בקשה לביטול פסק בורר בכתב או בהמרצה

תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט-1968, שכותרתה "בקשה לביטול הפסק", קובעת: "בקשה לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר תוגש בדרך המרצה; הבקשה תפרט את העילה מבין העילות המנויות בסעיף 24 לחוק שעליה מסתמכת הבקשה והיא תהא מלווה בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה". נפנה אפוא לסעיף 24 לחוק, הקובע את העילות, בגינן ניתן לבקש ביטול פסק הבוררות.

." (ס' 11 לכתב ההגנה המתוקן נספח ג' לבקשה ולסיכומיה). משמע, הטיוטות שצירף המשיב לתביעתו בהליך הראשון, היו גם היו, בין המסמכים שהיו גלויים לצדדים וממילא, לבוררת ולרו"ח גמליאל!!; ממילא, יכולים היו אלה להפנות לטיוטה בבחינת היתייחסות להבנה/הנמקה וכיוצ"ב... (ולמעלה מן הצורך, נדמית הטענה דנא , כבקשה של צד בהליך משפטי כי שופט יאפשר לו, טרם הנמקה מסויימת, לדעת מראש כיצד יחליט ובאיזה נימוק, ע"מ לאפשר לצד להתייחס ספציפית להנמקה, קודם לפסיקתו...).

...

הבוררת נָתנה, ובהליך הבוררות ניתנה, לצדדים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, והצדדים גם פנו בבקשות שונות במהלכו (בקשה לתיקון טעות סופר, בקשה לפגישות רו"ח ועוד); למבקשת עמדה האפשרות להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות בהתאם להוראות ס' 27 לחוק, אולם בחרה שלא לעשות כן. לאור כל האמור לעיל, לא נמצא פגם כלשהו בפסק הבוררות, משלא התמלאו התנאים שבס' 24 לחוק, ומשאין כל פגם בפסיקת לפשרה של המגשרת-הבוררת – אין לנו אלא לדחות הבקשה, על כל טענותיה.

בהתאם, ומשנדחית הבקשה לביטול פסק הבוררות – מתאשר בזאת פסק הבוררות.

משטוב היה למבקשת לולא הגישה הליך זה, משהגישה, ומשעסקינן בבקשה חסרת כל בסיס או תימוכין עפ"י הדין (ולטעמנו, אף ספק אם בתום לב), ומשעתרו הצדדים להוצאותיהם – תשא המבקשת בהוצאות המשיב בהליך דנא, בסך 20,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בכתב התגובה של המשיבה לבקשה לאישור פסק הבוררות הראשון תוך תקונו, היתנגדה המשיבה לתיקון פסק הבוררות הראשון, כשעיקר טענתה הייתה כי מדובר למעשה בבקשה לביטול פסק בוררות ולא בקשה לאישורו.

בעקבות זאת שילמה המשיבה למבקשת את יתרת הסכום שנותרה לתשלום בגין פסק הבוררות הראשון בסך 335,256 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה ובתוספת מע"מ, סה"כ 499,477 ₪, והמבקשת הגישה כתב תביעה מתוקן בתביעה (נספח ז' להמרצת הפתיחה).

...

גם לו צלחה המבקשת בהצלחה מחסום ראשון זה, טוענת המשיבה כי המבקשת אינה רשאית להגיש את התביעה בשל השתק שיפוטי שכן טענה טענות הפוכות בתביעה ובבוררות, וכי דינה של התובענה להידחות שכן המבקשת אינה זכאית לסעד הצהרתי באשר התביעה היא למעשה תביעה כספית.

אני סבורה כי תוצאה זו בענייננו אינה אך כדין אלא גם כצדק מכמה בחינות כפי שיפורט להלן.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התובענה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות התובענה ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ביום 5.12.2018, לאחר שנמחקה לבקשת המשיבה בקשה לביטול הפסק שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הגישה המשיבה הודעה בהליך מושא הבקשה שכותרתה "בקשה לביטול פסק בורר". במסגרת הבקשה היתנגדה המשיבה לאישור הפסק, בטענה שלא נחתם כלל הסכם בוררות בין הצדדים ובשל השהוי הקיצוני שחל בהגשת בקשת האישור.

המבקש טען לעומת זאת, כי מכיוון שהמשיבה לא הגישה את בקשת הביטול בדרך של המרצת פתיחה, כנדרש, אלא הסתפקה בהודעה במסגרת הליך האישור, אין להזקק כלל לטענת ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, שעניינה הסכם בוררות לאו בר-תוקף.

עוד נטען כי אף אם היה ממש בקביעתו של בית המשפט כי לא הוכח קיומו של הסכם בוררות, אין בכך כדי לאיין את סמכותו של בית המשפט לאשר את הפסק מבלי לידון כלל בטענה כי המשיבה הייתה מנועה מלהעלות טענה זו. מעבר לכך, טען המבקש נגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי, ובראשן הקביעה שככל הנראה לא נחתם הסכם בוררות בכתב בין הצדדים.

...

על אף שחלק מהנוגעים בדבר, וביניהם הרב רוזנפלד, העידו כי הסכסוך אכן נמסר לבוררות של הרב, נמצא כי האמירות בקשר לקיומו של הסכם בוררות בכתב הן עמומות, וקרובות יותר להעיד על קיומו של מעין הסכם בעל-פה. תימוכין לכך נמצאו בין היתר בעובדה שבמסגרת הפסק אין אזכור להסכם בוררות בכתב ונכתב שם: "לאחר שנתבקשתי על ידכם להיות בורר ביניכם ... ולאחר שהסכמתי ...". כן ציין בית המשפט כי בטיוטת בקשת אישור מיום 23.6.2009, אשר צורפה למכתב שנשלח מטעם המבקש למשיבה, לא נזכר דבר קיומו של הסכם בוררות וכל שנכתב הוא כי "הצדדים פנו לבורר מוסכם מר משה רוזנפלד על מנת שיפסוק בסכסוך בין הצדדים". בנסיבות אלה, מצא בית המשפט כי אינו יכול לקבוע פוזיטיבית שאכן היה בין הצדדים הסכם בוררות או הסכם בכתב, כנדרש בחוק הבוררות, והנסיבות אף מצביעות על כך שלא היה מסמך כאמור.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים שצורפו לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

הבקשה נדחית.

טענה זו נדחית, על פניה, נוכח הוראות תקנות 9 ו- 10 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות הבוררות"), הקובעות, כי "בקשה לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר תוגש בדרך המרצה..." (תקנה 9) וכן, כי המשיב בבקשה לאישור פסק בוררות "רשאי להיתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו..." (תקנה 10) (ההדגשה אינה במקור).

בית משפט קמא ציין, כי "בפני הבורר עמדו כתבי בית הדין של הצדדים, כמו גם חוו"ד מומחה ביהמ"ש מיום 09.04.13 וחוו"ד משלימה מיום 03.05.16, כמו גם תשובות לשאלות הבהרה מיום 11.07.17, ודיון הוכחות במסגרתו נחקרו הנתבעת ועו"ד בן דוד. פסק דינו ניתן בהסתמך על מכלול הראיות, ובעיקר- על אי הרמת נטל ההוכחה ע"י התובעת. מבלי לגרוע מהדברים האלו- וכפי שכבר צוין לעיל, הטענה כי הבורר לא נתן דעתו על כל הראיות שהיו בפניו הנה חסרת משקל בדיון לביטול פסק הבורר, שכן איני משמש כערכאת ערעור על הפסק". אין מקום להתערב בקביעות אלה וממילא, עיון בפסק הבוררות מעלה, כי הוא דן בכל הטענות המהותיות (וגם הפחות מהותיות) שהעלתה המבקשת.

...

לאחר שקראתי בקפידה את פסק הבוררות, את החלטת בית משפט קמא ואת הבקשה שבפניי, החלטתי לדחותה ללא צורך במתן תשובה, מכוח סמכותי על פי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

טענה זו נדחית, על פניה, נוכח הוראות תקנות 9 ו- 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות הבוררות"), הקובעות, כי "בקשה לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר תוגש בדרך המרצה..." (תקנה 9) וכן, כי המשיב בבקשה לאישור פסק בוררות "רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו..." (תקנה 10) (ההדגשה אינה במקור).

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ראו גם: רע"א 4649/21 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' א.ס.פ.י. חברה לקידום פרויקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ (08.07.2021), פסקה 10], וכפי שנקבע ב-הפ"ב (מחוזי מרכז) 8714-06-20 א.ס.פ.י. חברה לקידום פרוייקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ נ' גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ (02.05.2021): "אין לידון בכל סוג של היתנגדות לאישור פסק בוררות, לרבות בבקשת בעל דין להחזרת פסק הבוררות אל הבורר, אלא בדרך של הגשת בקשה נפרדת מטעמו" (שם, פסקה 24) תיקון תקנה 9 לתקנות סדרי הדין מיום 22/08/2021 [תקנות סדרי הדין בעינייני בוררות (תיקון), התשפ"א-2021, ק"ת 9605, 2.9.2021], שלפיו נקבע כי בקשת הביטול תוגש בדרך של בקשה בכתב במקום בדרך המרצה, כפי שהיה נוסח התקנה קודם לתיקון האמור, לא הביא לשינוי לגבי הצורך בהגשת בקשה נפרדת ועצמאית לביטול הפסק, אלא נוגע רק לאופן בירור הבקשה.

...

אין בידי לקבל טענת המשיבה כי עם מתן הפסק הראשון הסתיים הסכם הבוררות שבין הצדדים.

סופו של יום, אני דוחה טענות המשיבה משאלה לא הועלו במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות ובהמשך לכך אני מאשר פסק הבוררות מיום 18/07/2016 (י"ב תמוז תשע"ו), וקובע כי דינו יהיה כדין פסק דין של בית המשפט כפי הקבוע בסעיף 23(א) לחוק הבוררות.

אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪ (כולל מע"מ).