בקשה לביטול פסילה מנהלית בשל פגם בהפעלת מכשיר דבורה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 27.4.19, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה במהירות מופרזת – מהירות של 172 קמ"ש בדרך שאינה עירונית בה מותרת מהירות מירבית 110 קמ"ש בכביש 6 ק"מ 188.9 כיוון מצפון בשעה 00:15–בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, עבירה שנאכפה באמצעות מכשיר דבורה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 5.5.19 טען ב"כ המבקש, כי מדובר ב-2 קמ"ש בלבד מעל בררת המשפט; כי טרם נקבעה בפסיקה חזקת אמינות מכשיר הדבורה; וכי בעניינינו קיימים כשלים ראייתיים: כאשר השוטר לא ציין כי שמע צליל דופלר יחיד, כך שלא ניתן יהיה לקבוע כי לא היו בשעת האכיפה רכבים נוספים, לא צוינה תאורת רחוב, לא צוין אם היו הפרעות מתח גבוה שעלולות לשבש את הרדאר, לא ציין כי המכשיר ננעל לאחר 3 שניות, כי אין לייחס משקל לסימון V בטופס, ומדובר בקטע אכיפה הררי ובעייתי, אשר בו 3 נתיבים; וכן יש אפשרות לטעות בזיהוי ואבדן קשר עין בנסיבות בהן מדובר באכיפה מנתיב נגדי ומדידה ממרחק של 800 מטר בשעת חשיכה ולא צוין מיקום עצירת הרכב; והכל לנוכח תגובתו הישירה של הנהג בפני השוטר ובשימוע, אשר הכחיש את המהירות המיוחסת לו. ב"כ המשיבה טען, כי די בראיות ובדו"ח השוטר שהוצגו, לרבות נסיבות המקרה וזכ"ד ומזכר של שוטר נוסף, כדי להוות ראיות לכאורה לנהיגה במהירות מופרזת, כולל תאור מדויק של אופן עמידת הניידת, הפעלה לתנועה מתקרבת, צוין כי הרכב לבדו בכביש, שני נתיבים, וצוין שמיעת צליל דופלר רצוף ואחיד, דהיינו: צליל יחיד ורצוף ולא צלילים למעלה מ-3 שניות, וקשר עין רצוף מרגע המדידה ועד לעצירה; כי מדובר במסוכנות הנלמדת מחריגת המהירות ביחס למהירות המותרת בכביש, שהנה חריגה קיצונית של מהירות קצה, ומעברו התעבורתי של המבקש אשר לו ותק נהיגה קצר משנת 2014 ולחובתו 2 הרשעות קודמות, לרבות בעבירות מהירות ותיק מהירות נוסף.

  לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, לא מצאתי כי נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו של נהיגה במהירות מופרזת.

  לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

הבקשה נדחית.

נפסק עוד, כי שאלת כיול המכשירים תוכרע במסגרת ההליך העקרי ואינה משמשת עילה לתקיפת קיומן של ראיות לכאורה, וכפועל יוצא - אינה יכולה לשמש עילה לביטול החלטת קצין מישטרה על פסילה מנהלית של אדם מלהחזיק רשיון נהיגה (עח (מרכז) 12494-09-10 מדינת ישראל נ' אביתר ברוך; ערר שהוגש בתיק בשפ 7855/10 אביתר ברוך נ' מדינת ישראל נדחה).

מעיון בתיק החקירה עולה, כי, השוטר רשם בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום: כי "במהלך אכיפת תנועה בניידת כחול לבן 916 כאשר אני לבדי בניידת ונוסע במיקום הנל לכיוון כללי צפון כאשר במקום זה נתיב בוד לכל כיוון, הפעלתי מהירות אנטנה קדמית בנסיעה תנועה מתקרבת אליי מצפון ונעלתי את הרכב הנל במהירות של 143 קמש לפני הפחתה כאשר הוא בנסיעה ממולי לכווני. צליל דופלר בודד ורצוף. ביצעתי פניית פרסה והפעלתי כחולים והתחלתי בנסיעה אחרי הנל וכרזתי לו לעצור והנל נעצר בתוך עין איילה במקום בטוח לפני הנידית תוך שמירת קשר עין רצוף.". עוד צוין כי "ראות טובה אור יום מזג האוויר נאה. נהג לבדו ברכב. הרכב הנל היה בודד בכיוון נסיעתו, ללא רכבים בצדי הדרך וללא פסי רכבת בקירבת מקום. מהירות יציבה 3 שניות ללא סטיה. הוסברה מהות העבירה." ובזכרון דברים להפעלת מכשיר הדבורה נרשם, כי בוצעו בדיקות תקינות בתחילת ובסיום המשמרת, וכי המפעיל וידא כי בשדה הראיה שבו ניתן להבחין בכביש היה רכב המטרה בודד בכיוון תנועתו, היה קשר עין רצוף עם רכב המטרה עד לעצירתו, בעת מדידת המהירות לא ירד גשם או שלג ומצב התאורה היה אור יום, תואי השטח בשדה הראיה היה מישורי, לא קיימת מסילת ברזל בסמוך לכביש, וכי המדידה בוצעה במצב רדאר נייד בכיוון נגדי לתנועת רכב השיטור, באמצעות אנטנה קדמית, לפני ביצוע הנעילה וידא התאמה של מהירות רכב השיטור שהיתה מעל 65 קמ"ש, המתין פרק זמן של כ-3 שניות לפני ביצוע נעילת המהירות, ובמהלך מדידת רכב המטרה ובמהלך נעילתו נשמע צליל בודד רצוף; והמבקש עצמו הודה, כי " אני ממהר לשירותים. נסעתי 110", ובהמשך אמר לשוטר "אם היית במקומי גם היית נוסע במהירות כזאת". בשלב זה של הדיון, די בראיות שהוצגו כדי לקבוע, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו של נהיגה במהירות מופרזת.

  לסיכום -לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא מצאתי כי נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו של נהיגה במהירות מופרזת.

  לסיכום -לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

הבקשה נדחית.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 25.5.19, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה במהירות מופרזת – מהירות של 206 קמ"ש בקטע כביש בו מותרת מהירות 110 קמ"ש בכביש 6 בשעה 02:00, שנאכפה באמצעות מכשיר דבורה.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה: נפסק, כי לעניין קיומן של ראיות לכאורה, אין זהות בין ההכרעה הראייתית שבסוף ההליך העקרי לבין זו הנוגעת לקיומן של ראיות לכאורה בשלב הפסילה המנהלית; ועל מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקש לעבירה המיוחסת לו. "הסמכות להורות על פסילת רישיון ואיסור שימוש ברכב, תופעל אם "היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום" נגד הנהג.

לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלמו מעיני טענות ב"כ המבקש לכשלים הפוגעים בעוצמת הראיות, לא מצאתי, בשלב מינהלי זה, כי נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק, לרבות הסרטונים שהוצגו בפני, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, ברף המינימלי הנדרש, שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו של נהיגה במהירות מופרזת.

המבקש אף הודה בחקירתו כי נהג במהירות "נראה לי 130-140, לא יודע בדיוק", אך כאמור לא במהירות המיוחסת לו. בענייננו, כאמור, מצויים אנו בשלב המינהלי, ולא בהכרעה הראייתית שבהליך העיקרי, ודי שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקש לעבירה המיוחסת לו. אני סבורה, כי בשלב מקדמי זה של הדיון, די בראיות שהוצגו כדי לקבוע, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו של נהיגה במהירות מופרזת.

לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלמו מעיני טענות ב"כ המבקש לכשלים הפוגעים בעוצמת הראיות, לא מצאתי, בשלב מנהלי זה, כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 9.6.21, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה במהירות מופרזת – מהירות של 210 קמ"ש בכביש 6 בו מותרת מהירות מירבית 110 קמ"ש, עבירה מיום 3.4.21 שעה 02:16 בערך, שנאכפה באמצעות מכשיר דבורה.

והמבקש טען כי אין בסיס ראייתי לאישום, שעה שרכבו לא היה בודד בכביש, ונפל פגם מהותי בפעולת האכיפה.

בעניינינו, מעיון בתיק החקירה עולה, כי, השוטר רשם בדו"ח פעולה: כי "בהיותי מפעיל מיכשור דבורה בכביש 6 לדרום, במצב מוב תנועה במתרחקת, בקמ 181 שהמהירות המותרת בכביש 110קמש על פי תמרורים שבמקום מוצבים, שהרכב הנל נקלט במהירות של 210 קמש במקום 110 קמש שהמהירות של הניידת 181 קמש רכב בודד לבדו בכביש בנתיב השמאלי מבין שניהם, אין רכבים לידו ולא לפניו ולא אחריו בלבד אני אחריו, נעלתי את הרכב הנל ומייד נסעתי אחריו עם אמצעים נעצר במקום בטוח, נוסעת אישתו ותינוק ברכב, לפני הנעילה המתנתי 3 שניות ומייד נסעתי איחרו שאני בקשר עין רציף עד שנעצר לכיון דרום בקמ 182.5, מזג אוויר נאה ללא גשם וכביש לא רטוב מצורף תעצ, בהנחית הבוחן אימן עקב שהנהג יש לו טיסה קיבל זימון יחד עם אישתו לתאריך 11.04.21 בוחנים חדרה שעה 0830, לחקירה מצורף הזמנה וכרטיס טיסה מצורף מסמכים נלוים, שוחרר לדרכו"; ובזכרון דברים להפעלת מכשיר הדבורה נרשם וסומן, כי בוצעו בדיקות תקינות בתחילת ובסיום המשמרת, וכי המפעיל וידא כי בשדה הראיה שבו ניתן להבחין בכביש היה רכב המטרה בודד בכיוון תנועתו, היה קשר עין רצוף עם רכב המטרה עד לעצירתו, בעת מדידת המהירות לא ירד גשם או שלג ומצב התאורה היה חשיכה, תואי השטח בשדה הראיה היה מישורי, לא קיימת מסילת ברזל בסמוך לכביש, וכי המדידה בוצעה במצב רדאר נייד בכיוון תנועת רכב השיטור, באמצעות אנטנה קדמית, לפני ביצוע הנעילה וידא התאמה של מהירות רכב השיטור שהיתה מעל 65 קמ"ש, המתין פרק זמן של כ-3 שניות לפני ביצוע נעילת המהירות, ובמהלך מדידת רכב המטרה ובמהלך נעילתו נשמע צליל בודד רצוף.

...

לפיכך, ולאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני; באיזון הכולל בין המסוכנות הממשית מחד, ונוכח חלוף הזמן ממועד האירוע ועד לפסילת המבקש מאידך; אני סבורה כי יש מקום להורות על קיצור תקופת הפסילה המינהלית באופן שתעמוד על 20 ימים, עד ליום 28.6.21.

אשר לטענת הסניגור בדבר אמינות מכשיר הדבורה, מקומה להיבחן באופן מקיף בהליך העקרי, ובשלב בו אנו מצויים, בחינת ההחלטה המנהלית לפסילת המבקש, די בראיות לכאורה לבצוע העבירה, ואלה, כאמור, קיימות.

אפנה בעיניין זה לבש"פ 4012/12 רוני מרקוזון נ' מדינת ישראל (22.05.2012) – שם יוחסה למבקש מהירות מופרזת של 157 קמ"ש, במקום 90 קמ"ש, כשהמהירות נמדדה באמצעות מכשיר הדבורה, והמבקש נפסל עד תום ההליכים נגדו, ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, ובית המשפט העליון, שהתבקש לידון ברף הראייתי שנידרש, שעה שהמהירות הנטענת נסמכת על מכשיר הדבורה קבע: "מקובלת עליי קביעתו של בית משפט השלום לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, וכי אין צורך להוכיח בשלב הזה כי קיימת היסתברות שהיא מעל לכל ספק סביר שהמבקש יורשע." במכלול נסיבות אלה, בהנתן הדוח, המזכר הנילווה של השוטר הנוסף שנכח באירוע, זיכרון הדברים לגבי הפעלת מכשיר הדבורה, ודברי המבקש בשימוע, אני סבורה שקיימות די ראיות לכאורה לבצוע העבירה שמיוחסת למבקש.

בהנתן ראיות לכאורה להוכחת העבירה שמיוחסת למבקש, ונוכח המסוכנות שניבטת מהמבקש, שנהג במהירות מופרזת של 55 קמ"ש מעל המותר, בהיותו נהג צעיר, אני סבורה שבהחלטת הקצין לפסילת המבקש לתקופה של 30 יום לא נפל פגם, ואין בפני נסיבות שמצדיקות ביטול הפסילה או קיצורה.

...

בנסיבות אלה אני סבורה שלא נפל כל פגם בשימוע שיש בו כדי להביא לביטולו.

אפנה בעניין זה לבש"פ 4012/12 רוני מרקוזון נ' מדינת ישראל (22.05.2012) – שם יוחסה למבקש מהירות מופרזת של 157 קמ"ש, במקום 90 קמ"ש, כשהמהירות נמדדה באמצעות מכשיר הדבורה, והמבקש נפסל עד תום ההליכים נגדו, ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, ובית המשפט העליון, שהתבקש לדון ברף הראייתי שנדרש, שעה שהמהירות הנטענת נסמכת על מכשיר הדבורה קבע: "מקובלת עליי קביעתו של בית משפט השלום לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, וכי אין צורך להוכיח בשלב הזה כי קיימת הסתברות שהיא מעל לכל ספק סביר שהמבקש יורשע." במכלול נסיבות אלה, בהינתן הדוח, המזכר הנלווה של השוטר הנוסף שנכח בארוע, זכרון הדברים לגבי הפעלת מכשיר הדבורה, ודברי המבקש בשימוע, אני סבורה שקיימות די ראיות לכאורה לביצוע העבירה שמיוחסת למבקש.

בהינתן ראיות לכאורה להוכחת העבירה שמיוחסת למבקש, ונוכח המסוכנות שניבטת מהמבקש, שנהג במהירות מופרזת של 55 קמ"ש מעל המותר, בהיותו נהג צעיר, אני סבורה שבהחלטת הקצין לפסילת המבקש לתקופה של 30 יום לא נפל פגם, ואין בפני נסיבות שמצדיקות ביטול הפסילה או קיצורה.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.