בקשה לביטול פסק דין בסדר דין מקוצר בשל אי ייצוג משפטי

רקע – כללי התביעה הוגשה ביום 9.5.2016 בסדר דין מקוצר, לפרעון יתרת חוב בגין הלוואה שהעניק הבנק התובע לגב' תמר רום גרינשטיין (להלן: "הלווה") ושהנתבע היה ערב לפרעונה.

לטענת ב"כ הנתבע, על אף נוכחותו של הנתבע בדיון, יש לראות בפסק הדין כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, וזאת בשל העדר הייצוג ואי הבנה של הנתבע את המשמעויות המשפטיות של ההליך ושל פעולותיו.

ב"כ הנתבע אף היתייחס למועד הגשת הבקשה והסביר כי הנתבע, בעודו נטול ייצוג ובשל אי הבנתו את פסק הדין, המתין שהבנק ייצור עמו קשר בכדי לנהל משא ומתן.

משנמצא כי פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים, הדרך לביטולו נגזרת מהשאלה מהו הפגם שנפל בו – אם ב"הסכם" או בהליך המשפטי: "באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק-הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה שבגינה מתבקש הביטול ואפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם.

הגשת תביעה לבית-משפט לביטולם של הסכם הפשרה ושל פסק-הדין שאישר אותו, דרושה לשם השגת הביטול ולא ניתן להשיג אותה תכלית בדרך אינצידנטאלית, כגון: על-ידי הגנה מפני תביעה אחרת… מהיבט הפן ה"שפוטי" – היינו, האישור שניתן להסכם על-ידי שופט – כאשר צד מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים".

...

בנסיבות אלה, הסביר בית המשפט (מחוץ לפרוטוקול) את מצב הדברים לנתבע, והלה השיב כמפורט בפרוטוקול הדיון: "לאחר ששמעתי את דברי בית המשפט, אני מקבל את המלצתו שבקשת הרשות להגן שהגשתי תידחה. אבקש עיכוב ביצוע למשך שלושה חודשים על מנת שיתאפשר לי לנהל מו"מ עם הבנק." ב"כ הבנק הסכים, ובנסיבות אלה ניתן פסק דין בתביעה בזו הלשון: "אני דוחה את בקשת הרשות להגן. ניתן בזה עיכוב ביצוע של פסק הדין למשך שלושה חודשים. אין צו להוצאות." (להלן: "פסק הדין") יומיים לאחר מתן פסק הדין נחתמה פסיקתא המורה לנתבע לשלם לתובע את הסכום הנתבע, אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד, בצירוף ריביות והצמדות, ובציון כי פסק הדין יהיה ניתן לביצוע בהוצאה לפועל החל מיום 25.3.2017 (להלן: "הפסיקתא").

לנוכח כל האמור, לא ניתן לקבל את הטענה כי נפל פגם בכך שלא ניתנה החלטה בבקשת הדחייה עובר למועד הדיון.

לנוכח המסקנה שאליה הגעתי, לא נדונו הטענות בנוגע לסיכויי ההגנה, מידת ההצדקה למחדל הנתבע עקב היעדר ייצוג והאיחור בהגשת הבקשות.

המקום לדיון בטענות אלה לגופן יהיה במסגרת תביעה נפרדת לביטול פסק הדין, במידה שהנתבע יבחר לפעול בדרך זו. סוף דבר הבקשה נדחית.

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי כב' הרשם שמעון רומי ביום 6.1.2020 בשל אי קיום החלטת בית המשפט על ידי המבקשת.

המשיב הגיש ביום 9.8.2019 תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידה של המבקשת ממקרקעין שהנו בעל זכות להרשם כבעליהם.

נטען, כי מיד לאחר אותו דיון היתקיים דיון בבקשת רשות להיתגונן בתביעה נוספת שהגיש המשיב נגד בעל מקרקעין סמוך, שכן של המבקשת, באותה עילה ממש; במסגרת דיון זה ויתר המשיב על חקירתו של השכן, שהיה מיוצג על ידי אותה עורכת דין, ולפיכך נתן כב' הרשם רומי לשכן רשות להיתגונן בו במקום.

שלילת זכות זו מהמבקשת לא תהא מידתית בנסיבות המקרה, אלא יש לאפשר לה להעלות את טענותיה ולבררן בהליך משפטי מלא.

...

עם זאת, בשקילת מחדל זה - שניתן היה, כאמור, להימנע ממנו בשקידה ראויה - אל מול סיכויי ההגנה של המבקשת, דומני כי המסקנה המתבקשת היא כי השיקול האחרון גובר במידה ניכרת.

אוסיף עוד, אם כי הצדדים לא העלו זאת בטיעוניהם, והגם שמותב זה אינו יושב, כמובן, כערכאת ערעור על החלטותיו של כב' הרשם רומי, כי ספק האם היה מקום להיעתר לבקשת המשיב למתן פסק דין מבלי לבקש ראשית את תשובת המבקשת, זאת לאור החלטתו של כב' הרשם רומי עצמו, שצוטטה בסעיף 5 סיפא לעיל, לפיה אם תוגש בקשה, תינתן בה החלטה לאחר קבלת תשובת הצד שכנגד.

עם זאת, באיזון בין זכותה של המבקשת לבירור טענותיה ובין זכותו של המשיב שלא לסבול ממחדלה הדיוני של המבקשת, ובשים לב לטענות הצדדים כמפורט לעיל, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו למשיב באמצעות בא כוחו בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. הבקשה למתן רשות להתגונן תידון בפניי ביום 8.12.2020 בשעה 9:45.

בענין: בקשה דחופה לביטול פסק דין בסדר דין מקוצר ביום 28.5.2018 הגיש המשיב, התובע, תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש וכנגד חברת ס.פ. ברוק בע"מ ("החברה") על סך 644,633 ש"ח. ביום 9.7.2018 ניתן כנגד הנתבעים פסק דין בהיעדר הגנה, בהתבסס על אישורי מסירה חתומים על ידי המבקש מיום 3.6.2018.

רק לאחר שהמבקש החליף את הייצוג בתיק, הסתבר לו כי כבר ניתן פסק דין.

לטענתו, קיים כתב ערבות מאוחר לכתב הערבות שצורף לתגובה, ואשר הנה ערבות מוגבלת שלא כללה את כל מרכיבי החוב ליום 13.4.2016, ואשר יתרתה עמדה במועד זה על 86,297 ש"ח. לתמיכה בטענה זו צירף המבקש מכתב מהתובע לפיו, ביום 21.10.2013 חתם המבקש על ערבות וביום 12.4.2016 יתרת הערבות הנה ע"ס של 86,297 ש"ח. לטענתו, ההלוואה שניתנה ביום 23.5.2017 הנה מיחזור של החוב שהיה קיים ביום 13.4.2016, ובגינה לא חתם המבקש על ערבות נוספת, ואין בה כל איזכור לערבות משנת 2012.

איני סבורה שמדובר במקרה בו המבקש זלזל בהליך המשפטי או במועדים, ולא שמדובר בהתנהלות מכוונת, אלא שמדובר בטעות מצדו של המבקש או לכל היותר בהתרשלות, כאשר לא בדק את המועדים והסתמך על בא כוחו.

...

בסיכומו של דבר, כאשר ניתן משקל לסיבות למחדלו של הנתבע באי הגשת בקשת רשות להתגונן, ולטענות ההגנה שלו, אשר יש לאפשר לו לטעון אותם ולבררן, אני קובעת, כי פסק הדין יבוטל מכח שיקול דעתו של בית המשפט.

עוד נטען כי המשכיר מפגין חוסר תום לב בהסתמכו על פסק דין שניתן עקב אי-ביצוע ההפקדה עליה הורה השופט צ'יזיק - אי-ביצוע שמקורו במחדלו של עורך-הדין שייצג את השוכרת בתביעת המשכיר.

ראשית ההתפתחות הייתה ברע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 23.2.2006) (להלן: עניין צבעוני), שם הגיש בנק תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרת חובה בחשבון, ונגד הנתבעת - שלא הגישה בקשת רשות להיתגונן - ניתן נגדה פסק דין שחייב אותה בסכום התביעה.

היא הגישה, באיחור, בקשה לביטול פסק הדין ובקשתה זו נדחתה.

היא קבעה כי קיים השתק עילה, מאחר ותביעתה מבוססת על עילה זהה ביסודה לעילת תביעת הבנק, ואף השתק פלוגתא, שכן נסיבות החתימה על ההלוואות שהיו בחשבונה הועמדו בלב המחלוקת העובדתית שהוכרעה בתוצאה הסופית של פסק הדין שניתן בהליך הראשון, בהיעדר הגנה.

בפיסקה 19 לפסק דינו של השופט דנציגר נאמר כי נתבע בסדר דין מקוצר יהיה מושתק מלהעלות בהתדיינות עתידית לא רק את הטענות אותן העלה במסגרת בקשת רשות להיתגונן אותה הגיש, אלא גם את הטענות אשר היה עליו לטעון אך נימנע מכך, שהרי "הלכה מבוססת היא כי מעשה בית דין משתיק בעל דין מלטעון טענה אשר חייב היה לטעון להגנתו ולא טען". יישום ההלכות שנידונו לעיל לענייננו חוסם בפני השוכרת את המסלול בו בחרה, של הגשת תביעה נפרדת שתכליתה לאיין את התוצאה המשפטית של תביעת המשכיר.

...

היא ציינה כי דרך זו מחייבת "ריכוך" מה בהלכת "הממצא החיובי" (התנאי השלישי לקיום השתק פלוגתא), אך סברה כי אין מנוס מכך.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת, ותביעת המשיבה (התובעת) נגד המבקש (הנתבע מס' 1) נדחית על הסף.

הנני מחייב את המשיבה לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ₪.

הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא: מדובר בתובענה שהוגשה על ידי המשיבה 1 נגד המבקש ומשיבים 2 – 4 בסדר דין מקוצר בגין היתקשרות בהסכם של המשיבה 1 עם המשיבה 2 לאספקת חומרי מחצבה על פי הזמנות המשיבה 1 מעת לעת.

טענות הצדדים בתמצית: המבקש טוען כי נפלה טעות משפטית בהחלטת בימ"ש קמא אשר דחה את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בעיניינו ביום 12.02.19 במעמד צד אחד ומבלי שיהא מיוצג או נוכח בדיון או יגיש בקשת רשות להיתגונן.

נטען כי ביום 06.04.21 פנה המבקש באמצעות ב"כ לב"כ המשיבה והודה כי הנו ערב לחובות החברה והציע להסדיר חובו, כאשר לא העלה כל טענה בקשר לאי ידיעתו על ההליך או אי ייצוגו בו. גם לאור טענת המבקש כי נודע לו על פסק הדין רק בחודש 07/21 בקשתו לביטול פסק הדין הוגשה באיחור רב כאשר לא הסביר מה נעשה במהלך אותם עשרת החודשים עד שהבקשה הוגשה בפועל.

לכן עולה כי המבקש לא היה מיוצג בהליך ויש להעתר לבקשה ולבטל את החלטת בימ"ש קמא, להעתר לבקשה שהוגשה להארכת מועד ולביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש בהיעדר היתגוננות.

...

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי "כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להיעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. אכן, במצבים מסוימים, כאשר עסקינן בזלזול בוטה בבית המשפט, יתכן שמחדל המבקשים יהיה כה גדול עד כדי כך שיאפיל על השיקול של סיכויי הגנתם לגופו של עניין (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן [פורסם בנבו] (18.6.2012))" [רע"א 7612/16 עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל יורשיו נ' עזבון המנוח סאלח חסין עבאס ז"ל היורש מוחסן סאלח עבאס נושא (21.12.2016)].

עם זאת, מאחר שהמבקש מעלה טענות שלא ניתן לקבוע לגביהן שאין להן כל סיכוי, סבורני כי כדי למנוע חוסר צדק שעולה כדי עיוות דין, יש להורות על קבלת הבקשה והשבת התיק לדיון בבימ"ש קמא [רע"א 1990/22 הנ"ל].

על כן, בנסיבות העניין ולאור הטענות שמעלה המבקש, אשר מצביעות על סיכוי כלשהו להגנה, הערעור מתקבל במובן זה שהבקשה שהגיש המבקש לבימ"ש קמא מתקבלת (הארכת מועד וביטול פסק הדין בעניינו של המבקש/מערער בלבד) והתיק יוחזר לדיון בבימ"ש השלום.