בקשה לביטול פסיקת בורר שניתנה על ידי הבורר

בהקשר זה ראוי להוסיף ולהפנות להוראת סעיף 21א(ב) לחוק, הקובעת כי מעת שהוגש ערעור על פסק בוררות בערכאה ראשונה, הרי ש"פסק הבוררות" לצורך הגשת בקשה לביטול הוא פסק הבוררות בעירעור, כפי שנפסק בעיניין "יערי": "כאשר הצדדים מסכימים על בוררות דו-שלבית, הפעלת הבקורת השיפוטית העיקרית על פסק הבוררות, הנעשית באמצעות ביטולו, אישורו או תקונו, "נכנסת לפעולה" בשלב בו הליך הבוררות כולו הסתיים; קרי - מוועדה בשלב בו ניתן פסק בוררות בעירעור או בשלב בו בחרו הצדדים שלא למצות את זכות העירעור עליה הסכימו.

בהקשר זה יצוין כי בית משפט קמא בחן את סכויי הבקשה לביטול גם על פי עילות הביטול הנוספות שנטענו על ידי המבקש במסגרת הבקשה לביטול (עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(3) ו-(5) לחוק), ולא ראיתי הצדקה ליתן רשות ערעור על קביעת בית משפט קמא בכל הנוגע לבחינת סכויי הבקשה לביטול ועצם חיובו של המבקש בהפקדת ערובה לבצוע פסק הבוררות.

...

בנסיבות אלה, כאשר מנגנון הערעור שנקבע בהסכם הבוררות אינו תואם את הוראות סעיף 21א לחוק, ומשבפועל בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש נדחתה ולא התקיים דיון בערעור, אין בידי לקבל את קביעת בית משפט קמא כי מדובר בפסק בוררות בערעור.

בענייננו, מקובלת עלי טענת המשיב כי נוכח הימשכות ההליכים והעובדה שמדובר בחוב על פי הסכם הלוואה משנת 2004, כמו גם בהתחשב בסיכויי הבקשה לביטול שהוערכו על ידי בית משפט קמא כנמוכים, וכאמור לא ראיתי להתערב בקביעה זו, יש להעמיד את גובה הערובה על הצד הגבוה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, הדיון בבר"ע 29475-05-20 מתייתר ואני מורה על מחיקתה.

לפני בקשת התובעת, ר.י. אפיקי בניה בע"מ, לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבורר מר איתיאל חיון ביום 31/5/21, מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "פסק הבוררות" ו-"הבורר" בהתאמה).

סעיף 29(א) לחוק הבוררות קובע כדלקמן: "משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה." סמכותו של בית המשפט להתנות קיומו של דיון בבקשת הביטול בהפקדת ערובה הוכרה זה מכבר בפסיקת בתי המשפט.

...

זאת, בראי החלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 7/3/19 כי: "בהתאם להסכמת הצדדים אשר באה בהמלצתי, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק בשל התניית הבוררות בסעיף 16 להסכם שנחתם בין הצדדים, ועל העברת המחלוקת לבוררות בפני הבורר המפקח מר חיון איתיאל." (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 16-18).

דין הטענות להידחות ביתר שאת, למקרא טיעוני המבקשת בפרוטוקול הדיון מיום זה, מהם עולה בברור כי הסכמת המבקשת להעברת המחלוקת לבוררות הותנתה בכך שהבוררות תתנהל בפני הבורר מר חיון, ובפניו בלבד (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 3-4, שורות 7,8, בדגש על שורה 11); וכן לנוכח הנטען בס' 24-25 לתגובת המבקשת לבקשה לעיכוב ההליכים מיום 21/1/19.

לנוכח האמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות, יש להיעתר לבקשת המשיבים ולחייב את המבקשת בהפקדת ערובה השווה למלוא סכום הפסק, כתנאי לדיון בבקשת הביטול (השוו: הפ"ב (ת"א) 7922-12-20 ט.ר.ל. נכסים בע"מ נ' **** כראדי הנ"ל).

סוף דבר אשר על כן - בקשת המשיבים לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה, בהתאם לסעיף 29(א) לחוק הבוררות - מתקבלת.

בסעיף 12 לתגובת המשיב לבקשת הביטול נאלץ להודות: "על כן פנה המשיב לבורר שיתן פסק דין אופראטיבי". ובהמשך, בסעיף 14 "ועל כן לא נידרש הבורר לדיונים או לשמיעת הצדדים טרם הוצאתו". הבורר לא הביא את עובדת פניית מבקש האישור לידיעת מבקש הביטול, לא ביקש לקבל את תגובתו, פסק "במעמד צד אחד" בנגוד להסכם הפשרה, ואף לא מצא לנכון לשלוח עותק מהמסמך שהוכן על פי "הזמנתו" של מבקש האישור.

(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל-דין היזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

...

דיון והכרעה יאמר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, האסמכתאות, כלל הנסיבות ולאחר שהתקיים דיון, הנני להורות על דחיית הבקשה לאישור פסק הבורר ועל קבלת הבקשה לביטול פסק הבורר ולהלן יבוארו הנימוקים; המסגרת הנורמטיבית: סעיף 24 לחוק הבוררות, מונה בפנינו עילות, מכוחן פסק-בוררות יתבטל, כאשר עסקינן ב"רשימה סגורה"; וכלשונו: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

סוף דבר לאור הנימוקים לעיל, הנני להורות על דחיית הבקשה לאישור פסק הבורר ועל קבלת הבקשה לביטול פסק הבורר.

הצדדים הסכימו שלא ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות, הבוררים לא יהיו קשורים לדין המהותי, לדיני הראיות, לתקסד"א ויהיו רשאים לפסוק על פי שיקול דעתם הבלעדי (סע' 3 להסכם).

לשיטת המבקשים לא היה הסכם בוררות בר תוקף (סע' 24(1)), פסק הבוררות ניתן על ידי בורר שלא התמנה כדין (סע' 24(2)), הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מסמכותו (סע' 24(3)), וקיימת עילה שעל פיה בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור (סע' 24(10)).

...

רק לאחר שהוכח עובדתית דבר קיומם של קשרים בין הבורר לבין אחד הצדדים, ורק לאחר שהוכח שקשרים אלא לא היו ידועים וגלויים לצדדים מלכתחילה ניתן לדון בשאלה האם הבורר הפר את האמון שניתן בו. ככלל לא כל הפרה של חובת גילוי מובילה אוטומטית למסקנה שיש לבטל את פסק הבוררות.

מכלול האמור לעיל מוביל למסקנה שדין הבקשה להידחות.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה, מחייבת את המבקשים בהוצאותיה בסך 10,000 ₪.

לפניי בקשה לאשר פסק בוררות מיום 01.03.2023 והבהרה מיום 27.03.202 (שניהם יחד להלן: "פסק הבוררות"), שניתנו על ידי הבורר – שמאי המקרקעין המוסמך מר אורי פרץ פרי (להלן: "הבורר"), ולתקן באופן חלקי שתי שאלות משפטיות שעניינן תשלום פיצוי מוסכם בסכום קצוב על פי ההסכם בין הצדדים.

ניתן היה לסיים בכך, אולם כיוון שהועלו ע"י המבקשת בבקשתה טענות מכוח העילות שבסעיף 24 לחוק, שעניינן ביטול חלק מפסק הבוררות, השלמתו או תקונו, אתייחס אף לכך בקצרה, תוך קביעה שגם בדרך זו דינה של הבקשה לתיקון - להדחות; חריגת הבורר מסמכותו – סעיף 24(3) לחוק הבוררות לטענת המבקשת הבורר חרג מסמכותו עת פסק בנגוד להוראות הסכם הקבלנות, ובכך למעשה שינה אותן ללא שניתנה לו הסמכות לכך.

כפי שכבר ציינתי, מפסק הבוררות ומההבהרה שהתקבלה עולה שהבורר היה ער לסעיפים הרלוואנטיים בהסכם הקבלנות המתייחסים לפצוי המוסכם (9.2 ו-9.4), הוא דן בטענות הצדדים בהקשר זה, בחן אותן והפנה אליהן בפסק דינו, ובסופו של דבר הגיע למסקנה שאין לפסוק לזכות המבקשת את הפצוי המוסכם משום שלא השתכנע שמתקיימים התנאים המזכים אותה בכך, כפי שקבע בסעיף 101.5 לפסק הבוררות ובהבהרה שנתן.

...

בתגובתה טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהוגשה שלא כדין ובחוסר תום לב. לטענת המשיבה אמנם על פניו עתרה המבקשת לאשר את פסק הבוררות, אך בפועל אין מדובר באישור הפסק אלא בערעור על תוכנו ועל כך שלא נפסק לזכותה הפיצוי המוסכם, והדבר הוא בגדר ערעור על קביעות הבורר, הליך שאינו אפשרי ע"פ הסכמות הצדדים בשטר הבוררות.

אלא שגם בהקשר זה שקל הבורר את הטענות ש הועלו וקבע בסעיף 102.20 לפסק הבוררות: "אני קובע כי הקבלן והיזם גרמו לעיכובים בביצוע, כל צד וטענותיו עימו." בהבהרה מיום 28.03.2023, חזר על הכרעתו בעניין זה וקבע: "6. בהתייחס לסעיף מספר 5) בבקשה מטעם הקבלן – סעיף 104.5, בהתייחס לטענות הקבלן על כי הקבלן לא הפר את ההסכם, קיימות טענות היזם כי הקבלן הפר את ההסכם, ראו סעיף 102.20 בפסק הבורר. כל צד טוען שהצד השני הפר את ההסכם לכן קבעתי כי הפיצוי המדובר לא יחול, לא על הקבלן ולא על היזם." העולה מהאמור הוא שלנגד עיני הבורר עמדו הטענות הקשורות בפיצוי המוסכם והוא דחה אותן במפורש, משום שסבר ששני הצדדים אחראים ושניהם תרמו לעיכוב הביצוע, ובכך הכריע במחלוקות שעמדו בפניו.

כלומר, אין מדובר במחלוקת שנותרה ללא הכרעה אלא טענות כנגד ההכרעה, ועל כן יש לדחות את טענת המבקשת בהקשר זה. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לתיקון טעות סופר, פליטת קולמוס או טעות חישוב ע"פ סעיפים 22(ד) ו- 22(א)(1) לחוק הבוררות – נדחית; כך גם הבקשה לביטול חלקי או תיקון פסק הבוררות ע"פ העילות שבסעיף 24 לחוק.

משנדחתה בקשת המבקשת לתיקון פסק הבוררות, נותרה על כנה הבקשה לאישור הפסק אשר מוסכמת גם על המשיבה, ולפיכך אני מאשרת את פסק הבוררות ואת הבהרות הבורר שניתנו ביום 27.03.2023 וביום 28.03.2023, ונותנת להם תוקף של פסק דין.