בקשה לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות עקב מצב בריאותי

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקשת ביום 12.6.23 (להלן: "פסק הדין").

על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנידון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

עם זאת, בנסיבות בהן נבצר מהמבקשת להתייצב לדיון עקב מצבה הרפואי היה עליה להגיש באמצעות מי מטעמה הודעה או בקשה לדחיית מועד דיון מבעוד מועד.

...

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 16.11.23.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

לטענת המבקש הוא להתייצב לדיון בשל מצבו הרפואי לגביו הוגש אישור רפואי מיום 16.11.22.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. העדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שאירע בעניינינו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982". קבלת ההזמנה לדין וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקשת הנאשם קיבל הזמנה לדיון במועד ביצוע העבירה ולטענתו לא התייצב בשל מחלה.

האם קיים חשש לעיוות דין גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו ובילבד שהדבר דרוש לשם מניעת עוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 24.4.2018).

...

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982". קבלת ההזמנה לדין וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקשת הנאשם קיבל הזמנה לדיון במועד ביצוע העבירה ולטענתו לא התייצב בשל מחלה.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדין הומצאה למבקשת כדין ולא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבותה לדיון.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

להלן נוסח פסק הדין: "ביום הדיון 16.11.22 התייצב התובע ובא כוחו לדיון. הנתבע לא התייצב. שעה לפני הדיון התקבלה בקשה לדחות את הדיון על ידי הנתבע. בהנתן שהבקשה הוגשה סמוך מאד לדיון היא נדחתה. האישור הרפואי שצורף לבקשה הנו מחודש מרץ 2022 ולכן בכל מקרה לא תקף למועד הגשת הבקשה. בהנתן שהתובע הוכיח את התביעה לכאורה, אני מורה לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 33,800 ₪ וזאת תוך 20 יום מהמצאת פסק הדין." ביום 22.11.22 הוגשה בקשה על ידי הנתבע לביטול פסק הדין, ועתה צורף לבקשה אישור רפואי שניתן ביום 20.11.22 ולפיו הנתבע אינו מסוגל לעבוד מיום 14.11.22 ועד ליום 22.11.22.

להזכיר כי בתיק זה נדחו כבר שני דיונים כביכול בשל מצבו הבריאותי של המבקש ודיון זה לא נדחה למרות בקשה אשר הגיש המבקש ביום הדין עצמו.

להלן טעמיי לכך: בהתאם להילכת בית המשפט העליון בעיניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן השיקולים המנחים לביטול פסק דין בהעדר התייצבות הם כדלקמן: "שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השפוטי?" (ש' לוין תורת הפרוצידורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה, 2008) 241-240, להלן: תורת הפרוצידורה); ראו גם י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 739, להלן: סדר הדין האזרחי), או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ ([פורסם בנבו], 2.2.2009), פסקה 15 וההפניות שם).

...

התובע הציג חלק מכתב התביעה שהוגש בהליך בבימ"ש בירושלים ולפיו סכום התביעה הכולל עומד על סך של 693,600 ש"ח וכן נאמר כי התובע מבקש לקזז סכום של 30,102 ש"ח "אותו התובע חב לנתבע". לסיכום, אני סבור, כי הנתבע נהג בזלזול חמור כלפי בית המשפט מקום שלא התייצב לדיון שהוזמן אליו כדין.

כמו כן, אני סבור שאין כל סיכוי לנתבע בהגנתו בתיק זה כיוון שהוא מודה בריש גלי בחוב הנתבע.

לאור המקובץ, הבקשה לבטל את פסק הדין נדחית.

מועד הדיון נימסר לתובע טלפונית על ידי מזכירות בית הדין וטענת הנתבע ולפיה הגיש בקשה לדחיית הדיון מחמת מצבו הבריאותי סותרת את טענתו ולפיה לא קיבל הזמנה לדיון ההוכחות ולא ידע על קיומו.

בתום הדיון נקבע כי בטרם תנתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות על הנתבע להמציא את פסק הדין של בית הדין למשמעת בחולון.

...

לגוף טענות התביעה טען הנתבע כי דין התביעה להידחות וזאת לנוכח פסק הדין שניתן על בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעור על בית דין המשמעתי (עמר"מ 14973-09-17) ביום 5.11.17 ולפיו הצדדים התחייבו הדדית להימנע מתביעות עתידיות בנוגע לתקופת עבודתו של הנתבע בעירייה וסיומה.

למותר לציין כי מלכתחילה, הערעור היה מוגבל להכרעות של בית הדין למשמעת, כך שעניינה של התובענה שבכותרת לא היה חלק מיריעת המחלוקת שעמדה בפני בית המשפט המחוזי ולפיכך, אין מעשה בית דין או השתק עילה בענין הנדון בהליך זה. כך גם, לא מצאנו ממש בטענות הנתבע ולפיה לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה להשבת שכר.

אין בידינו לקבל את פרשנות הנתבע.

על יסוד כל האמור לעיל, שוכנענו שאין הצדקה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 23.5.21.

בבקשה נטען, כי עקב מצבו הבריאותי הקשה של צוראל הוא לא התייצב לדיון ההוכחות בבית משפט קמא ואף הודיע על כך מראש, ובעקבות זאת ניתן פסק הדין במעמד גולדפריד בלבד.

ענייננו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות, אף שלא נפל כל פגם בזימון בעל הדין לדיון, אשר אין ספק כי ידע עליו והחליט שלא להתייצב.

...

לאור כל האמור, הבקשה להגשת ערעור על פסק הדין נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשה מס' 8 מטעם צוראל להתיר לו הגשת ערעור על פסק הדין מיום 27.10.22, נדחית.

לעניין הוצאות הבקשות, אני מקבל את עמדת הנאמן (בתגובתו לבקשה מס' 15) כי אין לחייב את צוראל בהוצאות המבקשים, וזאת, בין היתר, על רקע חיובו בפסק הדין בתשלום החוב ובתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין.