בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית בת 30 ימים, אשר הושתה על המבקשת בעקבות כך שנהגה לכאורה במהירות של 156 קמ"ש בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, בו המהירות המרבית המותרת הנה 90 קמ"ש, בנגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.
המסוכנות נלמדת מחומרת העבירה כשלעצמה, כאשר בעניינינו הקף החריגה המיוחסת למבקשת מהמהירות המותרת בדרך בין עירונית, עומד על 66 קמ"ש, הוא ניכר ביותר ומעמיד את העבירה המיוחסת לה באור קשה וחמור.
באשר לשימוע- מעיון באישור בדבר נטילת רישיון נהיגה וזימון נהג לקצין מישטרה שערך השוטר אבירם לוי עולה כי הוא רשם למבקשת דו"ח תעבורה עקב עבירת מהירות מופרזת ביום 12.08.22, לקח את רישיון הנהיגה שלה לצורך החלטה על פסילה מנהלית, וניתן לה אישור לנהוג ברכב עד לשעה 10:00, כאשר בסע' 2.
...
לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקשת ביצעה לכאורה את העבירה המיוחסת לה של נהיגה במהירות מופרזת.
מעיון בשימוע והחלטה על פסילה מנהלית מקבל או מחזיק ברישיון נהיגה עולה כי "בתאריך 12/08/22 בשעה 11:50 במקום מלמש ראיתי לפני את הנהג הנ"ל. אשר זוהה באמצעות ר.נ. והודעתי לו....: החליט לא להגיע לזימון שניתן לו בשעה הנקובה תוך שעתיים מביצוע העבירה". (ההדגשה אינה במקור, ג'.ע.ש.) הקצין הפוסל שקל שיקולים עניינים ונימק את החלטתו "נהגת בת 18 ו 11 חודש, מהירות גבוהה 156 קמש אחרי הפחתה, מעורבות נהגים צעירים בתד בסופי שבוע" בהמשך בסע' 5 בהחלטה נרשם "בתום הפסילה, ניתן לקבל את הרישיון ב: ימתא עמקים, חדר: רכז"
בהצהרת הקצין נרשם :"בתאריך 12/08/22 בשעה 11:49 במקום דואר מסרתי את הצו הנ"ל ל: מוסא בסול רשא" כאשר בחתימת מקבל הצו בחתימה נרשם "לא התייצבה" ופרטי הפקת הרישיון נרשם :"הרישיון הופקד בתאריך 12/8/22 שעה 11:50". (ההדגשות אינן במקור)
לא שוכנעתי בטענות ב"כ המבקשת, שנטענו בעלמא, שהשימוע התקיים בעפולה, בניגוד לזימון.
בעניין זה אפנה לבש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מ"י (פורסם בנבו)(01.09.96), שם נפסק כי: "תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס."
סוף דבר
לאור כל האמור, לאחר ששקללתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, וכאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין עת החליט לפסול את המבקשת מנהלית, וכי בנסיבות המקרה לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בהחלטה ואף לא קיצור תקופת הפסילה.
על כן, הבקשה נדחית.