בקשה לביטול פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב לנהג צעיר

באשר לקיומן של ראיות לכאורה: נפסק, כי לעניין קיומן של ראיות לכאורה, "אין זהות בין ההכרעה הראייתית שבסוף ההליך העקרי, לבין זו הנוגעת לקיומן של ראיות לכאורה, ואין זה נידרש כי בתי המשפט הפוסקים בשאלת הפסילה המינהלית, ימתינו להכרעתו של בית משפט זה בשאלה המתעוררת בהליך העקרי. על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו." (בש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום (פורסם בנבו, 10.10.2010)); ו"הסמכות להורות על פסילת רישיון ואיסור שימוש ברכב, תופעל אם "היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום" נגד הנהג.

לא נעלמה מעיני העובדה, כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד, ובוותק נהיגה משנת 2014 צבר המבקש לחובתו 5 הרשעות קודמות, מלפני מספר שנים, וללא עבר דומה; אולם אני סבורה כי אין בכך כדי לבטל את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, לאור חומרת העבירה ורף החריגה, כי הרי מי שנוהג במהירות העולה ב- 77 קמ"ש מהמהירות המותרת במקום יוצר סיכון רב הן לעצמו והן למשתמשים בדרך; וזאת בשילוב עם נסיבות ביצוע העבירה לפיהן טען המבקש כי "לא מרגישים מהירות ברכב הזה". נסיבות אלה, לנוכח חומרת העבירה ומסוכנותה לנהג עצמו ולמשתמשי הדרך, מלמדות על מסוכנות ממשית.

באשר לשימוע – הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות טענותיו בפניו, ונימק החלטתו, ושקל שיקולים עינייניים וסבירים, תוך היתייחסות למסוכנות העבירה עצמה ולעברו התעבורתי של המבקש ונימק, כי: "למרות העדר עבר תעבורתי בשנים האחרונות, מדובר במהירות מופרזת וחריגה. הנהג הנו נהג צעיר. חומרת העבירה ומסוכנותה, סיכון לנהג ולמשתמשי הדרך." באשר לנסיבות אישיות המבקש אמנם טען בשימוע "אם אתה לוקח לי את הרשיון שלי אתה ממש פוגע בי, אני לומד בג'נין ואין לשם אוטובוס, אני חייב לנסוע ברכב. אני גם מטפל בסבא שלי ואני צריך את הרשיון שלי. אין לי עבירות 7 שנים. אני גם לא מאמין שנסעתי במהירות הזו. אני ממש מצטער מאד.". אך המבקש לא העלה בתצהירו בבקשה טענות בדבר נסיבות אישיות; וגם טענתו בדבר השמוש שהוא עושה ברישיון הנהיגה שלו לצורך טפול בסבו נטענה מבלי שפורטה, ומבלי שהוצגו אסמכתות; והמבקש אף לא התייצב לדיון, על מנת שניתן יהיה לשקול ולאזן נסיבות שכאלה אל מול האנטרס הצבורי לשמור על שלום הציבור מפני נהגים עוברי חוק.

...

בעת מסירת הדוח לנהג נרשמה תגובתו "אין סיכוי, לא מרגישים מהירות ברכב הזה"; ובשימוע עצמו טען המבקש, כי "...אני גם לא מאמין שנסעתי במהירות הזו. אני ממש מצטער מאוד." שקלתי טענות ב"כ המבקש בדבר הקשיים בראיות, ואני סבורה כי אין בטענות אלה כדי לכרסם בקיומן של ראיות לכאורה הנדרשות בשלב זה של ההליך.

לא נעלמה מעיני העובדה, כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד, ובותק נהיגה משנת 2014 צבר המבקש לחובתו 5 הרשעות קודמות, מלפני מספר שנים, וללא עבר דומה; אולם אני סבורה כי אין בכך כדי לבטל את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, לאור חומרת העבירה ורף החריגה, כי הרי מי שנוהג במהירות העולה ב- 77 קמ"ש מהמהירות המותרת במקום יוצר סיכון רב הן לעצמו והן למשתמשים בדרך; וזאת בשילוב עם נסיבות ביצוע העבירה לפיהן טען המבקש כי "לא מרגישים מהירות ברכב הזה". נסיבות אלה, לנוכח חומרת העבירה ומסוכנותה לנהג עצמו ולמשתמשי הדרך, מלמדות על מסוכנות ממשית.

לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני; כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, וכי אין מדובר בהחלטה בינארית של 0 או 30; לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." אשר על כן, הבקשה נדחית.

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב מסוג משאית (גורר-תומך) אשר ניתנה למבקשת לאחר שנהג מטעמה ביצע לכאורה עבירות על תקנות 47(ד) + 47(ה)(5) עת נהג ברכב נשוא הבקשה.

אין בפני כל בקשה לביטול פסילתו המנהלית של הנהג, ולכן החלטה זו אינה משפיעה בכל דרך על ההליך המינהלי שננקט ביחס לרישיון הנהיגה של הנהג.

יחד עם זאת, כאשר מחליטה חברה לתת משאית פול טריילר כבדה (גורר + עגלה) לנהג חדש שקבל רישיונו רק בשנת 2019, והוא טרם סיים לבצע את מלוא ההדרכות בחברה, יהיה זה מתבקש, נכון וראוי להושיב לצידו נהג ותיק מפקח שימנע ממנו היתנהגות מסוכנת כפי שהתרחשה לכאורה במקרה זה. חברה אשר בוחרת לתת לנהג צעיר וחסר ניסיון משאית כבדה ללא כל פקוח ממשי, היא חברה שלא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה.

...

אני סבור כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח את ההגנה הקבועה בחוק לצורך ביטול איסור השימוש ברכבה.

הבקשה נדחית.

ב"כ המשיבה מיתנגדת הן לבקשה לביטול הפסילה המנהלית והן לבקשה לביטול איסור שימוש מהנימוקים כי המבקש לא התייצב לדיון, המבקש נהג צעיר מתחת לגיל 24, המבקש אינו הבעלים של הרכב.

מבדיקה בחומר שבתיק המישטרה עולה: בטופס השימוע על פסילה מנהלית מסר המבקש: "אני אומר לך את האמת שאני נלחצתי ופשוט לא ידעתי מה לעשות אם לעצור או לא לעצור". בהנמקה להחלטתו ציין הקצין: "אמנם מדובר בנהג צעיר ללא עבר תעבורתי חריג אך יחד עם זאת, הנהג ביצע שתי עבירות חמורות אשר מסכנות אותו ואת משתמשי הדרך ולכן רישיונו נפסל מנהלית לתקופה של 30 ימים. הוסבר לנהג שעליו להפקיד את רישיון נהיגה שלו ועד אשר לא יפקיד ימי הפסילה לא ייספרו". בטופס השימוע בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב מסר המבקש: "זה גם לא שלי, הרכב גם שייך לחבר שלי והוא רשום עליו". בהנמקה ציין הקצין: "לדברי הנהג מדובר ברכב בבעלות משותפת שלו ושל חברו, אך יחד עם מדובר בעבירה חמודה (כך נרשם במקור- מ.ג.) מאוד ולכן הרכב מושבת לתקופה של 30 יום". בנסיבות המקרה רשם השוטר את נסיבות ביצוע העבירה שהוא נוסע ברחוב לישנסקי מכיוון צפון לדרום והבחין ברכב שטח ללא לוחית רשוי אשר נוסע באותו רחוב מכיוון צפון לדרום, וכי הורה לרכב לעצור בצד הדרך ואז הרכב החל בנסיעה מהירה ומסוכנת מכיוון צפון לדרום ברחוב לישנסקי עובר מנתיב לנתיב במהירות, תוך כדי סיכון עוברי דרך ועובר באורות אדומים ברמזור, השוטר כרז לרכב לעצור בצד עם סירנות וכחולים אך הרכב נוסע במהירות ופונה מערבה לשכ' משה דיין ועובר אורות אדומים.

...

השוטר דאג לציין שהוא שמר על קשר עין רציף ופירט את מהלך נסיעת המבקש, גם אם לא ציין זמן ומרחק הנסיעה, אין בכך כדי לפסול את קיומן של ראיות לכאורה בתיק על כן הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה.

על כן, הנני קובעת שלא נפלה טעות בהחלטות הקצין הן ביחס לפסילת רישיון נהיגתו של המבקש והן ביחס לאיסור שימוש ברכב.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותחזיר את התיק למשיבה.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה ובטול הודעת איסור מינהלי על שימוש ברכב פרטי מ.ר. 9910667 בבעלות המבקש (להלן: "הרכב") לתקופה של 30 ימים, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה בשעות הלילה ללא מלווה, בהיותו נהג חדש צעיר בשלוש החדשים האחרונים מיום קבלת היתר נהיגה, בנגוד לסעיף 12א1(ד)(2) לפקודת התעבורה.

...

לפיכך, אני סבורה, כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המבקש בעבירה המיוחסת לו בהתבסס על דו"חות השוטרים שראו אותו נוהג לכאורה; וטענות ב"כ המבקש באשר לתמונה עובדתית שונה, הן טענות מובהקות של מהימנות ושל משקל של גרסאות השוטרים, והמקום לבירורן הוא במסגרת ההליך העיקרי במהלך המשפט לגופו; וכך גם הטענות באשר לעיכוב המבקש וחברו חצי שעה קודם לאירוע בענייננו, וקיומו של חומר רלבנטי נוסף; אך לשלב זה, ישנן ראיות מספיקות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למבקש.

לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה ואיסור שימוש ברכבו של המבקש; ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה ואיסור השימוש המנהלי.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19, כב' השופט איל באומגרט: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." אשר על כן, הבקשה לביטול פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב נדחית.

לפני שתי בקשות, שאוחדו, שעניינן עתירת המבקשת לביטול צו פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שלה ולביטול צו השבתת רכבה.

צוין שהמסוכנות שנשקפת מהמבקשת, בהיותה נהגת צעירה, שמיוחסת לה עבירה חמורה מעין זו, גבוהה.

לעניין הבקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב במקרה דנא, המבקשת היא הבעלים של הרכב, כך שאין תחולה לסעיף 57ב(ב), שכן הסעיף עניינו רכב אשר נהג בו אדם אחר שאינו הבעלים.

סיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטות קצין המישטרה לפסול את המבקשת מנהיגה וכן לאסור את השמוש ברכבה, למשך 30 יום, היו מידתיות ובדין יסודן.

...

בנסיבות האמורות, אני סבורה שלא נפל בשימועים שיש בו כדי לאינם או להוביל לביטולם.

סיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטות קצין המשטרה לפסול את המבקשת מנהיגה וכן לאסור את השימוש ברכבה, למשך 30 יום, היו מידתיות ובדין יסודן.