בקשה לביטול פסילה מנהלית בגין עבירות מהירות ואי ציות לשוטר

בהמשך תיאר שזיהה את הרכב, בו נהג המבקש, נוסע במהירות מופרזת, ובחוסר זהירות, תוך כדי סיכון הניידת, כשניידת אחרת דולקת אחריו, ומסרב לעצור על אף הוראות השוטרים שכרזו לו לעצור.

בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב בן שלום נקבע ע"י בית המשפט העליון לעניין דיות הראיות לשלב זה, של בחינת ההליך המינהלי: "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו". כעולה מדוחות הפעולה של השוטרים, בידי המדינה קיימות די ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למבקש.

בעניינינו, המבקש מחזיק ברכב מכח הסכם שכירות, ועל כן נחשב לבעלים במקרה זה. גם לחלופה השלישית שבס' 57ב(ג), ביטול ההודעה או מתן אפשרות לקצרה נוכח "נסיבות אחרות", אין הצדקה בנסיבות בהן המבקש, לכאורה, לא ציית להוראות שוטרים לעצור, עקף רכבים אחרים, וחצה קו הפרדה רצוף, תוך סיכון חייהם של נהגים אחרים וחיי השוטרים, נסיבות חמורות בהן אין עוררין כי בהמשך נהיגתו של המבקש טמון סיכון רב לציבור.

ההליכים המינהליים, שננקטו נגד המבקש, פסילתו המנהלית והודעת איסור השמוש שניתנה לרכב, מטרתם לתת כלי ענישה אפקטיבי ומהיר בידי המישטרה, עוד טרם הגשת כתב אישום, נגד נהג שהמשך נהיגתו עלולה לסכן את שלום משתמשי הדרך.

...

לאור האמור, ובפרט נוכח נסיבות ביצוע העבירה החמורות, לכאורה, אני סבורה שהמבקש ניבטת מסוכנות גבוהה למשתמשי הדרך.

טענת ב"כ המבקש שיש לבטל החלטות הקצין מאחר שאלה ניתנו טרם הוגש כתב אישום בגין האירוע נגד המבקש, דינה להידחות.

בסיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, כי החלטת קצין המשטרה לפסול את המבקש מנהיגה וכן לאסור את השימוש ברכבו למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי שנפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשה נידחית.

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית.

למבקש מיוחס חשד בעבירות של נהיגה בקלות ראש, מהירות מעל 51 קמ"ש, בכביש בין ערוני, אי ציות להוראת שוטר, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, הפרעה וסיכון לתנועה, נהיגה באור אדום, היתנהגות הגורמת נזק, ועזיבת מקום תאונה, נזק בלבד, מבלי להשאיר פרטים.

כעולה מגליון ההרשעות, כנגד המבקש תלויים ועומדים תיקי תעבורה נוספים, בהם הוגשו נגדו כתבי אישום, בגין עבירות תעבורה חמורות.

לעניין טענת הסניגור לפגם שנפל בהליך השימוע - עיון בטופס השימוע על פסילה מנהלית, מעלה שהקצין ציין בטופס שמדובר בתאונת דרכים בה היה מעורב המבקש, ובפירוט העבירה ציין "ת.ד." בנימוקיו ציין שהמבקש ביצע עבירות של נהיגה במהירות מופרזת ואי ציות לרמזור שמלמדות על מסוכנות.

...

לסיכום, במקרה שלפני מדובר בתאונת דרכים, שנסיבותיה חמורות, ובה היה מעורב המבקש.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, הראיות לכאורה המצויות בתיק, לגבי העבירות שמיוחסות למבקש, ועברו התעבורתי המכביד של המבקש, לצד רישומו הפלילי, והמסוכנות שניבטת בנסיבות אלה מהמשך נהיגתו, אני סבורה שהחלטת הקצין בשימוע, לפסילת רישיון המבקש למשך 60 יום, מידתית וסבירה ולא נפל בה פגם.

לפיכך, הבקשה נדחית.

במהלך פעילות המעקב בטרם עצירתו, ניצפה המבקש, לכאורה, כשהוא אוחז בידו מכשיר טלפון נייד וכאשר נעצר על ידי השוטרים, הציג בפניהם ריישון נהיגה מנייר, החשוד כמזוייף, שכן על פי רשות הרשוי, רישיונו של המבקש פג תוקף ב-6.3.20 והמסמך שהציג בפני השוטרים, לא הונפק על ידי רשות הרשוי.

כמו כן, הפניתה ב"כ המבקש לשתי החלטות של בתי משפט לתעבורה, בנסיבות דומות, לשיטתה, בהן החליט בית המשפט לבטל פסילות מנהליות.

עם זאת, נוכח קיומו של מידע מודיעיני קונקריטי בעיניינו של המבקש ומתן אינדיקאציה ראשונית לקיומם של סמים/שרידי סמים בדגימת השתן שמסר, הרי שיש לטעמי די ראיות ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב מקדמי זה. למבקש מיוחסות עבירות נוספות, חלקן חמורות כגון, שימוש ברישיון נהיגה מזוייף, אך רק העבירה של נהיגה בשיכרות, מקימה סמכות פסילה מנהלית.

המבקש נוהג משנת 2008 ולחובתו עבר תעבורתי מכביד, הכולל 75 הרשעות קודמות, לרבות ובנגוד לטיעוני ב"כ המבקש, גרם תאונת דרכים מסוג נזק בלבד משנת 2017, בנסיבות של נהיגה בקלות ראש ובשכרות-סרוב וכן, בזמן פסילה וכן עבירות בטיחותיות רבות – נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרורים, שימוש בטלפון נייד ועוד.

...

מסוכנות המבקש נלמדת גם מחומרת העבירות המיוחסות לו, כאשר לגבי עבירה של נהיגה בשכרות, נאמר בבש"פ 10865/06 ישעיהו נגד מדינת ישראל, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". ברע"פ 8649/10 שמעונוב נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' רובינשטיין: "הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות, שהפכה ל"מכת מדינה", ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב – בין היתר – הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן הפסיקה, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור ואין בנסיבותיו האישיות של המבקש, כדי לגבור על האינטרס הציבורי שבהרחקתו מהכביש בשלב זה. באשר להחלטות מבתי משפט אחרים, אליהם הפנתה ב"כ המבקש בטיעוניה, ברי כי כל מקרה לגופו וממילא, מדובר בהחלטות של ערכאות מקבילות שאינן מנחות ובוודאי שאינן מחייבות מותב זה. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות ודוחה את הבקשה.

לעניין זה אפנה לדוח הפעולה של השוטר ואסים אברהים, טופס שימוע בדבר פסילה מנהלית, ממנו עולה כי הנהג זומן להתייצב בפני קצין, ולא התייצב, וביום 22.2.23, נפסל בהיעדרו, על ידי קצין המישטרה, לתקופה של 30 יום, נוכח עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, אישור בדבר זימון נהג לקצין מישטרה, מיום 19.2.23, דוח מהירות, מיום 19.2.23, טופס שימוע בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב - בו ציין הקצין בנימוקיו כי הנהג נפסל ולא הפקיד את רישיונו, ונוכח עברו העשיר, הוחלט על מתן הודעת איסור שימוש -, הודעת הנהג, סטאטוס רישיון הנהיגה של משרד הרשוי, לפיו רישיונו של הנהג לא הופקד נוכח פסילתו.

" על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". לא מצאתי בטיעוני המבקש שהוא עומד באחד התנאים המצדיקים את היתערבות בית המשפט בהליך המינהלי.

בהן, פניה או סטייה בחוסר זהירות, משנים 2022, 2019, שימוש בטלפון, משנת 2022, מהירות, משנים 2021, 2019, 2018 (2 הרשעות), קפוח זכות השמוש בדרך, משנת 2019, רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש, משנת 2019, אי ציות לתמרורים, משנים 2018 ו-2015.

...

ראו דברי בית המשפט ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה בפסילה שמיוחסת לנהג, שהיא עבירה חמורה, כשמהמשך נהיגתו ניבטת מסוכנות גבוהה, ולאחר שלא הוכח לפני שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו או ללא הסכמתו, או, לחלופין, שהנהג פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ושנעשה מצד המבקש כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב, למשך 30 יום, הוא מידתי וסביר בנסיבות.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

בבוא בית המשפט לקבוע האם יש מקום לבטל את הפסילה המנהלית שהוטלה, על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמה בעבירה המיוחסת, והאם יש בהמשך הנהיגה כדי להוות סכנה לשלום הציבור (בשפ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים)).

מעיון בתיק החקירה עולה כי השימוע שנערך למבקשת נערך לאחר שקם לקצין יסוד סביר כי יוגש כנגד המבקשת כתב אישום בגין עבירות של אי ציות לשוטר, נהיגה בשיכרות מכח סרוב, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא ביטוח.

בנוסף לכך, למבקשת עבירות חמורות בעברה של נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים משנת 2021, בגינה עומד מאסר על תנאי להפעלה בן 3 חודשים, עבירת מהירות , עבירות טלפון , סטייה מנתיב ואי ציות לתמרור.

...

לעניין קיומן של ראיות לכאורה, נקבע כי "הרף הנדרש לראיות לכאורה, הוא רף מינימלי בדומה להלכה הנוהגת בדיני המעצרים. בית המשפט אינו בוחן או בודק מהימנות העדים, או משקל הראיות אלא בוחן האם יש די בחומר הגולמי שבפני הקצין כדי לבסס הנחה כי יוגש כתב אישום. מקום בו חומר החקירה מגלה על פניו, בבחינה לכאורית, המקיים יסוד סביר להרשעה, ובפרט מקום בו חומר החקירה הוא כזה שהרשעה או הזיכוי תלויים במידת האמון או חוסר האמון, שהשופט היושב בדין ייתן אמון בגרסה המפלילה, אז המסקנה המשפטית היא שקיים יסוד סביר להרשעה. ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל." (ראו למשל ע"ח (מחוזי חיפה) 48511-08-20 מחמוד נ' מדינת ישראל, 25.8.20, כב' השופט מאזן דאוד).