בקשה לביטול פסק בוררת בעניין חוקתי

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, איני יכול לקבל את הטענה: דיון סעיף 24(1) לחוק הבוררות דן במקרים בהם "לא היה הסכם בוררות בר-תוקף". טעונם של המבקשים בהקשר זה, כפי שהוצג בבקשה לביטול פסק הדין הוא כדלקמן: המבקשים הפנו לכך שסעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות מתיר לאגודה שיתופית לקבוע בתקנונה "הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה" בין על ידי רשם האגודות השיתופיות או באופן אחר.

ודוק: האיזכור בפיסקאות 6.4-6.5 לכתב ההגנה, של פסיקה שהבחינה בין סכסוכים "פנימיים" לבין "חוקתיים", נעשה בהקשר זה, של המחשת אופיה "החוקתי" של התובענה (ואף תוך הדגשה של המינוח "סכסוכים חוקתיים"), ולא בהקשרה של טענה מהסוג שנטען בהמשך, בבקשה לביטול פסק הבוררות.

...

מסקנה זו מחייבת, בנסיבות הליך זה, לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות.

הבקשה נדחית, ולפי הוראות סעיף 28 לחוק הבוררות אני מורה על אישור פסק הבוררות.

במכלול השיקולים אני קובע, כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי דינם כולל מע"מ בסכום כולל של 7,000 ₪.

לא זו אף זו, המבקשים עצמם טענו בפני הבורר כי הוא מוסמך לידון ולהכריע בשאלת זהות המחזיק במניות שכן לא מדובר בעיניין בעל אופי חוקתי ובכל מקרה הבורר מוסמך לידון בה מכוח סמכות שבגררא (ראו פרק ה' לתגובה מטעם המבקשים, נספח 15 לבקשת הביטול).

בהקשר זה נפסק כי עם חקיקת חוק הבוררות, עברה ובטלה מן העולם העילה של "טעות על פני הפסק". במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק בוררות, אין בית המשפט משים עצמו כערכאת ערעור על פסק הבורר ואין הוא רשאי להחליף את שיקול דעתו של הבורר, אף אם הבורר טעה בפירוש הדין המהותי או ביישומו על עובדות המקרה - ואיני אומרת כי בעניינינו נפלה טעות כלשהיא בפסק הבוררות.

...

ומן הכלל אל הפרט, משהצדדים הסכימו להעביר את כל חילוקי הדעות ביניהם להכרעת הבורר והמשיבות עתרו להורות כי יש לרשום מחצית ממניות החברה על שמן, אין לראות בסעד שנפסק על-ידי הבורר גם בהתייחס למניות הנדחות משום חריגה מסמכות.

לפיכך, דין הבקשה לביטול להידחות.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול, אני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על-ידי כב' הבורר השופטת (בדימוס) יעקב שמעוני, ביום 1.6.2016, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

הכרעה על הצדדים חלות הוראות חוקת העבודה הקובעות את מנגנון יישוב חילוקי הדיעות עת מבקשת רשות מקומית לפטר עובד, כדלקמן: "פיטורי עובדים בהסכמת נציגיהם - פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת ניסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84.

באשר לבקשות לביטול פסקי בוררות המגיעות לפתחו של בית הדין נקבע כי ככלל, המגמה היא לקיים את פסק הבוררות ככל שניתן ולצמצם את היתערבות בית המשפט בו (ראו עע 163/06 שרה אכשטיין - איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, איזור בע"מ, ניתן ביום (להלן: "פרשת אכשטיין") 1.7.08; עע 312/07 שירותי בריאות כללית - חנה לדאני, ניתן ביום 1.6.09; עע 234/08 מועצה דתית - רבנות אזורית - מרום הגליל -הרב דוד אלבז, ניתן ביום 16.8.09).

...

לאור כל האמור, הבקשה לסילוק העל הסף - מתקבלת.

תביעת המבקשת לביטול פסק הבורר - נדחית.

בנסיבות העניין, מצאנו כי אין ליתן צו להוצאות.

תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת, כי בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, תוגש בתוך 30 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למבקש; ואילו סעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע, כי בקשה לביטול פסק בורר תוגש בתוך 45 יום מיום מתן הפסק או מיום הגעתו למבקש.

אם בכל זאת אין די, הרי שלא ניתן כל טעם מדוע הגיש המבקש את הבקשה לביטול פסק הדין שבפניי רק ביום 5.01.22, למעלה מחודשיים וחצי לאחר שנמחקה תביעתו הראשונה בעיניין זה. בשיהוי זה חומרה יתרה כאשר מדובר בבקשה לביטול החלטה משנת 2015, דבר המקים חובה יתרה לפעול במהירות.

אכן, זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, אך לצידה חלות על בעל הדין חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור (ראו: רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל (פורסם בנבו, 5.06.05)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלו, ולנוכח משך הארכה המתבקש – כ-7 שנים, ובהעדר כל "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה, יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיוננו היא הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות הקובע כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות". משמעות הדבר היא, כפי שצוין ברע"א 22/17 מכבי שירותי בריאות נ' ד"ר רם מודן, פסקה 18 (23.8.2017), כי "אין לצדדים להליכי בוררות זכות לנקוט הליך ערעורי ביחס לפסק הבוררות. אין להם זכות טבעית שכזו, אין בידם זכות חוקתית שכזו ואף לא זכות חוקית שכזו, לנוכח הוראות חוק הבוררות [...]". ייחודה של הוראה זו נעוץ בכך שהיא חורגת מן ההבחנה המקובלת בין "פסק דין" ל-"החלטה אחרת", וחלה ביחס לכל החלטה שיפוטית הנתנת לפי חוק הבוררות באשר היא, בין שזו מכריעה בתובענה באופן סופי ובין שמדובר בהחלטת ביניים (וראו בהחלטות רישמי בית משפט זה: ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, פסקה 10 (28.1.2020); בש"א 7457/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק - מושב שיתופי להתיישבות, פסקה 3 (1.11.2010); ראו גם: אורי גורן בוררות 462-461 (2018); באשר ל"היתנגשות" בין סעיף 38 לחוק הבוררות ובין סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, ראו: בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (25.9.2006) (להלן: עניין ארוך); רע"א 1715/13 ש.ע.ר חברה להשקעות בע"מ נ' ד"ר אליהו שיפר (20.3.2013); בע"מ 3204/19 ‏פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (23.5.2019)).

השופטת א' פרוקצ'יה עמדה על הטעם לחריג להסדר הרגיל המקנה זכות ערעור בע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933, 943-942 (2003), בציינה כי: "חריג זה אינו מיקרי; הוא משקף היתייחסות ערכית למוסד הבוררות ולמקומו הראוי במערך המנגנונים השפוטיים המוכרים להכרעה בסכסוכים. הבוררות, כמנגנון הכרעה במחלוקות, פועלת בצד המערכת השיפוטית הרגילה במסגרת מוגדרת של כללים המשלבים תכנים שהם פרי רצון הצדדים, בד בבד עם עקרונות בסיסיים המעוגנים בחקיקה, הכורכים עמם ביקורת שיפוטית על הליכי הבוררות. הפנייה לבוררות כאמצעי לפיתרון סכסוכים רצויה מבחינת האנטרס הצבורי ומבחינת האנטרס הפרטי של בעלי הדין כאחד. מן הצד האחד, הפנייה לבוררות מקלה באופן ניכר את מעמסת בתי המשפט. מצד שני, לבעלי הדין מוצע נתיב חלופי להכרעה במחלוקות המתאפיין ביעילותו, במהירותו, ובאפשרות להגיע במסגרתו לתוצאה צודקת בלא כפיפות לכללי סדרי הדין והראיות [...]. סעיף 38 לחוק, העוסק בבקורת הערעורית על החלטות בית המשפט בעינייני בוררות, טעון פירוש על רקע המגמות הכלליות העומדות ביסוד מוסד הבוררות שעיקרן חיזוקו של מוסד זה מן הצד האחד, והגבלת היתערבות בית המשפט בהליך הבוררות למינימום הנידרש בעיקר כדי להבטיח את תקינותם של הליכי הבוררות ועמידתם במבחן עקרי הצדק הטבעי ותקנת הציבור. במסגרת הדאגה לחזוק מוסד הבוררות ביקש החוק למנוע מצבים בהם בעל דין ינצל לרעה את הליכי בית המשפט כדי להערים מכשולים ועיכובים על מהלכה של הבוררות. מגמה זו הצדיקה מלכתחילה העמדת מיגבלה על הבקורת הערעורית הנתונה לגבי החלטות בית המשפט בעינייני בוררות, על דרך קביעה כי ביקורת זו לא תנתן כענין שבזכות אלא כענין זה של רשות בלבד. מגבלה זו יוצרת מסננת דיונית ראויה מפני ערעורי סרק, ומגבילה את הבקורת הערעורית על החלטות בעניני בוררות לעניינים שחשיבותם ומשקלם המיוחד מצדיקים זאת." כאמור לעיל, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הבוררות שניתן בעיניינו.

...

דין הערעור להימחק לפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולוּ מן הטעם שלא נתונה למערער זכות ערעור על פסק הדין.

סעיף 38 לחוק הבוררות וכללי הסיווג הנגזרים ממנו מובילים, אפוא, למסקנה כי לא נתונה למערער זכות ערעור על פסק הדין.