בירור מעמיק" וכאשר גילתה "אופציה אחרת" כדבריה, התברר לה כי יכלה לעשות עסקה טובה יותר ולכן ביקשה לבטל את זו. איני מקבלת את הטענה שהנתבעת שהתה בסניף כמה שעות במהלכן היתעקשה לרכוש רק מכשיר אחד, אולם כפו עליה עסקת חבילה (עמ' 10, שורות 5-7).

...

לאור כל האמור טוענת הנתבעת, כי אינה חייבת לתובעת דבר ועומדת על זכותה לביטול העסקה.

לתובעת הייתה הזכות לסרב לקבל את המכשירים ולבטל את העסקה בהתאם להתרשמותי מעדות הנתבעת כאמור לעיל, איני מקבלת את גרסתה לפיה כפו עליה את פתיחת אריזות המכשירים והתקנתם.

סיכום לאור כל האמור לעיל, שעה שנחה דעתי שהנתבעת לא הציגה הגנה בפני התביעה, אני מקבלת את התביעה במלואה.

עם זאת, בשים לב לכך שנוהל הליך מלא, לרבות שתי ישיבות כאשר אחת מהן ישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה, אני סבורה שמדובר בפסיקת הוצאות שהיא לכל הפחות סבירה, אם לא על הצד הנמוך.

לפני כבוד השופטת ליאת דהן חיון תובעת פלונית באמצעות ב"כ עוה"ד אומיימה חאמד נתבע אלמוני באמצעות ב"כ עוה"ד אחמד חודרוג פסק דין

מכאן פסה"ד. המלצות עו"ס לס"ד: לתיק בית המשפט הוגשו 6 תסקירים שנערכו על ידי עו"ס לסדרי דין שהוסמכה בהתאם לסעיפים 13 19 ו 68- לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 .

זאת ועוד, בית הדין השרעי לא דן בעיניינם ועל כן בכוונתה להגיש בקשה לביטולו.

(ראו לעניין זה: רמש (חי') 16708-05-20 פלוני נ' פלונית ( 18.5.2020 ), ורמ"ש 49221-12-20 (חי'), פלוני נגד פלונית, פסקה 16 לפס"ד ).

השיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת המשמורת, רבים הם, ושורטטו בשורה של פסקי דין וכוללים בין היתר מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים; רמה גבוהה של שתוף פעולה בין ההורים וטיב התיקשורת ביניהם; רצון הילד; מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים; מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם ]ראו למשל: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו, 19.7.17 ) סעיפים 134 ואילך לחוות דעתו של כבוד 10 השופט פוגלמן; ע"מ (חי') 384/06 ו.א. נ' ו.מ.(פורסם בנבו, 27.3.07 ); תמ"ש (ראשל"צ) 28951/09 11 .

יחד עם זאת, מפאת מקום מגורי הקטינים ובית הספר בו מתחנכים ובהתאמה, חיי החברה, האב הנו ההורה הדומינאנטי בחיי הקטינים, אולם אין בכך בכדי לפגוע במעורבותם של האם בחיי הקטינים, תוך ששני ההורים פעילים בחיי הקטינים, ואף במסגרות החינוכיות.

...

מכל האמור לעיל, ושעה שכאמור עסקינן בשני הורים מטיבים בעלי מסוגלות הורית גבוהה; לאור רצונם של הקטינים לחלק את זמנם בשני הבתים ונוכח הפסיקה הרווחת ולפיה 'דרך המלך' קביעת משמורת משותפת היכן שקיימים תנאים שמאפשרים זאת (ראו למשל: ע"מ (חיפה) 384/06 ו.א נ' ו.מ ]פורסם בנבו[ ( 28/3/07 השופטים עמית, שטמר ווילנר)), מצאתי לקבוע משמורת משותפת בעניינם של שני הקטינים.

(XXX יציבות בחייה הקטינים ומשקפים את רצונם (ראה לעניין זה עמוד 2 לתסקיר מיום מכאן; לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בהמלצות העו"ס, ונתתי דעתי בין היתר לשמירה על שגרת יומם של הקטינים, לרצונם ולאופן קיום זמני השהות כיום, הגעתי לכלל משקפות את טובתם, ומכאן יש מקום לאשרן XXX מסקנה שהמלצות העו"ס בתסקירה מיום וליתן להם תוקף של פס"ד. XXX אגב הרחבתם ביום שישי, כאמור בהחלטה מיום סוף דבר: בידי שני ההורים, כמשמורת XXX ב' , יליד ;XXX אני קובעת את משמורתם של הקטינים א', יליד משותפת.

המזכירות; תמציא החלטתי לצדדים באמצעות ב"כ ותסגור את התיק .

הפסקת גביית התשלום מתוך טעות אינה מהוה "אפוטרופסות" כטענת המשיבות, ולראיה משרד התיקשורת דרש מהחברות לעשות זאת בשנת 2018 ולאחר מכן בשנת 2020 כפי שציינה סלקום.

עוללות ההליך ת"צ 5175-11-20 ברם נ' חברת פרטנר תיקשורת בע"מ ביום הגשת הבקשה לאישור בתיק שבכותרת הוגשה בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית - ת"צ 5175-11-20 ברם נ' חברת פרטנר תיקשורת בע"מ כנגד המשיבות 2-3 בהליך בעיניין נשוא המחלוקת (להלן: "תובענת ברם").

המבקשים הפנו בהקשר זה לרע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון, פ''ד סו(1) 633 (2013) ולרע"א 2155/17 קליאוט נ' פרטנר תיקשורת (24.8.2017) (להלן: "עניין קליאוט") וטענו בהסתמך על פסקי הדין , כי תנאי המאפשר לגבות כספים שלא ניתנה תמורה בעדם הוא מקפח, אולם לא הפנו לכל תנאי בחוזי ההיתקשרות שהוא במוקד הטענה, ואף לא התבקש במסגרת בקשת האישור כל סעד לביטול תניות אלה או אחרות בחוזה האחיד.

...

אולם בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי הייתה במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור חובה פוזיטיבית שהוטלה על המשיבות לנטר את שימוש הלקוחות בשירותיהן, לאתר את הלקוחות הרדומים, לנתק אותם מהשירות ולחדול מגביית התשלום בגין השירות, לאחר או ללא יידוע על הכוונה לניתוקם.

התוצאה לאור כל האמור לעיל מסקנתי היא כי בקשת האישור נסמכת על דין רצוי ואף רצוי מאוד, אך לא על הדין המצוי במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור, דין שהוסדר אך זה מקרוב בתקנות היתר כללי על דרך קביעת מערך חובות מפורט ומקיף החל על ספקי שירותי אינטרנט.

לפיכך בקשת האישור נדחית.