בקשה לביטול פסילה מנהלית בשל מצב רפואי מיוחד

בפני בקשה לביטול פסילתו המנהלית של המבקש אשר הוטלה עליו לתקופה בת 60 יום לאחר שהיה מעורב כנהג בתאונה (מסוג נ.ב – נזק לרכוש בלבד) ונחשד כמי שנהג במצב שיכרות כתוצאה משימוש לכאורה בסם מסוג קאנביס וסרובו לתת דגימה לבדיקה זו לאחר התאונה.

לחלק מהאוכלוסיה יש רישיון מיוחד לצריכת קאנביס רפואי בשל מצב הבריאותי הייחודי.

...

לאחר שצפיתי בסרטונים וראיתי את מצבו של המבקש לאחר התאונה, כאשר הוא מעיד על עצמו כמי שצורך באופן קבוע קנביס "כל היום" במקביל לתרופות נוספות, ולאחר שנוכחתי לפי חומרי החקירה בתיק כי אירוע זה דווח למשטרה על ידי אזרח בשם רון הטוען כי המבקש "כמעט דרס אותו" ואז פגע בקיר בטון של פח אשפה, אירוע שעל פניו היה בו פוטנציאל לגרימת תאונה הרבה יותר קשה, נחה דעתי כי המבקש מסוכן לציבור ככל שישוב לנהוג ונכון יהיה לאשר את החלטת הקצין הפוסל כפי שניתנה על בסיס התאונה לה גרם המבקש וסירובו להיבדק לנוכחות אלכוהול וסמים כדרישת השוטרים.

אני מחליט לדחות הבקשה.

טענות הכשלים אותן מעלה ב"כ המבקש דינן להתברר בהליך העקרי בשלב ההוכחות ואינן משמשות עילה לתקיפת קיומן של ראיות לכאורה, וכפועל יוצא אינן יכולות לשמש עילה לביטול החלטת קצין מישטרה על פסילה מנהלית של אדם מלהחזיק רישיון נהיגה (ע"ח (מרכז) 12494-09-10 מ"י נ' אביתר ברוך (פורסם בנבו)(24.10.10).

באשר לנסיבות אישיות- טענות המבקש בדבר פגיעה בפרנסתו, כאשר הנו מפרנס יחיד למשפחה בשל מצבם הרפואי של אביו ואחיו, מעבר לכך שנטענו בעלמא, אין בהן כדי להצדיק את ביטול החלטת קצין המישטרה או להביא לקיצור התקופה.

בעיניין זה אפנה לבש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מ"י (פורסם בנבו)(01.09.96), שם נפסק כי: "תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שיקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות היתערבות בשיקלול התכליות העומד בבסיס." סוף דבר לאור כל האמור, לאחר ששקללתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, וכאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין עת החליט לפסול את המבקש מנהלית, וכי בנסיבות המקרה לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות היתערבות בהחלטה ואף לא קיצור תקופת הפסילה.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו של נהיגה במהירות מופרזת.

אציין עוד שמעיון בשימוע והחלטה על פסילה מנהלית, הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות טענותיו בפניו אשר טען כי "אני מפרנס את הבית אבא שלי נכה אני מטפל במשפחה שלי אשתי לומדת אני לוקח אותה כל יום. עשיתי ניתוח וצריך לקחת כדורים בזמן ועברתי את הזמן", הוא שקל שיקולים עניינים ונימק את החלטתו ב" לאחר שמיעת דברי הנהג, בחינת גיליון הרשעה ומסוכנות העבירה החלטתי לפסול את הנהג הוסבר אפשרות ערעור בבימ"ש".

בעניין זה אפנה לבש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מ"י (פורסם בנבו)(01.09.96), שם נפסק כי: "תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס." סוף דבר לאור כל האמור, לאחר ששקללתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, וכאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין עת החליט לפסול את המבקש מנהלית, וכי בנסיבות המקרה לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בהחלטה ואף לא קיצור תקופת הפסילה.

על כן, הבקשה נדחית.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים, לפי ס'48 לפקודת התעבורה .

מעבר לכך, קיימות פעולות חקירה שיש לבצע ולא ניתן היה לבצע עד כה, כגון חקירת המעורב, אשר בשל מצבו הרפואי טרם תושאל.

נפסק, כי: "תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שיקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות היתערבות בשיקלול התכליות העומד בבסיס." (בשפ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל); וכי "יש לאזן בין שקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה)." (בש"פ 8161/06 אליעזר גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.11.2006)).

...

על כן, החלטתי זו מבוססת על המידע שהיה בפניי במעמד הדיון .

באשר לקיומן של ראיות לכאורה- בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (פורסם בנבו ) מיום 31.12.03, עמדה כב' השופטת ד' ביניש על מהותו של המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" וקבעה: "מהבחינה המשפטית המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי..,. אמנם, במסגרת בחינה זו על השופט לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם ..., אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גרסת הנאשם, או 'האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גרסתו של הנאשם', אלא אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי ייתן בית-המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין בחינת הראיות לצורך הליך המעצר לבין בחינת הראיות במשפט גופו." עיינתי בתיק החקירה.

לאור האמור, אני סבורה כי בנסיבות דנן דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

המבקש הגיש בקשה לקיצור תקופת איסור השמוש שניתן לטענתו כנגד רכבו וכן ביטול הפסילה המנהלית שהוטלה עליו ביום 23.12.22.

ב"כ המבקש טען כנגד ראיות לכאורה וכן הפנה לנסיבות מיוחדות שחלות בתיק עקב מצבו הרפואי הקשה של נכדו של המבקש, תנוק בן יומו.

...

לעניין קיומן של ראיות לכאורה, נקבע כי "הרף הנדרש לראיות לכאורה, הוא רף מינימלי בדומה להלכה הנוהגת בדיני המעצרים. בית המשפט אינו בוחן או בודק מהימנות העדים, או משקל הראיות אלא בוחן האם יש די בחומר הגולמי שבפני הקצין כדי לבסס הנחה כי יוגש כתב אישום. מקום בו חומר החקירה מגלה על פניו, בבחינה לכאורית, המקיים יסוד סביר להרשעה, ובפרט מקום בו חומר החקירה הוא כזה שהרשעה או הזיכוי תלויים במידת האמון או חוסר האמון, שהשופט היושב בדין ייתן אמון בגרסה המפלילה, אז המסקנה המשפטית היא שקיים יסוד סביר להרשעה. ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל." (ראו למשל ע"ח (מחוזי חיפה) 48511-08-20 מחמוד נ' מדינת ישראל, 25.8.20, כב' השופט מאזן דאוד).

נסיבות אלו ביחד עם עברו המקל יחסית של המבקש, הביאוני להיעתר לבקשתו של המבקש ולקצר את תקופת איסור השימוש זאת עד ליום 6.1.23 משעה 09.00.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שלכאורה נהג רכב במצב של שיכרות (רף אלכוהול נמדד של 527 מ"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף).

ב"כ המבקש טען כי בהתאם לחוות דעת רפואית שצורפה לבקשה זו, מצוי המשיב במצב רפואי מיוחד (מפאת השמירה על פרטיות המבקש לא אפרט את תוכן המסמך בהחלטה זו) וקיים חשש כי מצב זה או הטיפול שמקבל המבקש משפיעים על תוצאות בדיקת הינשוף.

...

לא שוכנעתי (בהעדר מסמכים תומכים) כי מצבה הרפואי של אם המבקש תלוי ברישיון נהיגתו או ניידותו של המבקש.

מאחר ונהיגה ברכב כאשר נהג הרכב עם רף של 527 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף מייצרת סיכון רב למשתמשי הדרך, אני מוצא את החלטת הקצין הפוסל תקינה, ולא מוצא כל סיבה המצדיקה התערבות בה. הבקשה נדחית.