בקשה לביטול פסק בוררות בגין תוכנית הנדסית פגומה

לגופם של דברים, הטענות בדבר עיכובים מתחרים בגין איחור במועד הגשת הבקשה להיתר שינויים סופי על ידי יסודות, אישור רשות הכבאות, אישור תכנית הבטיחות, טעות בתכנית מערכת החשמל, וכיוצ"ב, נדחו (סעיפים 176-164 לפסק הבוררות).

הבורר קבע שעל פי לשון ההסכם, מדובר "באחריות מוחלטת" - כך שלא ברור מדוע מונה מהנדס מטעם הבורר ומדוע נוהלו עשרות ישיבות והוצאו משאבים רבים לצורך הבאת ראיות בשאלות הנדסיות, אם ממילא, לשיטת הבורר, כל אלה היו מיותרים והבורר אף לא היתייחס בפסק הבוררות למכלול הראיות שהובאו בעיניין זה. יש לבטל את פסק הבוררות מכוח הוראת סעיף 24(3) לחוק הבוררות, בשל חריגה מסמכות.

ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (4.3.2010) (להלן: "כרמל התפלה"), חזר בית המשפט העליון והבהיר כי גם אם טעה הבורר בדין, בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשקול דעת הבורר, וכי "... אם הבורר היתעלם מהדין ביודעין ובמכוון - יבוטל הפסק, אולם אם הבורר התכוון לפסוק בהתאם לדין וטעה לגביו- אין זו עילה לביטול הפסק". מקל וחומר בעניינינו, משהוקנה לבורר שיקול דעת רחב לפסוק "גם על סמך ידיעותיו האישיות" (כלשון תניית הבוררות שבהסכם) ו"לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת" (כלשון סעיף יד' בתוספת הראשונה), וכפי שעולה מפסק הבוררות - הבורר היה מודע לסמכותו זו - בית המשפט לא יבחן את שיקול דעתו של הבורר לגופם של דברים ולא יחליף את שיקול דעת הבורר בשקול דעתו אף אם סמכות או חירות לפעול על פי שקולי צדק הייתה מובילה את בית המשפט לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע הבורר - ואיני נידרשת לחוות דיעה בשאלה זו. סיכומם של דברים - משהבורר היה מודע לכך שהוא אינו קשור בדין המהותי וכי הוא רשאי לפסוק על פי שיקול דעתו, תוך היתחשבות בשיקולי צדק, והוא אף היתייחס במפורש לטענות המבקשת בעיניין זה, אין בטענותיה של המבקשת בדבר תוצאה בלתי צודקת של פסק הבוררות, כדי להקים עילה לביטול פסק הבוררות מחמת חריגה מסמכות.

מטרתה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (10) לחוק היא ליתן מענה לאותם מקרים חריגים ונדירים בהם הוכחה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, התגלו עובדות מהותיות חדשות שלא היו ידועות למבקש והוא לא יכול היה לגלותן בעת הדיון בבוררות, או במקרים שפסק הבוררות או הליך הבוררות נגוע בפגם היורד לשורשו של ההליך, דוגמאת מירמה או תרמית שהשפיעה על מתן הפסק (רע"א 4839/15 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (1.12.2015), ס. אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, עמ' 1112 – 1100 (2005)).

...

לאחר ששבתי ובחנתי את נימוקי הבקשה והתגובה ואת טיעוני ב"כ הצדדים בעל-פה, סבורה אני כי אין בטענות המבקשת כדי להקים עילה לביטול פסק הבוררות, כך שדין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות.

מקובלת עלי טענת המשיבה, כמו גם קביעת הבורר בפסק הבוררות, כי עצם העובדה שהבורר אינו כפוף לפסיקה על פי הדין המהותי, מרחיבה את ארגז הכלים העומד לרשות הבורר לצורך הכרעה בסכסוך ואין בה כדי לצמצם את שיקול דעתו של הבורר או לאסור עליו ליישם את הוראות הדין המהותי או את הוראות ההסכם שבין הצדדים, מקום בו הוא סבור שכך ראוי וצודק לפסוק.

אשר על כן, אני מאשרת את פסק הבוררות תוך כדי תיקונו כך שבסעיף 191 ירשם סך של 15,441,264 ₪ (במקום 17,249,904 ₪ ), ובסעיף 212 ירשם סך של 226,414 ₪ (במקום 252,934 ₪ ).

לא ניתן לראות בפטירתו של המהנדס אבי ליאור הפרת חוזה במזיד, קל וחומר כאשר אלמנתו לא הודיעה, כי היא מבטלת את החוזה, אלא שלחה הודעה, כי ברצונה לעזור ולתת את כל החומר הקיים ברשות המשרד (עמ' 18, סעיפים 1.21.1-1.21.2 לפסק הבוררות); · לא נמצא ליקוי מהותי בתכניות הקונסטרוקציה, אלא, אי התאמה אותה מתקנים במסגרת הליך התיכנון (עמ' 29 סעיף 4); · עוד פסק הבורר כי מאחר והמבקשת יכלה לפנות למתכנן חלופי, אולם סביר להניח שהייתה צריכה לשלם תשלום גבוה יותר מהנקוב בהסכם עם המשיבה, לא יהא חיוב בהוצאות בגין הבוררות למעט תשלום שכר הבורר.

לגופם של דברים לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להדחות משלא מצאתי, כי נפלו בהליך הבוררות פגמים המצדיקים ביטולו על פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

...

לגופם של דברים לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להידחות משלא מצאתי, כי נפלו בהליך הבוררות פגמים המצדיקים ביטולו על פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

בהקשר זה, יפים הדברים שנקבעו ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2003), לענייננו: "אין בית המשפט רשאי להתערב בפסק הבורר אפילו סבור הוא כי טעה טעות מהותית, בין עובדתית ובין משפטית, וגם אם על פי תפיסתו הפעיל הבורר את שיקול דעתו בצורה בלתי שקולה. הצדדים קיבלו על עצמם מראש את הכרעת הבורר גם אם יטעה, וגם אם צד זה או אחר לא ישבע נחת מההחלטה". (עמ' 623) (ההדגשה שלי נ' ד' מ') ועוד נקבע: "... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול". (עמ' 616) (ההדגשה שלי נ' ד' מ') אשר לטענה שהבורר הוציא שני פסקי בוררות – טענה זו גם דינה להידחות.

בפסק הבוררות התמציתי הבורר סיכם את המסקנות אליהן הגיע, ואין כל שינוי לגופם של דברים, ובתאריך 24.12.2020 נערך עדכון ביחס למועד התשלום של ה-5,000 ₪, שנקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה: הבורר הוסיף בסעיף ח – "התשלום יועבר תוך 30 יום". ב"כ המבקשת לא הוכיח, כי התקבלו שני פסקי בוררות שונים ולא הציג לפני בית המשפט כל ראיה או מסמך המעידים על כך. סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות, והנני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר אינג' שטרנברג רונן, בתאריך 22.12.2020, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

לפניי בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 8.5.22 על ידי הבורר, המהנדס יעקב דובדבני, בעיניינה נטען כי מחמת פגמים שנפלו בהליך הבוררות ומתן פסק הבורר, יש להורות על ביטולו של פסק הבוררות בהתאם לעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

בעיניין זה טוענת המבקשת כי בנסיבות המקרה הספציפי התוכניות שנמסרו למבקשת הוכנו מבלי שניתנה היתייחסות לסוג הקרקע עליה ניבנה המבנה ומהנחיות יועץ הקרקע שנמסרו למשיבה.

באשר לטענות הנוספות של המבקשת - לביטול פסק הבוררות מחמת העידר דיון בטענות מהותיות שהעלתה המבקשת בהליך הבוררות להעדר עילה וגורם זר מיתערב, דינן להדחות גם כן. הבורר דן, כפי שציינתי לעיל, במקצועיות ולעומקם של טענות כמו גם הטענה כי מדובר בליקויי חזותי בלבד ברצפת הבטן שמקורו בכשלים תיכנוניים שלא באחריות המבקשת.

...

באשר לטענות הנוספות של המבקשת - לביטול פסק הבוררות מחמת העדר דיון בטענות מהותיות שהעלתה המבקשת בהליך הבוררות להעדר עילה וגורם זר מתערב, דינן להידחות גם כן. הבורר דן, כפי שציינתי לעיל, במקצועיות ולעומקם של טענות כמו גם הטענה כי מדובר בליקויי חזותי בלבד ברצפת הבטן שמקורו בכשלים תכנוניים שלא באחריות המבקשת.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות במלואה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בגין הליך זה בסך של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה.

הבקשה נדחתה בהחלטתה המנומקת של כב' השופטת אסיף, מיום 9.3.20, במסגרתה קבעה: "במקרה שבפני, הבורר נתן פסק דין מנומק ומפורט ולא מצאתי שנפל בהתנהלותו פגם המצדיק את ביטול הפסק שנתן". בית המשפט אישר את פסק הבורר מיום 15.1.19 וההשלמה לו מיום 26.2.19 (שעניינה שומת הוצאות).

בנוסף, הבורר היתייחס לנושא בפסק הדין, וקבע: "מיניתי גם מהנדס מר עסאם דרובי כמומחה על מנת להכין תכנית לבנית הקיר התומך ומינויו של המהנדס לא יצא אל הפועל". אמנם לא הובהר בפסק הבורר מדוע המינוי לא יצא אל הפועל, אולם כאמור בית המשפט היתייחס לסוגיה זו בהחלטה מיום 9.3.20 ודחה אותה.

מן הכלל אל הפרט - במקרה שלפני, הטענה המרכזית של הנתבע הנה, כי אין לבצע את פסק הבורר משום שהוא אינו ישים.

...

אכן, התוצאה היא קשה ומשמעותה כי התובעים אינם זוכים לאכוף פסק דין שניתן לטובתם.

ברם, נוכח האמור לעיל בדבר סכנת הנפשות במקום, ובאיזון בין האינטרסים החיוניים של שני הצדדים, אני סבורה כי אין מנוס אלא מהתוצאה הנ"ל. למגינת הלב, אין מתפקידי ומסמכותי להוסיף על הקבוע בפסק הבורר, וליתן הוראות ביצוע שבמפורש ובמודע אינן חלק מההוראות הכלולות בו. במצב הדברים שנוצר, למעשה נותרים התובעים עם הכרעה שאין הם רואים בפירותיה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

התובע ביקש את ביטול פסק הבוררת, בשל פגמים בהליך וטענות נוספות.

בתחילה נקב הנתבע בסך של 188,139 ₪, בהתאם לחוות דעת מטעמו, ברם סמוך לפני ישיבת ההוכחות, לאחר קבלת מימצאי חוו"ד המומחה המוסכם, המהנדס ארתור וייס, הודיע הנתבע כי הוא מפחית תביעתו למחצית ומבקש שיופטר בשל כך מתשלום מחצית שניה של אגרה (בקשה מיום 7.9.23) ונענה בחיוב.

חוו"ד מומחה בית המשפט בטרם אפרט את מימצאי המומחה ארתור וייס, אפנה לפרק הסיכום בחוות דעתו בו הוא מיפרט את הקשיים שנתקל בהם ואלו הם: "1. ההסכם בין הצדדים הוא מאוד כוללני ללא תכניות, ללא מיפרט טכני וללא כמויות.

...

יצוין כי אין גם חתימה של הנתבע לצידם, ונדמה שבהתחשבנות עצמית שערך התובע, מבלי שהשיג אישורו של הנתבע או אסמכתאות להוצאת הסכומים הללו, לפיכך אין מנוס אלא להפחית גם סכומים אלו מהסכומים ששילם התובע.

הימצאות ליקויים בעבודתו של הנתבע והחיוב בהשבה מקנים לתובע תביעה בעילה נזיקית והפרת חוזה, ולכן טענת הנתבע בסיכומיו לפיה התובע הוא זה שהפר החוזה כלפיו, נדחית.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 55,093 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.