בקשה לביטול פסילה מנהלית בגין תאונת דרכים עצמית

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית, לאחר שקצין מישטרה פסל את רישיונו של המבקש, בתאריך 30.7.18, למשך 60 ימים וזאת בגין מעורבותו של המבקש בתאונת דרכים מיום 28.7.18 (להלן: "התאונה"), לה גרם לכאורה, המבקש, בעת שנהג בשיכרות.

· המדובר בתאונת דרכים עצמית שלא גרמה לניזקי גוף.

...

די בכל האמור לעיל, במיוחד בהשתלבותן של הראיות זו בזו, על מנת לבסס את הרף הראייתי הנדרש לצורך שלב זה של ההליך, גם על רקע טענותיו של המבקש, אשר בטחוני כי ייבחנו לעומקן בעת ההליך העיקרי.

בחנתי את עברו של המבקש אשר הוציא רישיון בשנת 1991 וצבר לחובתו 11 הרשעות קודמות רק 3 מתוכן במהלך 10 השנים האחרונות, כאשר גם הרשעתו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים היה בגין עבירה משנת 2005 (עליה נדון בשנת 2015) וניתן להגיע למסקנה כי אכן עברו של הנאשם אינו מכביד.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי בדין הורה הקצין המשמע על פסילתו המנהלית של המשיב וזאת בהינתן הנסיבות החמורות של האירוע ומסוכנותו של המבקש כפי שהתבטאה באירוע.

אשר על כן הבקשה מתקבלת באופן חלקי ותקופת הפסילה המנהלית תעמוד על 45 ימים מיום הפסילה המנהלית.

כן נתפסה בדלת הנהג אלה מיתקפלת, והמבקש ציין שזה לצורך הגנה עצמית.

המבקש נוהג משנת 1991 ולחובתו 41 הרשעות קודמות במגוון עבירות, בהן אי ציות לתמרור (2019), מהירות (2018), תאונת דרכים (2018), מהירות (2017), אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בביטחה (2014), נהיגה כשברמזור אור אדום (2011) ועוד.

בבאש (צפת) 765-10-17 עזאלדין אבו ג'בל נ' מדינת ישראל (10.10.17) (להלן – עניין אבו ג'בל), בחשד לנהיגה תחת השפעת סם, כאשר טרם התקבלו תוצאות הבדיקה, נדחתה בקשה לביטול הפסילה המנהלית, נוכח קיומו של הרובד הראייתי הנידרש – הודאת המבקש כי עישן קנביס מספר שעות טרם נהיגתו, והמסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו, שכן הסיכון הרב הטמון בנהיגת אדם תחת השפעת סמים גבוהה.

...

ברכב נמצאו "בירות מקדימה ואחת הייתה פתוחה". על רקע האמור בוצע חיפוש ברכב.

כב' השופטת רים נדאף ציינה כי לאור חומרת המעשה המיוחס למבקש, האינטרס הציבורי גובר על האינטרס האישי: "ויודגש, די בכך בשלב זה שהמבקש הודה כי עישן קנאביס שעות מספר טרם הנהיגה, כדי לדחות את הבקשה, בשל מסוכנות המעשה והחשש להישנותו, והשאלה מה יהיו תוצאות הבדיקה דינה לא להידון כאן." בסיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, כי החלטת קצין המשטרה לפסול את המבקש מנהיגה וכן לאסור את השימוש ברכבו למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשות נידחות.

המשיבה היתנגדה לבקשה וציינה כי הגם שהחלטת השימוע מתייחסת רק לעבירת השכרות, הרי שאין מדובר בבטלות מוחלטת של החלטת הקצין אלא בבטלות יחסית, שכן בית המשפט יכול לעיין בתיק החקירה ולראות כי מדובר בתיק תאונת דרכים, כאשר ברקע קיים חשד לנהיגה בשיכרות.

עיון בהחלטת הקצין מעלה, ועל כך אין מחלוקת, כי ביום 16.8.2020 הורה קצין מישטרה על פסילתה של המבקשת מהחזקת רישיון נהיגה למשך 60 יום וזאת כאשר בחלק המתייחס לפירוט העבירה המיוחסת למבקשת צויין: "נהיגת רכב בשיכרות (בדיקת דם) – אוכלוסיה מיוחדת". בבקשה לביטול פסילה מנהלית על בית המשפט לבחון את החלטת קצין המישטרה להורות על פסילתו של נהג מהחזקת רישיון נהיגה.

אמנם המבקשת נחקרה גם בחשד לגרימת תאונת דרכים, יחד עם זאת, מדובר בתאונת דרכים עצמית בה לא נגרמו למבקשת חבלות של ממש ולטענתה גם לא נגרמו לה חבלות קלות אך היא אולצה לפנות לחדר מיון.

...

אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה מהנימוקים הבאים.

מבלי לקבוע מסמרות באשר לשאלת בטלותה המוחלטת של החלטת קצין המשטרה ובנסיבות אלה, הרי שנוכח האמור לעיל אני סבורה כי יש להעמיד את תקופת הפסילה על 30 יום בלבד.

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקשת על ידי קצין מישטרה לתקופה של 60 יום.

בנוסף, ב"כ המשיבה הדגיש את עברה התעבורתי של המבקשת אשר כולל עבירות רבות של מהירות מעל המותר וכן תיק מב"ד בגין תאונת דרכים אשר בו היתה מעורבת המבקשת באופן עצמי, ואשר בסופו היא עזבה את הרכב ונעלמה.

דיון סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה, קובע כי אם היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד נהג שביצע עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה ניחבל אדם או ניזוק רכוש, רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 יום.

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוצג בפניי הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקשת.

סוף דבר התוצאה היא שאני מורה על דחיית הבקשה.

בקשה לביטול פסילה מנהלית בת 60 ימים, אשר הושתה על המבקש בעקבות תאונת דרכים מיום 4.3.22.

כפי שכבר יצא לי לציין בעבר, במקרים דומים, ניתן להשוות את עניינו של המבקש לתאונה עצמית וניתן לשקול, במסגרת התיק העקרי, ענישה הצופה פני עתיד בלבד כפי המתאים במקרים של תאונה עצמית בהם לא מעורבת רשלנות גבוהה, העדר סיכון למעורבים נוספים ופגיעה משמעותית לנאשם עצמו (ראה לדוגמא עפ"ת 24645-03-13 מדינת ישראל נגד מתיאס נדר [20.5.13] ועפ"ת 22039-03-13 מדינת ישראל נגד אופיר בוטבול [8.7.13], ת"ד 1394-08-18 מ"י נ' רוני אלימלך (20.5.19); ועוד).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בתיק החקירה וצפיתי בסרטונים המתעדים את התאונה הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות, מספקות לשלב זה, אך בעוצמה נמוכה, לקיומו של יסוד להניח כי נגד המבקש יוגש כתב אישום.

מכלל האמור הגעתי למסקנה כי קיימות די ראיות, אך עוצמתן נמוכה ומאידך קיימים קשיים ראייתיים מסוימים (כגון העובדה שטרם התבררו מהירויות ומרחקים והבוחן טרם חיווה דעתו אם התאונה היא נמנעת מבחינתו של המבקש), ואף קיימות ראיות לאשם תורם (לכל הפחות) של נהג המשאית.

בסופו של יום, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, ותוך ששמתי לבי לפסיקה הנוהגת לפיה "[אחזור על] מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר ביהמ"ש מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינאריות של 0 או 30 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)" (ע"ח (מחוזי חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה [פורסם בנבו]); ותוך שנתתי משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש (לרבות העובדה שהוא הנפגע היחידי בתאונה), הגעתי לכלל מסקנה כי החלטת הקצין לפסול את המבקש מנהלית אינה חורגת ממתחם סבירות שיקול דעתו, אך ניתן לקצר את התקופה במידת מה ואף למקד אותה למסוכנותו של המבקש, קרי לנהיגה ברכב דו גלגלי.