הנתבעת היא חברה העוסקת בהפעלת מכונות צלום במוסדות חינוך ובמתן פיתרונות צלום והדפסה ללקוחותיה, והנתבעים 2-3 הם מנהליה ובעלי המניות בה (הנתבעת והנתבעים 2-3 יחדיו יקראו להלן: "הנתבעים").
על פי הנטען הנתבע 2 אף רכש את דירת מגוריו מכספי ההלוואות.
יתרה מכך, בחודש יולי 2017 פנו הנתבעים אל התובעת והודיעו לה כי אין באפשרותם לפרוע את סכום החוב בגין הריביות שצברו על ההלוואות, ועל אחת כמה וכמה בגין קרן ההלוואות, ובקשו לפרוס את החזר ההלוואות לתקופה של עשר שנים בשל קשיים תזרימיים של הנתבעת.
ואולם, מר שטיינברג והנתבעים הגיעו בעיניין זה להסדר תשלומים חדש במסגרתו פרסו הנתבעים את תשלום חובם בגין שכירת המושכר ומסרו למר שטיינברג המחאות עתידיות לשם כך.
על פי הנטען בכתב התביעה, נכון למועד הגשת התביעה, ההמחאה הראשונה שמועד פרעונה הגיע חוללה בשל קיום עיקול מע"מ על חשבון הבנק של הנתבעת.
משכך, ביום 15.8.2018 (נספח 23 לתצהירו של מר שטיינברג) פנתה התובעת אל הנתבעים והודיעה להם כי אף שהיא זכאית להודיע על ביטול לאלתר של כל הסכמי ההלוואות בשל הפרתם היסודית, ניתנת לנתבעת, לפנים משורת הדין, ארכה עד ליום 22.8.2018 לתקן את הפרתה ולפרוע את מלוא חובה בעבור חיובי ריבית בקשר להלוואות, שעמד נכון ליום 15.8.2018 על סך של 325,183 ₪.
דיון והכרעה
במרכזה של תובענה זו ניצבת השאלה העיקרית הדורשת הכרעה והיא שאלת סווגם של הכספים שהועברו מהתובעת אל הנתבעת במסגרת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים – האם כהלוואות, כטענת התובעת, או כהשקעה, כטענת הנתבעים.
הפירוש שניתן למונח זמן סביר, בהמשך פסק הדין, הוא כדלקמן:
"24. מהו הזמן הסביר לפירעון החוב? לדעתי, זהו אותו זמן שיש להניח כי הצדדים ראו אותו כראוי, בהיתחשב בנסיבות מתן ההלוואה, מטרותיה, הליכי המסחר בין הצדדים ושאר נתונים הסובבים את ההלוואה ותנאיה."
דומה כי בנסיבות העניין, אין צורך להכביר מילים בשאלה מהו "זמן סביר", שהרי ממועד הגשת התביעה חלפו למעלה משנתיים וההלוואות או אף פריסתן, כפי שהוצע על ידי הנתבע 2 למר שטיינברג, לא שולמו (נספח 18 לתצהיר מר שטיינברג).
...
משכך, המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעים 2-3 ערבים בערבות אישית לחובותיה של הנתבעת על פי הסכמי ההלוואות.
סוף דבר
אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הסך של 2,805,768 ₪ בצירוף ריבית בשיעור שנקבע בהסכמי ההלוואה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות בסכום האגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
