בקשה לביטול פסק בוררות בין חברת השקעות לחברת ייעוץ

כדי להבין את נושא הסיכסוך יש לחזור לשנה 1995, שאז מבקש הביטול (להלן – סרולביץ) ומבקש האישור (להלן – ינקוביץ) היו מעורבים בעסקת מקרקעין, במסגרתה נחתם הסכם מכר למכירת מחצית הזכויות בחלקת מקרקעין בשטח של 355 דונם באיזור אשקלון בין חברת אור א.כ. פיתוח והשקעות בע"מ לבין חברת וינזד בע"מ, שעל בעלי מניותיה נימנו בין היתר סרולביץ ואישתו של ינקוביץ.

עוד מוסיף ינקוביץ כי במסגרת הדיון הראשון בפני בית הדין הציגו הצדדים את גרסאותיהם באשר לעסקה משנת 1995 ומש"לאחר אותו דיון ככל הנראה, קם [סרולביץ] והבין כי האמת עומדת לצאת לאור והוא הולך להיות מחויב בהשבת הכספים" פנה לסיכולה של ההיתדיינות, ולמצער – לעיכובה, עת זכה לייעוץ משפטי, ויכול היה לפנות לבית המשפט על מנת שיגדיר גבולות סמכות הבוררים משך תקופה ארוכה.

כמו כן, "המקרים בהם יבוטל פסק בוררות מכוח עילת הביטול המעוגנת בסעיף 24(9) לחוק הבוררות הנם חריגים שבחריגים בהם מתקיימות נסיבות מורכבות, אולי אף יש לומר קיצוניות, המצדיקות את ביטולו" (רע"א 6727/10 עריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ, פסקה 28, ניתן ב-06.10.2010), "וזאת מחמת עמימותה של עילת ביטול זו" (רע"א 3083/10 שירותי בריאות כללית נ' עריית באר-שבע, פסקה 18, ניתן ב-25.07.2010).

...

פחות מחודש אחר כך, ביום 03.12.2020, הוציא בית הדין, באותו הרכב הבוררים (הרב יצחק סגל יהודה רוזנטל ואברהם משה ברנהולץ) פסק בוררות שני, שבו החלק הנושא את הכותרת "העובדות" זהה לקודמו, אולם בחלק הנושא את הכותרת "פסק דין ביניים" שונה סכום החיוב ונקבע כי "בית הדין החליט כי הנתבע ישלם לתובע סך 650,000 $ ועוד 55,000 $... תשלומים אלה יש לשלם עד ר"ח שבט תשפ"א... בפסק דין ביניים שניתן לצדדים ביום שלישי כ"ג חשון תשפ"א, נפלה 'טעות סופר' בסכומים שחייב הנתבע לשלם לתובע, ובפסק דין זה תוקנה הטעות" (להלן- הפסק השני).

הכלל הוא כי "ברגע שהבורר חתם על הפסק הוא הפך להיות functus officio ותפקידו כבורר הסתיים" [סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, עמ' 758 (2005)], או אז "אין הבורר רשאי עוד להוסיף על הפסק או לגרוע ממנו דבר גם אם הגיע למסקנה ששגה בפסק" (רע"א 8092/02 אלוני נ' תקווה), ו"אם יוסיף הבורר ויחליט בענייני הבוררות לאחר מתן הפסק - עשייתו עשייה שבהיעדר סמכות היא" (רע"א 6886/03 הדרן 2000 נ' מכבי נתניה).

בנסיבות אלו, הן נוכח אי ההתאמה להוראת סעיף 22 לחוק, הן נוכח הקושי העקרוני להבחין בין "טעות סופר" לבין תיקון מהותי בתוצאת חלק מההליך שנסב על תביעת ינקוביץ להשבת "דמי התיווך" ו"הסכום הנוסף", אין מנוס מן התוצאה לפיה בתיקון שנעשה בפסק הבוררות השני מיום 03.12.2020 חרגו הבוררים מסמכותם, ודינו אפוא בטלות.

מבלי להטיל חלילה דופי בבוררים הנכבדים, ומתוך החשש שאין די בחזקת מקצועיותם ויושרם כדי להיות פתוחים לשכנוע ושינוי, סבורני כי יש להורות כי החלק השני של הבוררות יתקיים באותו בית הדין, אך בפני מותב אחר, ולו רק מחמת "שמראית פני הצדק אינה מאפשרת המשך הדיון לפני הבורר" (רע"א 7816/11 זילברשלג נ' מימון, פסקה ט, ניתן ב-04.12.2011; כן ראו: הפ"ב 54002-11-13 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' ניב; רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה).

הבוררות היתנהלה בין חברת אחזקה בשם "מרכז הפעמון חברה לניהול ואחזקה בע"מ" (חברת האחזקה או החברה) לבין בנימין כהן ז"ל, שנפטר ביום 16.8.18 כשלוש שנים לאחר תחילתה של הבוררות (כפי שצוין בסעיפים 11 ו-16 לפסק הבורר).

לענין קביעת "חליפיו של הנתבע" נקבע בפסק הבורר, כי רו"ח ממן הוא ה"רוח החיה" בהליך זה (כמפורט בסעיפים 22-30 לפסק הבורר), וכי גם המנוח וגם רו"ח ממן בעצמו סברו כי הצדדים המהותיים לצורך הליך זה הנם רו"ח ממן והחברה שבבעלות רעייתו עידית ממן "ומשכך" קבע הבורר (בסעיף 28 לפסק הבורר) "אני רואה לנכון לקבל את עמדתם ולקבוע כי בעלי הדין החליפיים לצורך הליך זה הנם רו"ח ממן וחברת עידית מ. ניהול נכסים בע"מ". בפסק הבורר שניתן ביום 12.3.19, נרשמו כנתבעים ארבעה: בנימין כהן ז"ל, רו"ח משה ממן, מ. ממן יעוץ פינאנסי והשקעות בע"מ ועידית מ. ניהול נכסים בע"מ. בפסק הבורר נקבע, בין השאר, כי על החנות מושא פסק הבורר יחולו דמי ניהול בשיעור של 3,025 ₪ לחודש, בתוספת מע"מ, ממועד רכישת הנכס על ידי הנתבע ועד מועד פסק הדין, בקיזוז הסכומים ששולמו על חשבון דמי ניהול לאורך התקופה (סעיף 85 לפסק הבורר).

ביום 26.12.19 הגישו יורשיו של המנוח בנימין כהן ז"ל (6 יורשים בהתאם לצוו הירושה) בקשה לביטול ההחלטה שאישרה את פסקי הבורר, משלא הומצאה להם, לטענתם, ונודע להם עליה לאחר שקבלו את כתב התביעה בסדר דין מקוצר שהגישה נגדם חברת האחזקה בגין דמי ניהול מאפריל עד נובמבר 2019 (בהתאם לסכום החודשי שנקבע בפסק הבורר).

...

בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת החברה בדיון, כי "עצם העובדה שנקבע חליף זה לא אומר שהוא נכנס בנעליו לצורך ההליך המשפטי" עמ' 2, ש' 11-12).

למעשה, מפסק הבורר לא ברור אם הבורר ערך דיון בשאלת מינוי החליפים למנוח ואם נשמעו כלל טיעוניהם של אלה שמונו בסופו של דבר ככאלה, ביחס לעצם המינוי.

בנסיבות אלה, ובהתאם לסמכות שניתנה לבית המשפט בתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש מקום למחוק את התביעה, וזאת כאמור מבלי לגרוע מטענות מי מהצדדים לגופם של דברים, לרבות טענות חברת האחזקה ביחס לדמי הניהול המגיעים לה, אם וככל שמגיעים לה. סיכומם של דברים פסק הדין שאישר את פסקי הבורר מבוטל, פסקי הבורר מבוטלים והתביעה שהוגשה בהסתמך עליהם נמחקת.

לפני בקשה לביטול פסק בוררות, שהוגשה על ידי המבקשת - חברה להשקעות בניהולו של ד"ר ניזאר מנסור, נגד המשיבה - חברה לייעוץ, תיכנון והנדסה של פרויקטים שהייתה בהנהלתו של המנוח אבי ליאור ז"ל (להלן: "הבקשה").

...

לגופם של דברים לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להידחות משלא מצאתי, כי נפלו בהליך הבוררות פגמים המצדיקים ביטולו על פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

בהקשר זה, יפים הדברים שנקבעו ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003), לענייננו: "אין בית המשפט רשאי להתערב בפסק הבורר אפילו סבור הוא כי טעה טעות מהותית, בין עובדתית ובין משפטית, וגם אם על פי תפיסתו הפעיל הבורר את שיקול דעתו בצורה בלתי שקולה. הצדדים קיבלו על עצמם מראש את הכרעת הבורר גם אם יטעה, וגם אם צד זה או אחר לא ישבע נחת מההחלטה". (עמ' 623) (ההדגשה שלי נ' ד' מ') ועוד נקבע: "... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול". (עמ' 616) (ההדגשה שלי נ' ד' מ') אשר לטענה שהבורר הוציא שני פסקי בוררות – טענה זו גם דינה להידחות.

בפסק הבוררות התמציתי הבורר סיכם את המסקנות אליהן הגיע, ואין כל שינוי לגופם של דברים, ובתאריך 24.12.2020 נערך עדכון ביחס למועד התשלום של ה-5,000 ₪, שנקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה: הבורר הוסיף בסעיף ח – "התשלום יועבר תוך 30 יום". ב"כ המבקשת לא הוכיח, כי התקבלו שני פסקי בוררות שונים ולא הציג לפני בית המשפט כל ראיה או מסמך המעידים על כך. סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות, והנני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר אינג' שטרנברג רונן, בתאריך 22.12.2020, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המכירה התבצעה לפי הסכם שנערך ביום 8.6.06 בין חברת נצבא ובין "משגב חברה להשקעות בע"מ" ו"איירפורט סיטי בע"מ" (ההסכם יכונה להלן: ההסכם המשולש).

מר אליאסי הגיש לבית משפט זה בקשה לביטול של פסק הבורר גיאת.

נפסק כי אם הייתה נבחנת מערכת היחסים שבין עו"ד הורוביץ וארבעת חברי אגד "אין שום ספק כי היה על עורך דין הורוביץ להעביר כל מידע ללקוחותיו, לרבות העברת כל מיסמך רלבאנטי. היה עליו להיוועץ בהם לפני כל מהלך מהותי בתיק. היה עליו לאפשר להם להישתתף בכל ישיבה או בכל ארוע אחר משמעותי ורלבנטי לתיק שבו הוא מייצג אותם – ומנגד הייתה זו זכותם המלאה והיסודית של ארבעת התובעים לידרוש קיומם של כל אלה מאת עו"ד הורוביץ" (פסקה 46 לפסק הבורר).

...

ונזכיר כי בהתאם לפסק הבוררות של נוף – עליו נשען התובע בתביעתו שלפני – נקבע במפורש כי "עו"ד הורוביץ ראה בתובעים [ובהם שני העדים] כחברי הנציגות...בהתאם, גם לאחר חתימת הסכמי שכר הטרחה, התייחס עו"ד הורוביץ לכל אחד מהתובעים כחברי נציגות. אני קובע גם כי עו"ד הורוביץ המשיך להתייחס אל התובעים כחברי נציגות גם לאחר שהתברר לו כי אלה לא נבחרו בהצבעה כללית של אסיפת לקוחותיו" (פסקאות 69-68 לפסק הבורר החלקי).

על רקע כל אלה אני קובע כי גם אם נקבל את עמדת התובע כפשוטה, אין בראיות שהוא מבקש להסתמך עליהן, בדבר שינוי עמדת העדים, כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר.

בטענות הנוספות שהועלו לא מצאתי צידוק לסטות מהמסקנה אליה הגעתי.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 11238-06-22 אדמו זהב שרותי ניהול וייזום בע"מ נ' ש. זהר יעוץ וניהול בע"מ ואח' מספר בקשה: 1 לפני כבוד השופט גד מינא התובעת: אדמו זהב שרותי ניהול וייזום בע"מ באמצעות עו"ד אלירם בקל הנתבעים: 1. ש. זהר יעוץ וניהול בע"מ 2. שלמה זהר 3. אהרון זהר באמצעות עו"ד שרגא בודה החלטה

ביום 24.5.22 היתקשרה התובעת בהסכם למכירת זכויותיה בנכס לשתי רוכשות (להלן: "הסכם המכר"): האחת, הנתבעת 1 – חברה בשליטת הנתבעים 2-3 והשניה, עמ.ס.ת ניהול והשקעות בע"מ – חברה בשליטת מר יוסי מסיקה (להלן: "מסיקה").

עוד נטען שביום 15.11.18, לאחר הגילוי הנטען לפיו הנתבעת 1 שותפה ברוכשת החדשה, נחתם הסכם פשרה בין התובעת לבין חברות בבעלות מסיקה כולל הרוכשת החדשה וכי הסכם זה כולל ויתור טענות שמקים, בין היתר, מחסום מפני תביעה זו. בקשת הסילוק במסגרת בקשת הסילוק, טענו הנתבעים שיש להורות על דחיית התביעה על הסף בשל: (1) חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים; (2) מעשה בית דין בשל פסק הבוררות; (3) העידר יריבות והיעדר נזק; (4) קיומו של הסכם פשרה ובו ויתור של התובעת.

העילות לביטול פסק בוררות על פי סעיף 24 לחוק הבוררות עניינן בתקינותו של הליך הבוררות, למעט עילה אחת שעוסקת בבטול פסק בוררות שתוכנו מנוגד לתקנת הציבור: "...בנתון לחריג אחד (ביטול פסק-בוררות שתוכנו מנוגד לתקנת הציבור), עניינן של עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות אינו בבחינת תוכנו של הפסק אלא בבדיקת תקינותו של הליך הבוררות במסגרת המוסכם בין הצדדים" (ראו רע"א 1260/94 תמר בן חיים נ' אבי חן בע"מ (8.12.94) וכן ראו רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511, 518 (1991)).

...

לכן, לאור האמור, הטענה שפסק הבוררות מקים מעשה בית דין שחוסם תביעה זו נדחית.

התוצאה הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד החלטה זו ועד התשלום בפועל.