בקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד והארכת מועד להגשת כתב הגנה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין מתאריך 19.10.2022 שניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה, לאחר שכתב התביעה וההזמנה לדין נימסרו למבקש בתאריך 21.06.2022.

העילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר: תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי דנה בבטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד בלבד, וזו לשונה: ביטול החלטה על פי צד אחד 201 .

...

לאור זאת אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 19.10.2022 יבוטל בכפוף להפקדת סך של 6,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש בתוך 14 יום מהיום.

טענות המשיבה - ראשית טענה המשיבה כי בנגוד לטענת המבקשים הרי שחלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין השני וכי היה עליהם להגיש בקשה למתן ארכה.

דיון והכרעה - אתחיל ואומר כבר בשלב זה – בבקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד, על המבקשים להתהדר בניקיון כפיים.

אכן, מועד המצאת כתב התביעה למבקשים מבסס את הטענה כי פסק הדין ניתן בדין, אולם אין בכך כדי לקבוע האם חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין או לאו.

נכון הוא כי הנטל על המבקשים, אך בכך כדי לאיין את זכותם לנסות ולהרים נטל זה. בנסיבות אלו, לאור "שיקול העל" של זכות הגישה לערכאות, מחד גיסא, ובשים לב לאופן היתנהלות המבקשים והעובדה כי אין המבקשים זכאים לביטול פסק הדין מחובת הצדק, מאידך גיסא, ראיתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין נגד המבקשים תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבה בסך של 8,000 ₪; כתב הגנה יוגש לא יאוחר מיום 02.10.22.

...

כמו כן איני מקבל הטענה כי המבקשים, אשר בעת קבלת כתב התביעה עדיין לא הוכרזו כיורשי המנוח באופן רשמי, עשו דין לעצמם ופטרו עצמם מלהגיש כתב הגנה.

בקשת הנתבע 1 לביטול פסק הדין: ביום 13 באוקטובר 2021 הגיש נתבע מספר 1 שלוש בקשות, האחת: בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, השנייה: להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין והשלישית: בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

האם ישנה הצדקה לביטול פסק הדין לאור סכויי ההגנה של הנתבעים? בבוא בית המשפט לידון בבקשה לביטול פס"ד משקולי בית משפט עליו לבחון שתי נקודות, האחת: מהי הסיבה בגינה לא התייצבו לדיון או לא הגישו הנתבעים את כתב ההגנה, והשנייה, והעיקרית: האם יש לנתבעים הגנה כנגד התביעה.

על כן, גם אם הבקשות לביטול פסק הדין תדחינה, אזי יש לאפשר לנתבעים 1 ו-3 תקופת זמן על מנת שיפנו לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה להארכת מועד להגיש עתירה מינהלית כנגד החלטות משרד השיכון, וכן להגיש תביעה לבית המשפט למתן פסק דין הצהרתי האם יש להם זכויות של דיירים ממשיכים בדירה לפי חוק הגנת הדייר.

...

יחד עם זאת, סבור אני שיש לאפשר לנתבעים 1 ו-3 לפנות לבית משפט לעניינים מנהליים בבקשה להארכת מועד להגיש עתירה מינהלית נגד משרד השיכון על ההחלטה שלא להכיר בהם כדיירים ממשיכים בדירה.

כמו כן, סבור אני שהנתבעים 1 ו-3 לא מיצו את טענותיהם על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אני דוחה בקשת הנתבע 1 ואת בקשת הנתבע 3 לבטל את פסק הדין שניתן בענייניהם בתיק זה. יחד עם זאת, ניתנת לנתבעים 1 ו-3 ארכה של 90 יום מהיום, על מנת לפנות בעתירות מתאימות לבית משפט לעניינים מנהליים בעניין החלטות הוועדה העליונה של משרד השיכון וכן לבית משפט השלום בעניין זכויותיהם הנטענות על פי חוק הגנת הדייר.

ביום 3.1.23 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

בבקשתה טענה, בין היתר, כי הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, כתב התביעה לא הומצא לה כדין, תצהיר מוסר לא הוגש בתיק, המבקשת הגישה בקשה נוספת לדחיית הדיון שהיה קבוע ליום 2.1.23 ולא ניתנה החלטה ע"ג בקשתה זו, המבקשת אינה מזלזלת בהחלטות ביהמ"ש, למבקשת טענות הגנה וטענות להתחשבנויות בגין השיפוצים בנכס.

תמצית טענות הצדדים- לטענת המבקשת שגה בית משפט עת דחה את בקשתה: לא היתה היתייחסות בהחלטות ביהמ"ש לטענות המבקשת בכתב הגנתה, הן באשר לסיכול החוזה עקב נגיף הקורונה, והן באשר לקזוז דמי השכירות בגין שיפוצים אותם ביצעה בנכס; המבקשת לא התייצבה לדיון קמא שנערך ביום 2.1.23 בשל תסמיני פוסט קורונה; הוגשה בקשה לדחיית הדיון, הבקשה נדחתה אך לא הומצאה למבקשת; המשיב לא הוכיח את תביעתו; ההחלטה מיום 13.1.23 לא הומצאה למבקשת; לא התבקשה תגובת המשיב לבקשתה לביטול ההחלטה; אין לראות את המבקשת כמזלזלת בהחלטות ביהמ"ש. מנגד, טען המשיב כי דין הבקשה להדחות: המבקשת נימצאת במושכר מעל שנה ללא תשלום דמי שכירות מצידה; המבקשת עושה הכל כדי לדחות את הליכי הפינוי; המבקשת מודה בחוב ובאי תשלום דמי השכירות; בבקשה לפטור מערובה מציינת המבקשת כי חובותיה נאמדים בסך של כ-1,200,000 ₪ וכיצד תוכל המבקשת לשלם את חוב דמי השכירות העומדים ע"ס כ-165,000 ₪; הבקשה לביטול פסק דין נדחתה משני טעמים- שלא נפל כל פגם בהחלטה ולא נמצאה הצדקה לביטול בשל העידר כל טענת הגנה; ממילא וגם אם היתה המבקשת עומדת בכל תנאי הסכם השכירות, הרי שתקופת השכירות הסתיימה ביום 31.5.23 ונוכח כל אלה יש להורות על פינוייה של המבקשת מהנכס.

...

אף אני סבורה כאמור, שכן המבקשת שוכרת את הנכס בהתאם להסכם שכירות והיא הודתה בכתב הגנתה כי מזה תקופה ארוכה היא אינה משלמת את דמי השכירות (ר', למשל, סע' 4, 11-8 לכתב ההגנה).

לפיכך, כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

התוצאה היא כי פסק הדין מיום 2.1.23 בעינו עומד.

בפני בקשה של הנתבעת 2 להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 16.2.2022 נגדה ונגד הנתבעת 1 בהיעדר הגנה.

ביום 7.3.2022, לאחר מתן פסק הדין, הוגשה בקשה בשם הנתבעת 1 להארכת מועד לצורך איתור מייצג משפטי, הודע כי מר יוסף מקס אושפז בבית חולים מיום 17.1.2022 עד 7.2.2022 ובית הדין התבקש לא ליתן פסק דין במעמד צד אחד.

הנתבעת 2 בבקשתה לביטול פסק הדין לא התייחסה לעובדות התביעה, לא נתנה הסבר למחדליה להגיש כתב הגנה במועד; תגובה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר במועד ובקשה לביטול פסק הדין במועד.

דיון והכרעה: סעיף 50(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) קובע כי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוגש בתוך 30 יום לאחר מועד מסירתו.

...

משנתבעות נמנעו מלהגיש כתב הגנה ונמנעו להגיב לבקשת התובע למתן פסק דין בהעדר נגדן – הגיש התובע בקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר ביום 16.2.2022 ובאותו היום נעתר בית הדין לבקשתו ונתן פסק הדין.

מעיון בבקשה לביטול פסק הדין ובכתב ההגנה שצורף לו – מצאתי טענת הגנה כללית וסתמית, לא מפורטת ולא ברורה ולא שוכנעתי כי יש לה סיכוי, מה גם שהנתבעת 2 בעצמה לא טענה אחרת.

בנסיבות אלה, משהנתבעת 2 לא הראתה טעם מיוחד להארכת מועד ולא הראתה טענת הגנה בעלת סיכוי כלשהו ומשחלפו כשנתיים מאז מתן פסק הדין והתובע מצוי בשלב סופי של ביצוע פסק הדין וגבייתו – הבקשה נדחית.