בקשה לביטול פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב מנועי

הבקשה וטיעוני הצדדים בפני בקשה שעניינה עתירת המבקש לביטול פסילה מנהלית ובטול הודעת איסור שימוש ברכב ל.ז. 6889454 (להלן: "הרכב" ו\או "המונית"), כל אחת למשך 30 יום, אשר הוטלו ביום 28.09.21, לאחר שהמבקש, הנהג של הרכב (להלן:"הנהג" ו\או "המבקש"), נחשד בבצוע עבירת נהיגה תחת השפעת סמים באותו יום, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה").

הודעת נהגה תחת אזהרה מים 28.09.21 שעה 21:13 שערך השוטר אדוארד גובראן: לאחר שהתייעץ עם סנגור, המבקש מסר כי השוטר קפץ עליו בזמן שעמד ברחוב ירושלים ולא הבין על מה ואז נתבקש לדומם מנוע ולעלות לניידת.

...

מכאן התרשמתי כי האירוע הנוכחי אינו מאפיין את אופן נהיגתו של המשיב ולפיכך בעת שנתתי דעתי לע"ח (חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה שאין עסקינן בהחלטות בינאריות של 0 או 30, מצאתי לקצר את הפסילה גם מטעם זה. לסיכום לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי קיצור התקופה והחזרת רישיון הנהיגה למבקש לאלתר לא יפגע בביטחון הציבור.

סוף דבר בנסיבות העניין, ובכדי לאזן בין חזקת החפות וחולשת הראיות המשמעותית לבין המסוכנות שאף היא ברף נמוך, ובשקלול כל השיקולים אני קובעת כי יש מקום להתערב בהחלטות הקצין ולקצר את תקופת פסילת הרישיון ואסור השימוש ברכב לכדי 20 יום מיום 28.09.2021 בכך שהתקופה הסתיימה היום בשעה 08:00.

בהתאם, אני מורה למשטרת ישראל להחזיר את רישיון הנהיגה שהוטל במסגרת פל"א 688928/21 לאלתר למבקש, עם הצגת החלטה זו. וכן, לאפשר למבקש לקבל את הרכב נושא ל.ז. 6025226 לאלתר, בכפוף לכל דין.

כך למשל בבש"פ 10865/06 מ"י נ' אשר ישעיהו , קובע כב' השופט אדמונד לוי : "מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם היתנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נידרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י , קובעת למעשה כב' הש' אהד "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור: "לטעמי, עילת נהיגה בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית." באשר ליתר הנסיבות הרלוואנטיות: המבקש נוהג משנת 2019 בלבד ולחובתו ה.ק. וותק הנהיגה של המבקש קצר ביותר, המבקש לא הכחיש כי השתמש בסם יום קודם לנהיגה.

לגבי הבקשה לביטול איסור שימוש ברכב: מאחורי איסור מינהלי על השמוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב.

סוף דבר – הריני דוחה הן הבקשה לביטול הפסילה המנהלית והן הבקשה לביטול איסור השמוש.

...

סיכומו של דבר – הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה בהודעתו על איסור השימוש ברכב ואני דוחה את הבקשה לביטול איסור השימוש.

סוף דבר – הריני דוחה הן הבקשה לביטול הפסילה המנהלית והן הבקשה לביטול איסור השימוש.

כך למשל בבש"פ 10865/06 מ"י נ' אשר ישעיהו , קובע כב' השופט אדמונד לוי : "מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם היתנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נידרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י , קובעת למעשה כב' הש' אהד "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור: "לטעמי, עילת נהיגה בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית." באשר ליתר הנסיבות הרלוואנטיות: המבקש נוהג משנת 2010 ולחובתו 6 הרשעות קודמות.

וותק הנהיגה של המבקש איננו ארוך, המבקש לא הכחיש כי ביצע העבירה, ועל כן - לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש וכי לא מצאתי פגם בכך שהשימוע נעשה דרך חלון המכונית וזאת בשל מצב חרום רפואי – מחלת הקורונה.

לגבי הבקשה לביטול איסור שימוש ברכב: מאחורי איסור מינהלי על השמוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב.

...

כך למשל בבש"פ 10865/06 מ"י נ' אשר ישעיהו , קובע כב' השופט אדמונד לוי : "מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י , קובעת למעשה כב' הש' אהד "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית." באשר ליתר הנסיבות הרלוונטיות: המבקש נוהג משנת 2010 ולחובתו 6 הרשעות קודמות.

וותק הנהיגה של המבקש איננו ארוך, המבקש לא הכחיש כי ביצע העבירה, ועל כן - לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש וכי לא מצאתי פגם בכך שהשימוע נעשה דרך חלון המכונית וזאת בשל מצב חירום רפואי – מחלת הקורונה.

אשר לטענת המבקש כי שגה הקצין בכך שלא אפשר לרעייתו של המבקש להשיב הרכב לביתם או למגרש האחסנה, מפי המבקש עצמו נמצאנו למדים כי אשתו הייתה עייפה כדי לנהוג, ועתה מה לו כי ילין?! אשר לשאלה "ההומניטרית", ביהמ"ש איננו מזלזל בקשיי הטיפול בילד אוטיסט.

סיכומו של דבר – הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.

כך למשל בבש"פ 10865/06 מ"י נ' אשר ישעיהו , קובע כב' השופט אדמונד לוי : "מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם היתנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נידרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י , קובעת למעשה כב' הש' אהד "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור: "לטעמי, עילת נהיגה בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית." באשר ליתר הנסיבות הרלוואנטיות: המבקש נוהג משנת 2010 ולחובתו 6 הרשעות קודמות.

וותק הנהיגה של המבקש איננו ארוך, המבקש לא הכחיש כי ביצע העבירה, ועל כן - לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש וכי לא מצאתי פגם בכך שהשימוע נעשה דרך חלון המכונית וזאת בשל מצב חרום רפואי – מחלת הקורונה.

לגבי הבקשה לביטול איסור שימוש ברכב: מאחורי איסור מינהלי על השמוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב.

...

כך למשל בבש"פ 10865/06 מ"י נ' אשר ישעיהו , קובע כב' השופט אדמונד לוי : "מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י , קובעת למעשה כב' הש' אהד "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית." באשר ליתר הנסיבות הרלוונטיות: המבקש נוהג משנת 2010 ולחובתו 6 הרשעות קודמות.

וותק הנהיגה של המבקש איננו ארוך, המבקש לא הכחיש כי ביצע העבירה, ועל כן - לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש וכי לא מצאתי פגם בכך שהשימוע נעשה דרך חלון המכונית וזאת בשל מצב חירום רפואי – מחלת הקורונה.

אשר לטענת המבקש כי שגה הקצין בכך שלא אפשר לרעייתו של המבקש להשיב הרכב לביתם או למגרש האחסנה, מפי המבקש עצמו נמצאנו למדים כי אשתו הייתה עייפה כדי לנהוג, ועתה מה לו כי ילין?! אשר לשאלה "ההומניטרית", ביהמ"ש איננו מזלזל בקשיי הטיפול בילד אוטיסט.

סיכומו של דבר – הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 וכן בקשה שעניינה ביטול איסור שימוש ברכב בו בוצעה לכאורה העבירה.

מסוכנות המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06 ישעיהו נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 14.1.07 , בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם היתנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נידרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 30.8.10, נאמר: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שיכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד ממושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה.

...

בנוסף, סעיף (ג) קובע כי ביהמ"ש רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש , בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה המפורטות בסעיף (ב) המצדיקות כן. ראיות לכאורה בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (פורסם בנבו ) מיום 31.12.03, עמדה כב' השופטת ד' ביניש על מהותו של המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" אם כי בעניין אחר , וקבעה: "מהבחינה המשפטית המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ...,. אמנם, במסגרת בחינה זו על השופט לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם ..., אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גרסת הנאשם, או 'האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גרסתו של הנאשם', אלא אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי ייתן בית-המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך..." תיק המשטרה הוגש לעיוני.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים בשלב זה, הרי שטענותיו של המבקש דינן להתברר בתיק העיקרי.

מסוכנות המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06 ישעיהו נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 14.1.07 , בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 30.8.10, נאמר: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה.

מן האמור לעיל, ומבלי להטיל דופי בהחלטת הקצין , אשר פעל כדין ובסמכות, הרי שבאיזון האינטרסים, בבחינת הראיות ובנסיבות המקרה, בהתחשב בנסיבותיו של המבקש – במצבו הרפואי הנטען ובעברו התעבורתי, ומאחר ואין המדובר בענישה כי אם בתקופת "צינון" אשר תבהיר למבקש את החומרה בביצוע העבירה ובמניעת סיכון עתידי, אני סבורה כי יש לקצר את הפסילה ולהעמידה על 25 ימים.