בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה בתביעת אכיפת הסכם

רקע עובדתי התובעת, אחים יזדי בע"מ (להלן – התובעת) הגישה ביום 30.3.21 את כתב התביעה על סך 80,000 ₪ לבית משפט השלום בכפר סבא, ועילת התביעה הוגדרה כ"כספית, הפרת חוזה, אכיפת חוזה, תום לב במו"מ, שימוש לרעה בהליכי משפט".

ביום 6.12.21 הגישו הנתבעים "בקשה בהולה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה", באמצעות עו"ד רייבי.

הנתבעים טענו כי מדובר היה מלכתחילה בתביעה שמטרתה הייתה להפחיד את הנתבעים ולהניא אותם מניהול ההליך בתא"מ 29864-08-20, וכי הגשת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בתיק כאן, יומיים בלבד לאחר שהתקיים דיון הוכחות בבית משפט השלום בראשון לציון, מלמדת על חוסר תום הלב של התובעת.

...

אכן, אין בכך כדי להביא למסקנה נחרצת כי הנתבעים הסדירו עם עו"ד רייבי את הייצוג בעת שכתב התביעה הומצא למשרדו או כי משרדו שימש כתובת להמצאת כתבי בית דין עבור הנתבעים בכל הליך, אך בעניין זה סוף דבר העיד על ראשיתו, והתייצבותו של עו"ד רייבי כמייצג בתיק כאן, מכוח ייפוי הכוח המדובר, מדברת בעד עצמה לטעמי.

אמנם איני מקבל את טענת הנתבעים כי הגשת התביעה היה בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט, וגם איני מקבל את הטענה כי מדובר בתביעת סרק.

סיכומו של דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

במסגרת הבקשה שלפניי, שהוכתרה בכותרת "בקשה בהולה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה", והוגשה על יד הנתבע 2 ביום 26.10.22, טען המבקש כי הוא אדם מבוגר, ניצול שואה בן 85 במצב סיעודי (100% נכות), וכי אף שהתובע מסר לו את כתב התביעה וכן את פרוטוקול הדיון מיום 11.4.22, הרי שהמבקש לא הבין "דבר וחצי דבר" ממה שנימסר לו, "בשל קשיים בהבנת השפה והיעדר הסבר במה מדובר". לגופה של תביעה טען המבקש כי עומדת לו הגנה טובה מפניה, שכן התברר – כך טען, שהנתבעת 1 עומדת בתשלומי השכירות בהתאם להסכם שלה עם התובעת, וכי בכל מקרה התביעה לא הייתה צריכה להיות מופנית למבקש, שלא היה צד להסכם השכירות בין התובע לנתבעת 1, ואילו המבקש הסתמך על חוזה השכירות ומצגי התובע-המשיב, לפיהם התובע לא יפנה אותו מהדירה עד לסיום הפרוייקט.

אך הצדדים לא הגיעו לפיתרון מוסכם וביום 19.3.23 הגיש התובע-המשיב "בקשה למתן צו פינוי" בה ציין כי המבקש לא עשה דבר כדי למצוא דיור חלופי, וכאשר ביקש לברר את הדבר עם בא כוחו, מסר לו זה ביום 12.3.23 כי בכוונת המבקש להגיש תביעה לאכיפת הסכם נגד הנתבעת 1 "ואתם גם תהיו צד להליך". ב"כ המבקש הגיב לבקשה וציין כי ממילא הייתה זו באת כוח התובע-המשיב שהודיעה לו כי בכוונתה לנקוט בהליך בהוצאה לפועל למימוש שטר התחייבות נגד הבעלים של הנתבעת 1, ובנוסף יש לאפשר למבקש לקבל את יומו בבית המשפט, מאחר שהדיון בבקשה לא הסתיים.

...

בסיכום הדברים טען ב"כ המשיב כי אין למבקש הגנה סבירה מפני טענות כתב התביעה, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

איני מקבל טענה זו, ובמידה לא מבוטלת היא פועלת לחובתו של המבקש, שכן הוא זה שטען למצגים שהציגו לו המשיב והנתבעת 1 בדבר זכותו להתגורר בדירה.

סיכומו של דבר הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

לטענת המבקש, המשיבים ביססו את תביעתם על חוזה שכירות משנת 2020, ומדובר במסמך מזוייף (לרבות זיוף חתימתו), שאינו משקף את ההסכמות בין הצדדים שנעשו בעל-פה. שנית, המבקש טען כי יש לבטל את פסק הדין, שניתן בהעדר הגנה, מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

מדובר בבקשה לסעד זמני טרם הגשת הליך עקרי, במסגרתה טען המבקש כי הוא שוכר את הדירה מהמשיב 1 החל משנת 2017 וכי "הצדדים מחדשים ביניהם את החוזה בכל תקופה"; וכן טען כי: "התובענה העיקרית עניינה אכיפת הסכם שכירות ותשלום פיצויים שנגרמו כתוצאה מאי קיום הוראות ההסכם". לעניין זה, ציין בית המשפט המחוזי, מבלי לקבוע מסמרות, כי "קיימת בעיה רצינית בלשון המעטה להעלות בהליך אחד טענה ולפיה השוכר זכאי לסעדים מכוח הסכם שכירות ולאחר מכן בהליך אחר לטעון כי חתימה על הסכם שכירות זויפה ולמעשה, אין הסכמי שכירות". על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות העירעור שלפניי.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משכך נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

פסק הדין אותו מבקש המבקש לבטל ניתן על ידי ביום 16/05/2021 בו קבעתי לאחר בקשת התובעת בזו הלשון: "משעה שהנתבע קיבל לכתובתו הרשמית את כתב התביעה ולא הגיש כתב הגנה ומשעה שמדובר על תובענה לאכיפת הסכם זכאית התובעת לפסק דין בהיעדר הגנה. ניתן בזאת פסק דין כמבוקש בתובענה. תוגש פסיקתא לחתימה. תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור התיק" .

...

ביום 24/2/2021 הוריתי בהחלטה נוספת בזו הלשון: "יש לצרף תדפיס מרשם האוכלוסין שכתובת אמו היא כתובתו הרשומה במשרד הפנים ת"פ ליום 4/3/21" ביום 21/3/2021 הוגשה לתיק "תשובה לשאילתא ממאגר הנתונים" ביחס לכתובתו של הנתבע שם נכתב "המען האחרון הרשום במרשם האוכלוסין שאותו מסר לנו התושב הוא: XXX פתח תקווה XX". חרף הצגת התשובה לשאילתא לא ניתן פסק הדין בהעדר הגנה כבקשת התובעת ובהחלטה עוקבת מיום 22/4/2021 קבעתי: "משבוצעה מסירה כדין והנתבע לא הגיש כתב הגנה אין מניעה להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. לגופו של עניין אין בבקשה שלפניי משום התייחסות ליתרת החובה או ההלוואות המצויים בחשבון בבנק Natwest המנויים בסעיפים 6.3.2 ו- 6.3.3 להסכם הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22/12/19. לעמדת התובעת תוך 15 ימים. ת"פ ליום 12/5/21." לאחר שהתקבלו ההבהרות שהתבקשו ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 16/5/2021.

המסקנה המתבקשת בניגוד לטענת הנתבע היא שהוא זלזל בבית המשפט, התעלם מבית המשפט ומתביעת התובעת.

טענה "...שהבעל התחייב למכור את העסק כשהיה עסק, התחייב לשלם את החובות חשבונות הבנק, להתחלק ברווחים עם האישה במסגרת האיזון - זו הראיה הכי טובה לעובדה כי היה עסק והוא היה רווחי - העסק פרנס במשך שנים את המשיבה והילדים ברווחה, את המאהבת, מהעסק היו מתקבלים פירות במרוצת השנים שחלקם הוצהר וחלקם לא הוצהר באלפי פאונדים בכל חודש...". עוד טענה התובעת שכל שקיבלה מהבעל הוא סכום של 400 ₪ בלבד שאין לו דבר וחצי דבר עם "איזון הנכסים". המסקנה המתבקשת לדעתה היא שהעסק היה קיים.

מידע זה היה מוביל כל אדם לברר במה מדובר באיזה הליך מה משמעות הבקשה זולת אם ההליך היה ידוע ומוכר לו. אני דוחה את הטענה שפרק זמן של 4 חודשים מקופל בדיבור "...והוא מיהר לקבל ייצוג משפטי..." (פרק הזמן מיום החתימה ביום 17/1/21 ועד ליום בו פנה, לטענתו, לקבלת ייצוג משפטי ביום 14/5/21 ).

לאור המובא לעיל אני קובע שפסק הדין ניתן כדין.

לא זו אף זו. הצדדים אשר היו מודעים לשווי העסק ושווי החובות הסכימו ביניהם "... כי הם יתחלקו בחלקים שווים ביניהם ביתרת התמורה שתיוותר ממכירת העסק לאחר כיסוי וסגירת חשבונות הבנק". לו ממש בטענת הנתבע שהעסק חולט והופקע מבעלותם של הצדדים 9 חודשים לפני כן בחודש 04/19 – התאריך על נספח ה' דלעיל) כיצד עמד בפני ביה"ד הרבני אישר ולקח על עצמו למכור את העסק שכבר לא ברשותו? המסקנה המתבקשת היא שהוא הסכים וידע שככל הנראה לאחר מכירת העסק יוותרו סכומי כסף לחלוקה לאחר פירעון החובות.

מבלי לגרוע באמור לעיל על חוסר ההיתכנות בטענה זו אם העסק הופקע מבעלותם של הצדדים מדוע לא פנה לבית הדין בבקשה לתקן ההסכם לחייב התובעת בתשלומים שונים (כפי שביקש לחייבה אגב אורחה בבקשה לביטול פסק דין חרף הקבוע בסעיף 6.4 "...האישה לא תחויב בחובות הבנק, העסק ובחובות נוספים ככל שיהיו ובכל מקרה אין ולא תהיינה לבעל כל תביעות ו/א טענות בגין כך". באשר לטענת הנתבע שמאחר והתובעת לא הגישה תביעה כספית שכן "...הסעד הכספי המבוקש במסגרת הבקשה למתן פסק דין איננו מופיע במסגרת כתב התביעה" טענה זו נדחית שכן זו מהות התביעה - אכיפת ההסכם - רכיבים אלו הם הביטוי לאכיפת ההסכם.

אחרית דבר: הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

ביום 2.2.2022 נרשם מישכון לטובת בוחניק על זכויותיה של המבקשת בנחלה, מכוח ייפוי הכוח שמסרה המבקשת לעו"ד אשכנזי במסגרת הסכם המכר עם בוחניק (במאמר מוסגר יובהר כי מדובר במישכון שלגישתו של בוחניק נרשם מלכתחילה לצורך הבטחת זכויותיו אם האספה הכללית של האגודה תאשר את מועמדותו; ונרשם שוב בעקבות פסק הדין בתביעת הביטול הראשונה בה התקבלו טענותיו ונקבע כי הסכם המכר שלו עם המבקשת – תקף וכי יש לאכפו).

בוחניק מוסיף כי המבקשת מסתירה בחוסר תום לב את העובדה שהיא הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתביעת מישפחת ג'קסון; וכן הסתירה מבית המשפט שדן בתביעת מישפחת ג'קסון את קיומה של בקשה זו. באשר לאפשרות העברת המישכון, בוחניק טוען כי ג'קסון פדה את המישכון מכוח הסכם המכר שנחתם עמו.

...

במקרה הנוכחי, בית משפט קמא לא נעתר אמנם לבקשה למנוע מעו"ד אשכנזי לעשות שימוש בייפוי הכוח, אך הוא קבע הגבלות מסוימות על השימוש בייפוי הכוח.

על כן, גם בקשת רשות ערעור זו נדחית, בכך מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הן בקשת רשות ערעור 2070/24 והן בקשת רשות ערעור 4400/24 – נדחות.