בקשה לביטול פסק דין בהסכמה בתביעת מאבטח שרים

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 21206-06-18 09 דצמבר 2021 לפני: כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד נציגת ציבור (עובדים) שושנה סמק התובעת עינית שניר ע"י ב"כ: עו"ד שמלה שלמה הנתבעים 1. מדינת ישראל-משרד החינוך 2. אתי ג'אן 3. ישראל לישנסקי ע"י ב"כ: בן מדניק מפרקליטות מחוז ת"א 4. טארק עזב ע"י ב"כ: רמי גזמאוי פסק דין

טארק היתנכל לתובעת על רקע תלונתה בפני המנהל והדבר בא לידי ביטוי למשל כשהוא שר בהתרסה, באופן בו היא חשה כי הוא מבזה אותה וצוחק עליה.

התביעה בעיניין זה דינה דחייה גם לגופו של עניין שכן מצלמות האבטחה הוצבו בכניסה לבית הספר, במקום צבורי ולא ברשות היחיד.

מהכלל אל הפרט אין מחלוקת בין הצדדים כי שני ויכוחים קדמו לארוע מושא התובענה שלפנינו – ויכוח שנע סביב טענתה של התובעת כי טארק העתיק חומרים שהתובעת הכינה לתלמידיה וויכוח נוסף סביב בקשתו של טארק כי עינית תבטל שאלה שכללה במבחן וסרובה של התובעת להענות לדרישתו.

] "בתאריך הנ"ל שוחחתי עם המורה שיפי פורת על מנת לזמנה לעדות, הנ"ל סירבה להגיע לעדות ואמרה שהיא לא רוצה להיות מעורבת בעיניין, אמרה שהיא מסכימה לענות על שאלות בשיחת הטלפון בנינו, הסברתי לה שעדות הכרחית בתיק החקירה, עדיין עמדה על סרובה, לשאלתי לעניין אותו ארוע אמרה שהיא לא ראתה דבר, אמרה שהייתה ביחד עם השניים בחדר מורים ואז שמעה את המתלוננת צועקת, לא זוכרת מה צעקה, אמרה שביקשה ממנה לא לצעוק ואז המתלוננת אמרה לה שהחשוד נגע לה בישבן, לשאלתי אמרה שלא ראתה דבר מהנעשה, לשאלתי אמרה שהמתלוננת נראתה נסערת". אומנם גב' שיפי לא הוזמנה לעדות, הצדדים הגישו את תיק המישטרה בפנינו ונסמכו עליו בטענותיהם.

...

נוכח כל האמור התובעת עתרה לפיצויים בסך 410,000 ₪ לפי הפירוט שלהלן: הטרדה מינית והתנכלות בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, פיצויים בסך של 120,000 ₪; התנכלות בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצויים בסך 50,000 ₪; אי נקיטת אמצעים בידי המעסיק בהתאם לסעיף 7(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, פיצויים בסך 120,000 ₪; התעמרות, פיצויים בסך 70,000 ₪; פגיעה בצנעת הפרט וצילום שלא כדין, פיצויים בסך 50,000 ₪; טענות הנתבעים 1, 2 ו-3 בשנים האחרונות לעבודתה התובעת התקשתה לקבל מרות, תגובותיה התאפיינו בצעקות, לשון בוטה ומתריסה, היא התעמתה באופן תכוף עם גורמים שונים בבית הספר ואף עשתה זאת במליאת חדר המורים.

המדינה וכלל הגורמים מטעמה עשו כל שנדרש על מנת להבטיח סביבת עבודה ראויה, טענות התובעת נטענו ללא כל ראיות ובמנותק מהמציאות ועל כן דינן להידחות.

לא מצאנו יסוד לחיוב הנתבעים 2-4 באופן אישי ברכיבי התביעה והתביעה נגדם נדחית.

הגם שנקבע כי הנתבע 4 לא הטריד מינית את התובעת והתביעה נגדו בעניין זה נדחתה, בהינתן כי מצאנו כי הוא אחראי לפגיעה בה, אף אם ללא כוונה וללא הקשר מיני, ובהתחשב כי מצאנו עדותו בלתי מהימנה בחלקה, אין צו להוצאות לטובתו.

סוף דבר המדינה תשלם לתובעת סך של 70,000 ₪, לפי הפירוט להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין התנכלות בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית; פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפליה על רקע הגשת תלונה על הטרדה מינית בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה; פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין אי נקיטת אמצעים בידי המדינה לבירור התלונה ולמנוע התנכלות; על הסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.6.18 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן הפניתה המבקשת למכתב אותן קיבלה לטענתה מהנהלת בתי המשפט מיום 25.8.21 בו מצוטטים דבריו של שר הבריאות, מר ניצן הורוביץ, מישיבת הכנסת מיום 28.7.21 מהם עולה כי לא מוטלת על אדם חובה להציג אישור רפואי במקרה והוא אינו עוטה מסכה בנגוד לחוק.

סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כדלקמן: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנדון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לידון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע". מלשון הסעיף עולה, כי למעשה קיימות שתי עילות אשר בגינן ניתן להורות על ביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר: הראשונה, הנה אם נוכח בית המשפט כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם והשנייה, אם ראה בית המשפט כי הדבר דרוש כדי למנוע עוות דין.

עוד נקבע, כי למרות שההזמנה למשפט, בעיניינו של המבקש, לא נחתמה על ידי תובע אלא על ידי שוטר, הרי שלכל היותר מדובר בפגם טכני שאיננו מצדיק את ביטול ההליך כולו.

ביטול פסק הדין בגין קיומה חשש מעיוות דין: כבר בתחילה יצוין, כי למעשה טענתה השנייה של המבקשת לפיה לא הייתה מוטלת עליה חובה להציג, הן בפני הפקח והן בפני מאבטחי בית המשפט, אישור רפואי בדבר אי יכולתה לעטות מסכה בשל מצבה הרפואי, משמשת הבסיס הן לטענתה לעניין התייצבותה להליך והן לעניין החשש מקיום עוות דין.

...

כעולה מפרוטוקול הדיון, בהמשך הדברים טענה ב"כ המאשימה כי הנאשמת קיבלה לידיה את החלטתי הנזכרת לעיל וחרף זאת בחרה שלא לעטות מסיכה ולהיכנס לבית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה אף ביחס להתקיימות העילה השנייה נשוא סעיף 130(ח) לחסד"פ. סיכום: בטרם סיום, מצאתי להתייחס למספר טענות נוספות אשר הועלו במסגרת הבקשה.

אף דין הטענה כי היה מקום לבכר את זכות הטיעון של המבקשת על פני "החשש של השופט הנכבד ושאר העובדים מפני הקורונה" לדחייה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה על כל רבדיה.

בתביעה זו הושג (ביום 5.4.2016) הסכם פשרה, שנחתם בין התובעים לבין הקבוץ על פיו הקבוץ "מתחייב לפעול ברצינות לקידום תכנית (תב"ע) שמטרתה לאפשר לציבור גישה נוחה ומוסדרת לנחל, כולל מקום חנייה לרכבים לאורך גדה כולל של 150-100 מ' והתכנית תיכלול גדה נאה. מוסכם כי מיקום התכנית יהיה מחוץ לשטח המיועד למגורים בקבוץ (שטח המחנה) וכי הכניסה לשטח לא תהיה דרך הקבוץ, לרבות לא דרך הכניסה הראשית לקבוץ" (ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 26.05.2016).

העותרים טוענים, כי בחודש יולי 2020, מאבטחים מטעם חברת האבטחה, אשר מועסקת על ידי הקבוץ, גרשו באיומים, באלימות ובצעקות, כל מי שמנסה להכנס בשער הקבוץ, על מנת להגיע אל האסי וכי בעקבות כך פנה חבר הכנסת ארבל (להלן: "העותר") בפנייה מיום 27.7.20, לעוה"ד גב' דינה זילבר, שכיהנה אז כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: "עו"ד זילבר") ובקש ממנה לפעול בדחיפות ביחס לסגירת שערי הקבוץ בפני הציבור ומניעת הגישה לנחל.

הקבוץ נסמך בטענתו על פסק הדין שניתן על ידי כב' השו' זמיר בבג"ץ 1759/94 אן סרוזברג נ' שר הבטחון פ"ד נה(1) 625 (12.4.1994) (להלן: "עניין סרוזברג"), שם אמר: "אם העתירה תוקפת מעשה מנהלי הפוגע בזכות או באנטרס של אדם מסוים, ואותו אדם נימנע מלעתור לבית-המשפט, עשוי בית-המשפט למנוע את זכות העמידה מאדם אחר". עם זאת, בענין סרוזברג בו דובר במצור שהוטל על הגדה המערבית עקב רצח בחברון, לא שלל בית המשפט אפשרות להכרה בזכות עמידה ל"עותר צבורי", שעה שמדובר בעיניין בעל חשיבות ציבורית רבה ואף ציין כי גם במקרה שנידון בפניו, יכולה העתירה להחשב כעתירה ציבורית.

עיון בפסקי הדין, אליהם הפנו העותרים מעלה, כי שני פסקי הדין האחרונים הנ"ל, ניתנו בהסכמה ולכן אין להקיש מהם דבר.

ראו את דברי כבוד הנשיא א' ברק בפסק הדין שניתן בבג"ץ 170/87 אסולין נ' ראש עריית קרית גת, פ"ד מב(1) 687 (09.05.1988) (להלן: "עניין אסולין") כדלקמן: "בהקשר זה ניתן יהא להיתחשב, מבחינת האנטרס של שילטון החוק, בסוג הפגיעה הנטענת בשלטון החוק. לא הרי הפרה, שהיא מיוחדת לעותר, כהרי הפרה, המשתרעת על ציבור רחב; לא הרי הפרה הנעשית בתום-לב כהרי הפרה הנעשית שלא בתום-לב; לא הרי הפרה שתוצאותיה חד-פעמיות כהרי הפרה שתוצאותיה נמשכות; לא הרי הפרה שתוצאתה בטלות מוחלטת, כהרי הפרה שתוצאותיה בטלות יחסית או נפסדות; לא הרי הפרה שניתן לקובעה בלא היזדקקות למסמכים ותעודות אשר יכול שאבדו בשל עבור הזמן, כהרי הפרה המחייבת בחינה כאמור. הבחנות אלה ורבות אחרות יילקחו בחשבון, ויאוזנו על-ידי האינטרסים האחרים הנאבקים על הבכורה (פסקה 5 לפסק דינו; וראו גם: עע"ם 8539/11 מלכה אנגלסמן ושות' - משרד עורכי דין נ' משרד האוצר - אגף החשב הכללי [פורסם בנבו] פסקה 16 (5.7.2012)).

ראו, לעניין זה - עת"מ (מנהלי חי) 27818-01-14 יוסף עשור נ' רשות מקרקעי ישראל, עריית טירת הכרמל ואח' (2.4.2014), מפי כב' הנשיא ר' שפירא, שם הופנו העותרים להליך אזרחי, בשל יכולתו לברר את המחלוקות אשר, בנסיבות המקרה שם, גברה על יכולתו של ביהמ"ש המינהלי לעשות כן, תוך הדגשה כי אין מדובר בחוסר סמכות של ביהמ"ש המינהלי וכך נאמר: "... במקרה זה, נראה כי יכולתו של בית משפט אזרחי להעניק את הסעד המבוקש לעותרים ולברר לעומק את המחלוקות העובדתיות, גוברת על הסעד שיוכל להעניק בית המשפט לעניינים מינהליים, זאת לנוכח המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים אשר מעלות טענות רבות מהדין האזרחי וכן בשים לב לסעדים המבוקשים שעניינם, בפועל, הקניית זכויות לעותרים שהן זכויות מתחום דיני הקניין הפרטי ולחילופין פסיקת פיצוי בגין פגיעה בקניין פרטי, לטענתם [...] יודגש כי אינני קובע, כפי שביקשה משיבה 1, כי אין לבית המשפט המינהלי סמכות עניינית לידון בעתירה. סבורני כי מאחר ומדובר בעתירה לאכיפת תנאי המיכרז ופרשנותו, אזי יש לבית משפט זה את הסמכות לידון בעתירה. עם זאת עיקרון הסעד החלופי מוביל למסקנה כי לבית משפט אזרחי אפשרות להעניק לעותרים את אותם סעדים שבקשו, דרך תביעה אזרחית לאכיפת תנאי המיכרז, תוך החלת כללי המשפט הצבורי במסגרת ההליך האזרחי" (שם, בעמ' 8 לפסק הדין) כן ראו ע"א 9379/03 מיכאל צ'רני נ' מדינת ישראל (06.12.2006) (שם, פסקה 23).

...

לפיכך, אני מורה על סילוק העתירה נגד משיבים 3-1 על הסף.

העתירה נגד המדינה (משיבים 4 ו- 5) מתקבלת, במובן זה שאני מורה כדלקמן: ככל שהקיבוץ לא יגיש לוועדה, בתוך 60 ימים מהיום, תכנית מעודכנת, אשר מרחיבה את הקו הכחול של תכנית נחל עמל קדום, באופן שיכשיר את הקיבוץ להיות יזם התכנית, תיטול רמ"י על עצמה את קידום התכנית, בין בעצמה ובין באמצעות רשות ציבורית אחרת, אשר רשאית ליזום תכנית כזו ותסדיר את ההרשאות והערבויות המתחייבות מכך.

אני מורה למדינה, לקבל החלטה ולגבש הסדר תכנוני, אשר ישקפו את האיזון הכולל, הראוי, בין זכות הציבור לגישה לאסי, לבין זכויות הקיבוץ ותושביו, בשים לב לכלל הנתונים והשיקולים הרלבנטיים וכן לפעול, במהירות הראויה ובדרכים המתאימות, לשם יישום ההסדר בשטח.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ס"ע 27864-05-18 14 נובמבר 2021 לפני כבוד השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן התובע: רועי קודינסקי ע"י ב"כ עו"ד גיא מדמון הנתבעת: מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ניר דגן פסק דין

לאחר פניות רבות מצדו, מחודש מאי 2013 בוטלה החלוקה והנתבעת ציינה את מלוא שכר היסוד ברכיב אחד.

יתרה מזאת, כפי שכבר ציינו לעיל, התובע הציג שני מיילים ששלח לכאורה בחודש נובמבר מהם עולה כי הוא מבקש לקבל תשובה לעניין שיבוצו מחדש, אולם אינו מתייחס לשאלת יכולתו לעבור רענון ולמידת זמינותו לעבודה והדבר אומר דרשני (נספחים ד1 וד'2 לכתב התביעה); ולבסוף, התובע קיבל מכתב זימון לישיבת שיבוץ מחדש במהלך חודש דצמבר 2014.

אשר לטענת התובע לעניין זכאותו לפצוי בגין ניכוי מס, הרי שדין התביעה להדחות, וראו לעניין זה הדיון המקיף שערכה בעיניין זה כב' השופטת מיכל נעים דיבנר בעיניין ס"ע 30793-07-10 דרור ניר נ' חברת מיקוד (3.3.14, סעיפים 47-51 לפסק דינה), ואנחנו מסכימים, וכן: סע"ש 34156-11-17 קרסוב נ' פינטו (23.6.19, מותב בראשות כב' השופט דורון יפת); ס"ע 793-09-11 זלטקין נ' רשף ביטחון (8.5.14, מותב בראשות אב"ד הח"מ)).

...

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה הקטן.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: תגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 254 ₪.

יתר רכיבי תביעתו של התובע- נדחים בזאת.

בית משפט השלום בפתח תקווה 06 אפריל 2022 ת"א 16684-08-19 מפעלי תחנות בעמ ואח' נ' "רשת השניצליה" בע"מ ואח' בפני כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע תובעת מפעלי תחנות בע"מ נתבעים 1. "רשת השניצליה" בע"מ 2. יצחק דוד נירן פסק דין

נוהלה פגישה ובה סוכם בע"פ, בין מנהל הנכסים של התובעת לבין מנכ"ל הרשת ונירן, כי התובעת תוותר על דרישותיה לתשלום שכ"ד וההסכם יבוטל.

לעומת זאת, שלושת שערי הכניסה המוסדרים לתחנה הנם מרוחקים יותר מהחנות, שני הצפוניים סמוכים למזללות אחרות, ואילו המזרחי קרוב יותר לחנות אך ככל שהנכנסים לתחנה דרכו שמו פניהם לכיוון מסופי האוטובוסים, לא צעדו לכיוון החנות (אלא אם ביקשו להגיע אליה במיוחד) אלא הלכו לכיוון השני (צפון מערב) ושם, כאמור, היו בפניהם אפשרויות הסעדה רבות אחרות.

אין חולק כי סגירת השער הדרומי נעשתה בהתאם להוראות המישטרה ומשרד התחבורה, שאכפו את הוראות הבטיחות והתכנון המקורי של אבטחת התחנה, לאחר הפיגוע בתחנה וביתר שאת אחרי הפיגוע במיתחם שרונה.

לגבי תביעת הרשת, טענתה לפגיעה במוניטין לא הוכחה, והטענה להפסד חלקה לפי הסכם הזכיינות לא הוכחה, מאחר שלגבי תקופת הפעלת החנות חובתו של נירן לתשלום דמי התמלוגים החודשיים בסך 3,000 ₪ עומדת בעינה, ומנגד, אין לדעת איזו תקופה היה נירן ממשיך בהפעלת העסק שכן לא הוגשו נתוני הינה"ח של העסק בתקופת ההפעלה הקודמת וזו הנוכחית, ולא ניתן לדעת אם היה פוטנציאל רווחיות בסניף אילו גולה עניין סגירת השער בעת חתימת הסכם הפשרה, גם בדמי שכירות נמוכים יותר אילו הסכימו עליהם הצדדים.

...

לגבי התביעות שכנגד, תביעתו של נירן להחזר הסכום של 300,000 ₪ נדחית על ידי, שכן סכום זה שולם בהתאם להתחייבות נירן בהסכם רכישת העסק מהזכיינית והתחייבותו זאת כלפי הזכיינית והערבים ניתנה הרבה בטרם סגירת השער, באפריל 2015.

אני מקבלת את מחצית תביעתו של נירן לגבי מקדמת שכר הדירה בסך 50,000 ₪ וההשקעות במושכר אחרי חתימת הסכם הפשרה בסך 140,000 ₪, קרי: 95,000 ₪.

כאמור, לא שוכנעתי כי אילו גולה עניין סגירת השער על ידי התובעת, או נתגלה באופן עצמאי ע"י הנתבעים, היו הנתבעים נמנעים מהתקשרות בהסכם שכירות עם התובעת, אך סביר להניח כי היו עושים כן בדמי שכירות נמוכים משמעותית, אפילו כדי מחצית.