בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות בעבירת נהיגה ללא רישיון וביטוח

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הרשאה לנהוג ברכב מנועי שבבעלותו לאדם שאין לו רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב בנגוד לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה ונהיגה ברכב מבלי שהייתה לו או לאדם אחר פוליסטת ביטוח בת תוקף על השמוש ברכב בנגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970.

ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט ומשכך נשפט בהיעדרו ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה של 10 חודשים, פסילה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 3,000 ₪.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. העדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שאירע בעניינינו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982". קבלת ההזמנה לדיון וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש טענתו של המבקש כי לא קיבל זימון לדיון אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי הדו"ח על גביו רשום מועד הדיון שנקבע ליום 07.01.2020 נימסר למבקש במועד ביצוע העבירה והוא סרב לחתום עליו.

הנימוק לסרוב אינו רלוואנטי בשים לב לכך שכתב האישום לא מייחס למבקש עבירה נהיגה ללא רישיון , אלא מתן רשות לאחר לנהוג ברכב ללא רישיון .

...

דיון והכרעה הבקשה הוגשה מבלי שהוגש בצידה תצהיר, ואך בשל כך דינה להידחות על הסף.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982". קבלת ההזמנה לדיון וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש טענתו של המבקש כי לא קיבל זימון לדיון אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי הדו"ח על גביו רשום מועד הדיון שנקבע ליום 07.01.2020 נמסר למבקש במועד ביצוע העבירה והוא סירב לחתום עליו.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה נמסרה למבקש כדין וכי לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

] זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' עמית, ח' כבוב ור' רונן) בבג"ץ 5645/22 מיום 3.4.2023 (להלן: פסק הדין), בו נדחתה עתירת המבקש כנגד מספר הנקודות המוטל בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

המבקש ביקש להשפט בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה, ולאחר שלא התייצב לדיון, ניתן ביום 2.6.2022 פסק דין בהעדרו בו הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו (תת"ע 646-05-22; השופטת מ' דוידי).

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובה טען, בין היתר, כנגד חיובו בנקודות.

יתר טענות המבקש הן טענות "ערעוריות" מובהקות אשר הליך הדיון הנוסף אינו האכסניה המתאימה לידון בהן (דנג"ץ 4539/21 דהרי נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4 (28.7.2021); דנג"ץ 181/23 וינברג נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 9 (15.2.2023)).

...

מסקנה זו, כך נקבע, אף נלמדת משיטת הניקוד המעוגנת בתקנות, המתייחסות הן למקרים בהם אדם עבר את העבירה הקבועה בסעיף 10(א), בשל נהיגה ללא רישיון תקף לאותו סוג רכב והן למקרים שבהם העבירה נעבירה בשל "נהיגת רכב בידי מי שלא ניתן לו רישיון נהיגה לאותו סוג רכב", אז יוטלו 10 נקודות.

לאחר עיון בפסק הדין ובטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

על פי האמור בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש,, למבקש יוחסו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה כלל, עבירה בנגוד לסעיף 10(א), עבירה של פקיעת רישיון רכב (פקע באריך 6.9.2018), עבירה בנגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה וכן עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

דיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש על בית המשפט לבחון אם מיתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן: האחד – סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8: "יוצא שאם עלול להגרם למבקש עוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נידרשת סיבה מוצדקת להעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...". אין חובה לידון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש, משלא לא שוכנעתי כי יגרם לנאשם עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, משמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש ולכן לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

מהאמור לעיל, עולה כי הבקשה נדחית.

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 28.02.22 בהיעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זמונו כדין.

כנגד המבקש הוגש ביום 20.02.2019 כתב אישום המייחס לו עבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א)+סעיף 38(1) לפקודה התעבורה, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א)+(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970, נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה ואי ציות לשוטר לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

...

לאחר ששקלתי את טענות בצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ממכלול הנימוקים האמורים לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

רקע והליכים קודמים מעיון במסמכים שהונחו לפניי ובמערכת "נט המשפט" עולה כי המבקשת הועמדה לדין לפני בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף למעלה מ-12 חודשים ועבירה של נהיגת ברכב ללא ביטוח (פ"ל 3172-11-22 – להלן: ההליך הראשון).

לכן, ולמרות שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד רק כעשר דקות לאחר המועד שנקבע לדיון (כאשר על פני הדברים, ראוי היה שבית המשפט ימתין פרק זמן ממושך יותר לפני מתן פסק דין בהיעדר התייצבות); ולמרות שב"כ המבקשת התייצב לדיון באיחור של כחצי שעה ועתר לביטולו – אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין במסגרת בקשת רשות ערעור – שממילא האפשרות לקבלה היא חריגה יותר.

בנסיבות האמורות, כאשר המבקשת לא התייצבה לשימוע ואף לא הגישה בקשה לדחייתו אלא באיחור; כאשר היא הייתה מיוצגת על ידי בא כוחה בהליך השימוע; כאשר המבקשת עברה עבירה דומה לזו בגינה נגזר עליה העונש הקודם, והיא שוהה במעצר בית בגינה עד תום ההליכים; וכאשר המבקשת לא העלתה טענות שדי בהן כדי להצדיק את התוצאה של שלילת האפשרות לבצע את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות – הרי שהתוצאה לפיה נשללה ממנה הפריבילגיה של ריצוי המאסר בעבודות שירות, אינה מצדיקה היתערבות של בית משפט זה בדרך של היתערבות בהחלטת בית המשפט שלא לבטל פסק דין שהורה על דחיית העתירה.

...

כך למשל, ברע"ב 5314/23 אלסייד נ' מדינת ישראל (1.8.2023), הוחלט כי נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן היותו אב לילדה עם צרכים מיוחדים, אינן מצדיקות לאפשר לו להשלים את עונשו בדרך של עבירות שירות; וברע"ב 2334/11 בן דוד נ' מדינת ישראל (2.5.2011) הוחלט כי נסיבותיו האישיות של המבקש, העובדה שהוא מטפל באשתו, בבנו ובאביו הסיעודי, לא מצדיקות להיעתר לבקשתו להוסיף ולרצות את עונש בדרך של עבודות שירות.

גם החלטת הממונה שניתנה ללא שנערך למבקשת שימוע בנוכחותה אינה גורמת לעיוות דין ואינה מצדיקה להיעתר לעתירה.

הבקשה נדחית אפוא.