בקשה לביטול פסק דין בגלל חוסר יכולת כלכלית להגיש ערעור

המבקש צייו בבקשתו כי לא שלח בקשה להשפט במועד בשל חוסר יכולת כלכלית ומצב נפשי ואישי בו היה נתון.

לעניין מרכזיות שיקול השהוי אפנה לדבריו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11): "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצידורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תיתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות בררת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים". ראו גם מדברי כב' הש' צלקובניק בעפ"ת (מרכז) 9674-10-22 ברסקי נ' מדינת ישראל (14.12.2022): "הוראת סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ד – 1984 קובעת לוח זמני סדור ותחום להגשת בקשה להשפט, ומתן היתר לחרוג ממסגרת הזמן ללא הסבר מוצדק וממשי , מהוה מידרון חלקלק שאינו מתיישב עם עיקרון סופיות הדיון בטיפול בעבירות קנס ואין לקבלו." ומדבריו בעפ"ת (מרכז) 41357-10-22 שואשי נ' מדינת ישראל (31.12.2022): "על פי הוראות סעיך 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982 ניתן לשלם את הקנס תוך פרק זמן של 90 יום, או להודיע תוך פרק זמן זה על רצון להשפט, ומדובר בתקופת זמן לא מבוטלת שתכליתה גם בשמירה על סופיות ההליכים. יש להניח כי המערערת הייתה טרודה בעינייניה האישיים, אולם אין לראות בנסיבות אלה, כאשר קיומו של הדוח נשתכח ממנה, "נימוקים מיוחדים" במובנו של סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, המצדיקים הגשת בקשה להשפט באיחור.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו - אין די בטענה לפיה יש למבקש השגות לגבי דיות הראיות, כדי לבסס טענת עוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

...

ראו עפ"ת (מרכז) 41357-10-22 שואשי נ' מדינת ישראל (31.12.2022), שם נדחה ערעורה של נהגת אשר קיבלה את הדוח לידה, הייתה טרודה בעניינים אישיים ולכן הגישה בקשה להישפט באיחור: "המערערת הייתה מודעת מטבע הדברים לעבירה שיוחסה לה, והודעת תשלום הקנס נמסרה לידה במעמד ביצוע העבירה. על פי הוראת סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב- 1982 ניתן לשלם את הקנס תוך פרק זמן של 90 יום, או להודיע תוך פרק זמן זה על רצון להישפט, ומדובר בתקופת זמן לא מבוטלת שתכליתה גם בשמירה על סופיות ההליכים. יש להניח כי המערערת היתה טרודה בענייניה האישיים, אולם אין לראות בנסיבות אלה, כאשר קיומו של הדוח נשתכח ממנה, "נימוקים מיוחדים" במובנו של סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, המצדיקים הגשת בקשה להישפט באיחור.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

לפני בקשה מיום 08.08.22 שכותרתה "בקשה לקיום משפט חוזר", ובמסגרתה עתר המבקש (התובע בהליך) לביטול פסק דין אשר ניתן בהסכמה בתיק שבכותרת ביום 25.6.18, זאת "לנוכח מכלול ראיות שלא הוצגו ולא הובאו לידיעת כב' בית המשפט", ומשניתן פסק הדין "על בסיס תרמית והונאה". ההליכים טרם הגשת הבקשה בקציר האומר: המבקש והמשיבה 1 הם בני זוג לשעבר, המשיבים 2-5 הם אחיה של המשיבה 1.

המשיבים 1-7 טענו בכתבי הגנתם ובמהלך ההליך שהתנהל , בין היתר, כי הדירה מעולם לא היתה של המשיבה 1, לא נרכשה מכספם של בני הזוג ובודאי שלא מכספו של המבקש שהיה חסר יכולת כלכלית, וכי אין למבקש כל זכויות בדירה ובפירותיה, חרף רישומה של הדירה ע"ש המשיבה 1, בפועל היא היתה של המשיב 3, מר XXX.

זאת ועוד, לרשות המבקש עמדה האפשרות לערער על פסק הדין או להגיש בקשה למתן ארכה להארכת מועד להגשת ערעור, אך הוא לא עשה כן אף בחלוף 4 שנים מאז ניתן פסק הדין.

מסמכים אלו יכול היה המבקש לאתרם ככל שהיה פועל בשקידה סבירה (ובכלל זה הגשת בקשות מתאימות לבית המשפט) וזאת טרם מתן פסק הדין.

...

הטענה אינה עולה בקנה אחד עם דבריו של המבקש לפרוטוקול מיום 25.06.18 בעמוד 73 עת המבקש הצהיר לאחר שבאי כוח הצדדים הכתיבו את ההסכמות כי: "אני מאשר כי אני מבין את ההסכמות אליהן הגענו כאמור בפרוטוקול לעיל ואני מסכים להן". יתרה מכך, המבקש נמנע מלפרט בבקשתו ממה וממי בדיוק פחד, מדוע השתהה במשך מספר שנים להגיש את בקשתו, וכיצד הוא הגיש את בקשתו למשפט חוזר מבלי שאותו פחד יקונן בו כעת.

לאחר שעיינתי באשר הוגש ביחס לבקשה וכן בכתבי הטענות, תצהירי העדות והפרוטוקולים, מצאתי כי אף לגופו של עניין אין במסמכים שצירף המבקש לתצהירו כדי להורות על משפט חוזר.

אינני מקבל את טענתו של המבקש כי פסק הדין שכאמור ניתן בהסכמה, עת המבקש מיוצג ולאחר הליך ארוך, גרם לו לעיוות דין וכי משפט חוזר נדרש כדי לעשות משפט צדק.

המבקש צייו בבקשתו כי לא שלח בקשה להשפט במועד בשל חוסר יכולת כלכלית ומצב רפואי ואישי בו היה נתון.

ראו גם עפ"ת (מרכז) 41357-10-22 שואשי נ' מדינת ישראל (31.12.2022), שם נדחה ערעורה של נהגת אשר קיבלה את הדוח לידה, הייתה טרודה בעניינים אישיים ולכן הגישה בקשה להשפט באיחור: "המערערת הייתה מודעת מטבע הדברים לעבירה שיוחסה לה, והודעת תשלום הקנס נימסרה לידה במעמד ביצוע העבירה. על פי הוראת סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב- 1982 ניתן לשלם את הקנס תוך פרק זמן של 90 יום, או להודיע תוך פרק זמן זה על רצון להשפט, ומדובר בתקופת זמן לא מבוטלת שתכליתה גם בשמירה על סופיות ההליכים. יש להניח כי המערערת היתה טרודה בענייניה האישיים, אולם אין לראות בנסיבות אלה, כאשר קיומו של הדוח נשתכח ממנה, "נימוקים מיוחדים" במובנו של סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, המצדיקים הגשת בקשה להשפט באיחור.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " אין די בטענה לפיה יש למבקש השגות לגבי דיות הראיות, כדי לבסס טענת עוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

...

ראו לעניין זה עפ"ת (מרכז) 1052-12-22 יניב עדי נ' מדינת ישראל (04.01.2023), שם נדחה ערעורו של חייל אשר הגיש בקשה להישפט באיחור בשל אילוצי שירותו הצבאי.

ראו גם עפ"ת (מרכז) 41357-10-22 שואשי נ' מדינת ישראל (31.12.2022), שם נדחה ערעורה של נהגת אשר קיבלה את הדוח לידה, הייתה טרודה בעניינים אישיים ולכן הגישה בקשה להישפט באיחור: "המערערת הייתה מודעת מטבע הדברים לעבירה שיוחסה לה, והודעת תשלום הקנס נמסרה לידה במעמד ביצוע העבירה. על פי הוראת סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב- 1982 ניתן לשלם את הקנס תוך פרק זמן של 90 יום, או להודיע תוך פרק זמן זה על רצון להישפט, ומדובר בתקופת זמן לא מבוטלת שתכליתה גם בשמירה על סופיות ההליכים. יש להניח כי המערערת היתה טרודה בענייניה האישיים, אולם אין לראות בנסיבות אלה, כאשר קיומו של הדוח נשתכח ממנה, "נימוקים מיוחדים" במובנו של סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, המצדיקים הגשת בקשה להישפט באיחור.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

7.6.23 פסק הדין: בית משפט השלום ביטל את ההליכים וקבע: "בנסיבות העניין יש להחזיק את החייב כמי שפעל בחוסר תום בגדריו של ההליך ובעצם זנח את ההליך, כאשר מחד גיסא חסה תחת הגנות חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח – 2018 ומאידך גיסה לא שיתף פעולה עם ההליך ובעלי התפקיד.". 7.6.23 בקשה לביטול פסק הדין: המערער ביקש לבטל את פסק הדין.

14.6.23 תשובת הנאמן לבקשה לביטול פסק הדין: הנאמן פירט כי המערער זומן לחקירה בחמישה מועדים שונים: 18.1.23, 22.1.23, 12.2.23, 9.3.23 ו-21.5.23, חקירה אחת, שתואמה ל-18.1.23, לא היתקיימה בשל אילוצי הנאמן וליתר המועדים המערער לא התייצב; הנאמן לא ידע על מצבו הרפואי של בנו של המערער, ומאחל לו רפואה שלמה, אך מצבו של הבן אינו יכול להצדיק חוסר שתוף פעולה; המערער לא הציע מתוה לסילוק המחדלים; נוכח מצבו הרפואי של בן המערער, לא יתנגד הנאמן להשבת המערער להליך, ככל שיוגש מתוה להסרת המחדלים בפרק זמן שיוגדר על ידי בית משפט השלום.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המערער ובמסמכים הרלוונטיים, לרבות הבקשות וההחלטות בתיק בית משפט השלום, הגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות על פי החומר המונח לפניי, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.

] המסקנה המתבקשת היא כי אין כל הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי [.

נוכח האמור, לא נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום ודין הערער להידחות.

התוצאה אני דוחה את הערעור.

המבקש הגיש ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמי לוי יטח) מיום 1.8.23 בתיק חדל"פ 54046-12-21, במסגרתה נדחתה בקשתו לביטול פסק הדין מיום 10.7.23 אשר הורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעיניינו.

הנאמן מיתנגד אף הוא לבקשה וטוען כי המערער לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית כנדרש וכי סכויי העירעור קלושים.

...

לעניין סיכויי הערעור, טוען המבקש כי אלה טובים באשר החלטת בית המשפט קמא ניתנה על יסוד טענות שגויות, ומבלי שניתן לו יומו בבית המשפט.

בנוסף, המערער לא פירט בבקשתו את סיכויי הערעור, אך מעיון בהודעת הערעור ובהחלטה המנומקת והמבוססת של בית המשפט קמא, ולאור העובדה כי מדובר בביטול שני של ההליך בשל מחדלי המבקש, אני סבורה, בזהירות הראויה, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור טובים.

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מהפקדת הערובה, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.