בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על ידי קצין משטרה

לפני "בקשה לביטול צו פסילה מנהלית מלהחזיק ברישיון נהיגה". על פי הבקשה המבקש נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה על ידי קצין מישטרה מכוח סעיף 47 לפקודת התעבורה וזאת משום שכנטען נסע במהירות 147 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. בבקשה ציין המבקש שיש בידיו "ראיות טובות להוכחת חפותו והוא אינו מודה בבצוע העבירה". עוד טען שמאחר ומדובר במספר קילומטרים בודדים מעל הברירה הרי "...שהמסוכנות הנובעת מהמבקש נמוכה מאוד אם בכלל". נטען שעברו התעבורתי אינו מכביד וללא רישיון נהיגה הוא עלול למצוא עצמו בלא יכולת להתנייד ולתמוך בבני ביתו.

לא איחזור על כל טענותיו של בא כוחו של המבקש בדיון אך יצוין שזה ביקש להדגיש את העובדה שלחובת המבקש רק 4 הרשעות קודמות; מעולם רישיונו לא נפסל "וניתן לומר שעברו התעבורתי הוא קל שבקלים ובטח ובטח שלא מכביד". בשים לב לאמור ולפסיקה אליה הפנה טען בא כוחו של המבקש שבית המשפט נעתר לא פעם להשבת רישיון הנהיגה גם כאשר היה מדובר במהירויות גבוהות יותר ויש מקום גם מטעם זה להורות על ביטול האיסור שהוטל על ידי קצין המישטרה.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים באתי כדי מסקנה שדין הבקשה במהותה להידחות.

אלא שהקורא בעיון את החלטתה של כבוד השופטת כרמית פאר גינת שם למד שמדובר על מקרה פרטי שעמד לבחינתה "...הוא (קצין המשטרה-מ.ל) היה צריך לבחון את השאלה אם לאור השינוי ברמת המהירות הקבועה טרם הגשת כתב אישום, והשינוי שהדבר יצר במתחם הענישה, אין מקום לשקול תקופת פסילה קצרה יותר. יתכן, כי לו הוא היה שוקל את הדברים ומגיע לכלל מסקנה כי תקופת הפסילה של 30 יום היא זו המתאימה בנסיבות העניין לא היה מקום להתערב בשיקול דעתו". הנה כי כן, דין הבקשה להידחות גם מכוח הפסיקה אליה הפנה בא כוחו של המבקש.

כאמור, לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי אין בפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

מונחת בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שהושתה על המבקש על ידי קצין מישטרה למשך 90 ימים, וזאת בגין מעורבותו בתאונת דרכים קטלנית.

...

בענייננו, לאחר שעיינתי בתיק החקירה וצפיתי בסרטון הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה אף בשלב זה כנגד המבקש.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את אשמת המבקש וכי קיים יסוד להניח שיוגש כתב אישום כנגד המבקש.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי ביטול הפסילה יפגע בביטחון הציבור ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה.

הסדר הכרונולוגי: בתאריך 1.9.21, נפסלה המשיבה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום על ידי קצין מישטרה, וזאת מתוקף סמכותו של קצין המישטרה על פי סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה.

על החלטת קצין המישטרה הוגשה בקשה לביטול הפסילה המנהלית בפ"מ 4763-09-21 הבקשה נדחתה בתאריך 29.9.21.

בבש"פ 8645/07 אליהו חדש נ. מ"י מיום 28.10.07 נקבע: " אמור מעתה כי סעיף 46ב' לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה ". וכן בבש"פ 9349/08 משה ממן נ' מ"י מיום 19.11.08 " סעיף 46ב בנוסחו החדש... מעמיד הנחה לפיה אדם שנאשם בגין מעורבותו בתאונת דרכים קטלנית נהיגתו מסכנת את הציבור. לפיכך מעביר הסעיף את נטל ההוכחה לנאשם להראות כי נהיגתו אינה מסכנת את הציבור." ההנחה הברורה לאחר תיקון 78  לפקודת התעבורה, היא שמי שהוגש נגדו כתב אישום בתאונה קטלנית, הוא מסוכן לציבור ואם ירצה להפריך חזקה זו, עליו להראות שלושה רכיבים המראים על אי-מסוכנות: נסיבות התאונה ; עבר תעבורתי; נסיבות אישיות כלליות; לעניין זה, ראה בש"פ  9588/07 משה טרבלסי נ' מ"י ;  בש"פ 5092/11 בוריס צ'צ'לינצ'קי נ' מ"י. המשיבה לא הצליחה להפריך את החזקה; לא מתוך נסיבות התאונה עצמה; אמנם העבר התעבורתי אינו מכביד, אך חומרת המקרה יש בה כדי להצדיק את הפסילה.

...

לאור פירוט הראיות וצפייה בסרטונים המתעדים את האירוע, אני קובע כי מדובר במקרה בו רף הרשלנות הלכאורי הוא ברף גבוה.

לסיכום: לאחר עיון בחומר הראיות, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי חזקת המסוכנות הסטטוטורית העולה מנסיבות התאונה במקרה הנדון, לא הופרכה על ידי המשיבה.

  על כן אני מורה על פסילתה של המשיבה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים.

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהושתה על המבקש ע"י קצין מישטרה למשך 30 ימים.

המבקש זומן לשימוע בפני קצין מישטרה, ביום 22.09.2022, שלאחריו הוחלט על ידי קצין המישטרה לפסול אותו מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

...

דיון והכרעה הלכה ידועה בהקשר לבקשה לביטול פסילה מנהלית קובעת כדלקמן: "כידוע, השאלה העיקרית שעל בית המשפט להשיב עליה בבואו להחליט בענין פסילה מנהלית מלהחזיק רשיון נהיגה היא אם נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור. בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על מספר שאלות משנה, לרבות השאלות: האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג? האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן? האם מדובר באירוע בעל אופי מקרי, או בדרך התנהגות אופיינית? האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן?..." (בש"פ 9849/02 בלטנר חיים נ' משטרת ישראל, (פורסם בנבו, 27.11.02) מכאן, שאם יימצא כי קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו וכן שיש בהמשך נהיגתו של המבקש סכנה לביטחון הציבור, ממילא תתחייב המסקנה כי החלטת הקצין סבירה היא ויש להותירה על כנה.

העובדה שהנהג החשוד כופר בתרחיש העובדתי המתואר על ידי השוטר אין בה כדי לקעקע בשלב זה את כוחו הראייתי של חומר ראייתי לכאורי זה. עיינתי בתיק הראיות ונחה דעתי שקיימות ראיות לביצוע העבירה המיוחסת למבקש ברמה הנדרשת בשלב זה. התשתית הראייתית מבוססת על דוחות מפורטים של שני שוטרים, מפעיל הממל"ז (מוטי לוי) ומי שישב לצדו (יעקב וינפלד), בצירוף מסמכים המלמדים על תקינות מכשיר מד מהירות לייזר שבאמצעותו נמדדה מהירות הנסיעה של המבקש באירוע.

כפי שפורט לעיל, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לביסוס ההנחה כי יוגש כתב אישום ובקיומה של מסוכנות בנהיגתו של המבקש, ממילא יש להשיב על שאלה זאת בחיוב.

נוכח האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961, שהוטלה על המבקש ביום 20.12.22.

כמו כן, ב"כ המבקש ציין בבש"פ 450/02 קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה, כי פסילתו של נהג על ידי קצין מישטרה אינה אמורה להוות ענישה טרם מתן גזר הדין.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית, ומצאתי כי לא נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

...

ראיות לכאורה לאחר שבחנתי חומר הראיות בתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו. בהתאם לכך יש להחלטת קצין המשטרה יסוד לפסול רישיון הנהיגה של המבקש.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה והבקשה נדחית.