בקשה לביטול פסילה מנהלית או חישוב תקופת הפסילה

בפניי בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים.

כמו כן, המשיבה מפנה לע"ח 12494-09-10 שם נקבע כי אין לחשב את המהירות בפועל מנקודת הגבול העליון של בררת הקנס וכי מדובר בטענה מלאכותית.

...

בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען כי השימוע שנעשה לו היה "מעבר לחומה" וכי לא היו מוכנים להכניס אותו לתחנת המשטרה, "אמרו לו להמתין בשמש, ואז נתנו לו את הדף". לאור כל האמור, עותר המבקש לקיצור הפסילה ככל הניתן.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל חלקית כך שתקופת הפסילה המנהלית תקוצר.

מצויה בפני בקשת המבקש לבטל את הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה אשר הוטלה עליו לתקופה של 90 יום ע"י קצין מישטרה לאחר שהנ"ל היה מעורב כרוכב אופנוע בתאונת דרכים קטלנית שארעה בצומת גלילות בליל 5/3/22 ואשר בה מצאה את מותה הולכת רגל אשר חצתה את הכביש במקום .

זה מכבר הפסיקה העוסקת במצבים שבהם חישובי זמנים מלמדים שכאשר פחות מחצי שניה מפרידה בין יכולת נהג למנוע תאונה לבין אי יכולת למנעה, וכאשר אין בד בבד רשלנות אחרת אצל הנהג (ואזכיר שבמקרה זה אין למשל טענה במהירות העולה על המותר או שאינה תואמת הכביש , הנסיבות והאור הירוק בכיוון נסיעתו) , מלמדת שאין לבוא עם הנהג כדי קוצו של יוד שכזה (של פחות מחצי שניה) בחישובים מעין אלה , שהרי די בשינוי קל של אחד הנתונים המובאים למשוואה בחישובים הנעשים בנחת מול שולחן הכתיבה וכחוכמה שלאחר מעשה, כדי לשנות מן התוצאה ולהזיז את המטולטלת מאחריות לאי אחריות , וגם אין להשוות בין מהירות ההחלטה הנדרשת לפעולה ולסוג הפעולה בין מצב סטרילי שבו נעשים החישובים ונבנית הציפיה לאחר המעשה לבין המצב בו נמצא הנהג בעת מצב חרום בכביש.

...

המסקנה של מלאכת הבוחנות המשטרתית בתיק דנן הינה שככל שהמבקש נע במהירות של 75 קמ"ש באירוע דנן (כגרסתו) אזי היה לו איחור של פחות מחצי שניה בתגובה (0.37 שניות) (דהיינו 37 מאיות השניה) , וככל שנע או היה נע במהירות המותרת במקום שהינה כאמור 90 קמ"ש אזי האיחור בתגובתו היה 0.06 שניות (דהיינו שש מאיות השניה).

בנסיבות אלה אני סבור כי מבחינת הפסילה המנהלית ותקופת הצינון די במה שריצה עד כה המבקש, מה עוד שלצד חולשת עוצמתן של הראיות לכאורה ביחס אליו אין גם לומר שעברו התעבורתי מכביד מאד.

לאחר כל אלה אני נעתר לבקשה ומורה על ביטול הפסילה המנהלית.

בהחלטה משלימה מיום 22.7.2021, בית המשפט קמא קיבל את הבקשה השנייה וקבע כי מועד הפקדת התצהיר יחשב כמועד הפקדה לצורך חישוב מניין ימי הפסילה המנהלית, והורה להעביר את התצהיר ואת ההחלטה למישטרה לצורך עידכון הרישומים בהתאם.

בהודעת הערר נטען כי ההחלטה קמא ניתנה מבלי לקיים דיון בבקשה, תוך היתעמרות בעורר, וכי מבוקש לבטל את ההחלטה קמא, להורות כי תקופת הפסילה המנהלית הסתיימה, ולחלופין – להשיב את הדיון לבית המשפט קמא לצורך קיום דיון.

...

לאחר שקילת הטענות – עמדתי כי דין הערר להידחות.

המדובר בפסילה שאכן תמשך כחודשיים וחצי במצטבר (ככל שהעורר אכן נמנע מנהיגה בכל התקופה), אך נוכח העבר התעבורתי של העורר, כפי שהוצג מטעם המשיבה, ונוכח מהות העבירה - לא שוכנעתי כי המדובר בפסילה בלתי מידתית באופן קיצוני, המחייבת כשלעצמה להורות כבר עתה על סיומה המיידי (במקום סיומה ביום 14.8).

לכן – הערר נדחה.

בפני ערעור על החלטות בית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת ר' וקסמן) בפל 2607-05-20 מיום 2.3.23 ומיום 30.3.23, שבהן נדחתה בקשת המערער לחישוב תקופת פסילת רישיון נהיגה בפועל בת 7 חודשים מיום מתן גזר הדין - 3.6.20 (להלן - התיק העקרי).

." והוציאה בטעות מנהלית אישור הפקדה בעצמה. בבקרה עצמית של גורם נוסף במזכירות, הסתברה הטעות וביום 4.6.20 למחרת מתן גזר הדין רשמה המזכירות הודעה בנט בתיק הבפ"ת 2608-05-20 "כב' השופטת וקסמן, בהמשך לגזר הדין שניתן ביום 3.6.20 ומבדיקת המזכירות עולה כי לא בוצעה הפקדה בתיק זה, נא מתן החלטתך". עוד צוין כי ההחלטה ביום 8.6.20 ניתנה "לאחר חלוף הסופ"ש...". עוד יש להוסיף כי בתיק העקרי מצוי "אישור על הפקדת רישיון נהיגה" מיום 3.6.20 – האישור שהוצא בטעות עליו נרשם "בוטל" בהבלטה - חתום על ידי מזכירת בית המשפט הגב' שלומי, המתייחס להפקדה מיום 13.5.20 על פי "החלטה שיפוטית/פרוטוקול"; עוד מצוי בתיק רישום של המזכירות ("שרית") בו צוין כי הודע לעו"ד גולני (בא כוח המערער) ביום 9.6.20 כי "ההפקדה בוצעה בטעות למרות שלא הופקד רישיון בבפ"ת ולכן בוטלה...". הבקשה לעניין חישוב הפסילה ביום 23.2.23 הוגשה על ידי ב"כ המערער בקשה לבית משפט קמא "לקבוע כי יש לחשב את מועד ההפקדה מיום מתן גזר הדין; בבקשה נטען כי ביום מתן גזר הדין "ניגש (המערער) עם אישור הפקדה אשר הופקד (בתיק הקודם) וקיבל במקום אישור הפקדה בהתאם להחלטה. מצ"ב אישור ההפקדה אשר היה קיים במזכירות בית המשפט" (לבקשה צורף אישור הפקדה מיום 27.2.20 שנימסר בתיק הקודם).

...

.לאחר שעיינתי בכל מסמך ומסמך, בתיק העיקרי ובתיק הבפ"ת גיליתי לתדהמתי, כי לא הומצא אישור הפקדה מתיק אחר על ידי הנאשם/המבקש או מי מטעמו, כנדרש על פי התקנות והנוהלים.

נוכח האמור לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא והערעור נדחה לפיכך.

לפני בקשה לביטול הפסילה עד תום ההליכים שהושתה על המבקש, ביום 26.9.23, בהיעדרו.

נפסק, כי גם מי שרישיונו פקע ולא חודש במשך תקופה ארוכה צריך להפקיד תצהיר מטעמו כתנאי לתחילת מניין ימי פסילה שהושתו עליו (ראה רע"פ 566/14 אברהם זריזי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.02.2014); רע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.10.2005)) "העולה מכל האמור הוא שסעיף 42 (ג) לפקודה קבע עקרון אחריו אין מהרהרים ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסמכת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה, בעקבות קביעתו של אותו עקרון. נקבע ההסדר שבתק' 557, שהוא מנהלי באופיו, שהנחיותיו לעניין מסירת הרישיון או חלופו (תצהיר) ברורות וממילא אין צורך להדרש לו, לא במסגרת גזר הדין ולא בבקשות נוספות מן הסוג שהוגשו לערכאות קמא ("בקשה לחישוב תקופת הפסילה").

...

המסוכנות על המסוכנות הנלמדת מנהיגה בזמן פסילה עמד כב' השופט א' רובינשטיין ברע"פ 2221/11, הראל נ' מדינת ישראל: "נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש". וכן דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מ"י נ' מוראד אבו לבן (08.05.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" .

מאידך לא נעלמה בעיני העובדה כי מאז 2016 לא נפתחו כנגד המבקש תיקים נוספים למעט העבירה נשוא תיק זה.   סיכומו של דבר, נוכח הנימוקים המפורטים, קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה, חומרת העבירות, ועברו התעבורתי המכביד של המבקש, לא מצאתי מקום לשנות החלטתי מיום 26/9/23.