לחילופין, וככל שתביעתה לביטול הפיטורים והשבתה לעבודה לא תיתקבל, התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום סכומים שונים ובהם פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, פיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין, הפרשים בגין אי הפרשות על רכיב הבונוס, השלמת פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית וסכומים שנוכו שלא כדין מדמי מחלה ששולמו לתובעת בחודש יוני 2017.
בדיון בבקשה למתן צו המניעה הזמני שהתקיים ביום 2.8.17 בפני כב' השופט טל גולן, הוסכם, בין היתר, כי מכתב הפיטורים מיום 17.7.17 מבוטל וכי על הנתבעת לערוך לתובעת הליך שימוע שנקבע ליום 10.8.17.
...
לפיכך, ולנוכח האמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, התביעה לפיצויי הלנת שכר בגין רכיב זה נדחית.
באשר להוצאות הרכב (קבועות ומשתנות) והטלפון – הרי שאלו לא שימשו את התובעת לצרכי עבודתה בתקופת שהייתה בחופשת מחלה, ואף לא נטען כן. כך גם, התובעת לא הוכיחה ואף לא הפנתה לכל מקור נורמטיבי או נוהג התומכים בתביעתה בעניין זה. לפיכך, לא שוכנענו שהתובעת זכאית לתשלומים אלו גם בהיותה בחופשת מחלה.
לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 712 ₪ בגין רכיב זה.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
סך של 50,000 ₪ כפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.17 ועד למועד התשלום בפועל.
