בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בעפולה (כב' ס. הנשיא השופטת י' מישורי) בתא"ח 35077-0119, מיום 09.09.2019, בגדרה נדחתה בקשתם של המבקשים לביטול פסק הדין שניתן כנגדם בהעדר הגנה.
המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ועיכוב הליכי הוצל"פ. בבקשה נטען כי כתבי הטענות הומצאו לכתובות לא נכונות, והם כלל לא היו מודעים לקיומו של ההליך.
...
בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הדין ביום 03.07.2019 בקבעו:
"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים עולה כי בתביעה אשר עוסקת בפינוי מושכר בשל אי תשלום דמי שכירות, לא הוגש כתב הגנה במועד וניתן פסק דין. לאחר מכן, נתבקש ביטולו של פסק הדין. ברם, לא ניתנה עד כתיבת שורות אלה תשובה עניינית לאי תשלום דמי השכירות. בין היתר נטען לקיומו של הסכם מכר מקרקעין בין הצדדים משנת 2008 ואולם התגלה בהמשך תגובות הצדדים כי הסכם המכר בוטל לאור עמדת משרד הביטחון - כפי שטוענים הנתבעים בעצמם. לאור כל זאת, הרי שאין טענת הגנה ראויה להתברר מטעם הנתבעים. שעה שלא שולמו דמי השכירות, זכאי התובע לקבל את המקרקעין בחזרה לחזקתו. הבקשה לביטול פסק דין נדחית. לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק ביטול פסק הדין. כל טענות המבקשים נועדו כפי הנראה לדחות את הקץ, זאת אין בידי להתיר".
המבקשים הגישו לביהמ"ש קמא בקשה לעיון מחדש, בקשה אשר נדחתה בהחלטתו מיום 09.09.2019, אחר הדברים האלה הוגשה הבקשה הנוכחית (10.10.2019).
בעניין זה – מבלי לקבוע מסמרות בדבר – שוכנעתי כי למבקשים עומדות טענות הגנה הראויות להתברר:
המבקשים טוענים כי הנכס נמכר להם ע"י המשיב בשני שלבים – תחילה בהסכם אשר נחתם בשנת 2003, הסכם אשר בעדו הועברו תשלומים שונים; בהמשך בהסכם אשר נחתם בשנת 2008.
בנסיבות אלה, בהן קיים ערפל סמיך סביב העובדות כפי שהן מתוארות בכתבי הטענות השונים, וכאשר הומצאו כעת, גם אם באיחור, מספר אסמכתאות שיכולות לסייע בהבהרת התמונה, וכאשר אין בפי המשיב הסבר ממשי מדוע התעכב שנים כה ארוכות בתביעתו (ב"כ המשיב מציין כי הגיש בעבר תביעות פינוי שנמחקו, אלא שאף אלה, הוגשו כשנים רבות לאחר החתימה על ההסכם), נחה דעתי כי יש ליתן למבקשים יומם ולאפשר להם להתגונן מפני התביעה שהוגשה כנגדם.
אני מורה אפוא על קבלת הבקשה, כך שפסק הדין של בית המשפט קמא מיום 21.02.2019 יבוטל, בכפוף לכך שהמבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ש"ח תוך 30 ימים, שאם לא כן, יעמוד פסק הדין על כנו.