בקשה לביטול פיטורים או לפיצויים בגין העסקה לא סדירה

נוסיף, כי עובדה היא שהתובע המשיך להיות מועסק במערכת בתי המשפט תקופה בלתי מבוטלת לאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

לאמור, בנגוד לטענת התובע מכתב הזימון לשימוע כלל הודעה כי בדעת הנהלת בתי המשפט להפסיק את העסקתו ולא 'רק' לא לחדש את חוזה העסקתו.

אולם ככל שבא בית הדין לכלל מסקנה כי יש לפסוק לעובד סעד בגין הפיטורים הרי שטווח הסעדים האפשרי נע בין ביטול הפיטורים ואכיפת יחסי העבודה, עם או בלי פיצוי כספי, לבין סעד כספי בלבד (ראו: בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל-אביב – רבקה אלישע (27.2.2008) (להלן: עניין רבקה אלישע); ע"ע (ארצי) 573/09 דב זיידמן – אי.אי.איי טלקון בע"מ (16.12.2010); על השיקולים לברירה בין הסעדים ראו גם: בג"ץ (עליון) 4284/08 שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, (26.4.10)).

על כן "שיעורו ראוי להיקבע בעקרו של דבר, על פי הפסד שכר העבודה שניגרם לעובד כתוצאה מפיטוריו בחוסר תום לב ואיבוד מקור פרנסתו... אורך תקופת הפסד השכר על פי אמת המידה האמורה, ראוי להיקבע, על פי מידת חוסר תום הלב של המעביד בפיטורים. ככל שאי הצידוק לפיטורים גדול יותר, ראוי להניח שהעובד שפוטר, היה מועסק תקופה ארוכה יותר. בבוא בית הדין לקבוע כאמור על פי עילת הפיטורים והליך הפיטורים את מספר החודשים בגינם מגיע לעובד פיצוי בגין הנזק הממוני שניגרם לו בשל הפסד שכר עקב הפיטורים בחוסר תום לב, עליו להיתחשב בקורות העובד במהלך אותה תקופה, ואשר נעשה להקטנת נזקיו. למשל – קבלת דמי אבטלה ומציאת מקום עבודה חלופי והשכר ותנאי העבודה שניתנו לו שם". בעיניין ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית (9.12.2014) (להלן: ענין פלוני) הרחיב בית הדין הארצי, מפי כבוד השופט (כתוארו אז) אילן איטח, בכל הנוגע למקורות החוקיים לפסיקת נזק ממוני ועל העקרונות לחישובו תוך שהדגיש, כי בעקרו של דבר על הטוען לנזק ממוני להוכיח את תקופת הפסד השכר הסבירה בנסיבות העניין, תוך היתייחסות לרף העליון שנקבע בפסיקה – רף השנה, וכי בגין תקופה זו יש לפסוק הן את הפסד השכר והן את הפסד התנאים הנלווים.

להעסקה סדירה במשרד עורכי דין חזר בחודש מאי, 2014.

...

כאמור לא שוכנענו כי נסיבות העניין מצדיקות את איסור פרסום זהותו של התובע לא כל שכן כאשר מדובר בעניינים הנמתחים לא מעט שנים לאחור.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה ובאופן שאנו מחייבים את המדינה לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים המפורטים מטה.

לנוכח האיחור הניכר בהגשת התביעה; תוצאת הדברים, קרי, הפער הניכר בין גובה התביעה לסכומים שנפסקו; כמו גם העובדה שהתובע ייצג את עצמו דעתנו היא כי נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו, וכך אנו מורים.

לכן הנתבעת ביטלה את כוונתה לפטר את התובעת והשעתה גם את השינוי האירגוני שביקשה לבצע בנוגע לניהול מערוכת המידע.

עוד טוענת התובעת כי העלאת השכר הנוספת שהיתה זכאית לה בהתאם לסעיף 12 להסכם העסקתה לא ניתנה לה, תוך הפרת הסכם העסקתה.

משכך התובעת תובעת: (א) פיצוי בסך של 30,00 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים, שעה שפוטרה ללא היתר ותוך פגיעה בהקף משרתה; (ב) פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין פיטורים ללא עריכת שימוע; (ג) פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין העסקה אסורה במהלך שמירת הריון; (ד) פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הפרת חוק שויון היזדמנות בעבודה שעה שהנתבעת מנעה ממנה היזדמנות הוגנת לשוב לתפקיד שביצעה ערב חופשת לידתה; (ה) וכן סך של 25,00 ₪ בגין עגמת נפש.

העדרותה הארוכה של התובעת, חייבה את הנתבעת להערך בהתאם כדי שניתן יהיה להמשיך בעבודה סדירה ולבצע עבודות פרויקטים שנדרשו מהחברה.

(5) פיטורים או פצויי פיטורים; (6).

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) דבורה צנעני - המכון הצרפתי (1.1.18), שם נקבע כי: "סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים מרחיב אם כך את הקף ההגנה על נשים בהיריון, לרבות בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, כך שהאיסור אינו חל על פיטורים בלבד אלא גם על פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה. בכך ביקש המחוקק (בין היתר) להבטיח את שובה של העובדת מחופשת הלידה לאותה עבודה ולאותם תנאים שהיו לה לפני צאתה לחופשת הלידה". אמנם, חוק עבודת נשים אוסר על שינוי בהקף העסקה או בתנאי השכר, להבדיל משינוי בתפקיד העובדת השבה מחופשת לידה, לגביו אין איסור מפורש.

...

שעה שלא קיבלנו את טענת התובעת לעניין העלאת שכרה, ושעה שאין כל הסבר מפורט ממה נובעים החוסרים ושעה שהתובעת לא הציגה את כל תלושי השכר ואת כל הדוחות בהתאמה, לא שוכנענו כי הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. משכך רכיב השלמת הפרשות לפנסיה ופיצויים נדחה.

משנותר לתובעת יתרה ל 2.25 ימי מחלה כעולה מתלוש השכר ל 3/18, ומשגרסתה לעניין ימי העבודה לחודש זה לא נסתרה, הרי שאכן שוכנענו כי היה על הנתבעת לשלם לה שכר בגין 9 ימים .שכך שוכנענו כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3044 ₪ בגין רכיב זה (השכר ששולם ( 2095 ₪ ) - (571 ₪ ליום * 9)).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 50,000 ₪; הפרשי שכר בגין חודש 3/2018 בסך של 3,044 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקה (13.3.18) ועד יום התשלום בפועל.

האם עובד ומעסיק יכולים להגיע להסכמה כי במקום שמעסיק יפריש כספים לקרן פנסיה ישולם לעובד פיצוי כספי מידי חודש בחודשו וכן נסיבות סיום יחסי ההעסקה– אלו הן הסוגיות העיקריות העומדות להכרעתנו.

החל מחודש 1/2010 ביטחה הנתבעת את התובע בביטוח פנסיוני בחברת "כלל". ביום 1.7.10 וביום 12.7.10 חתם התובע על מסמכים בהם ביקש לבטל את הפוליסה ויקבל בתמורה 500 ₪ נטו כתוספת למשכורתו (נספח ב' לכתב ההגנה).

טענות התובע: התובע עותר לקבל את פצויי פיטורים (32,624 ₪) או לשיחרור הכספים בגין פצויי פיטורים על פי צו ההרחבה (23,489.28 ₪), חלף הודעה מוקדמת (12,234 ₪), פיצוי בגין אי הפרשה לגמל (23,489 ₪), דמי הבראה כיוון שמשכורתו פוצלה באופן מלאכותי (4,380 ₪) ופדיון חופשה (6,851.04 ₪).

מעדותו של רוה"ח שאותה מצאנו אמינה עלה כי עובדת במשרדו הכינה את תלושי השכר מידי חודש בחודשו: "עובדת שלי מטפלת במוסך באופן סדיר – מירב שמה, היא למדה חשבונאות בנושאים של ראיית חשבון אבל לא הוסמכה ולא עברה את התהליך עד הסוף." (עמ' 5 לפ' שורות 13-12 לעדות רוה"ח) הנתבעת הציגה כאמור חוות דעת מאת רוה"ח. עיון בחוות הדעת מעלה כי אכן התובע קיבל כספים ביתר: תאשר לי שהשעה וחצי פה שולמו על בסיס שכר רגיל, 40 ₪.

...

לפיכך דין רכיב תביעה זה להידחות.

לפיכך דין רכיב תביעה זה להידחות.

סוף דבר: על הנתבעת לשם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 4,760 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה.

בסיכומים מטעמו, חזר התובע על בקשתו לביטול הפיטורים ובחר שוב שלא להתייחס לתביעה לתשלום שכר עבודה, ואף לא היתייחס לתביעה לפצוי בסך 100,000 ₪ בגין פגמים שנפלו, לטענתו, בהליך הפיטורים.

עוד נקבע בפסק הדין משנת 2012, כי חשוב שהמועצה לא תנצל אותו לשם ביזבוז כספי ציבור, כך שאם המועצה אכן סבורה שאין אפשרות להעסיק את התובע במשרה כשומר לילה, משרה שכבר בוטלה, היא תוכל להעבירו לתפקיד אחר – לאחר שתתן לו אפשרות לטעון בעיניין זה. הפיטורים החמישיים הם הפיטורים מושא ההליך דנן.

בשל חשיבות הדברים נתמקד בשני הליכים שהתנהלו בבית הדין: הראשון, התחיל ביום 16.1.13 עת הגיש התובע תביעה כנגד המועצה והעומד בראשה, במסגרתה עתר לתשלום שכר עבודה בעבור התקופה 3/2011-12/2012, פיצוי בשל הפסד זכויות סוציאליות בתקופה זו, דמי הבראה, דמי ביגוד ופצוי מיוחד בשל פיטורים פסולים בסך 100,000 ₪.

מאז שב התובע לעבודה ביום 3.9.12 ועד למועד פיטוריו בחודש מרץ 2014, הוא התייצב לעבודה באופן סדיר, למעט בתקופות בהן היה חולה ובתקופה שקדמה לפסק הדין מיום 27.8.12.

...

בטרם נעילה חשוב להדגיש כי הדוגמאות והסתירות שהבאנו לעיל, הן רק חלק מהעניינים שהביאו אותנו למסקנה אליה הגענו, לפיה התובע מעולם לא עבד (להבדיל מ"נרשם") בשירות הנתבעת.

לאלה נוסיף, כאמור, את הנימוקים שהובאו בפסק דינו של כב' השופט ארמון משנת 2015, והאמור בפסק דין זה בא להוסיף על האמור בפסק הדין שם. לסיכום לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה על כל חלקיה.

על אף האמור, לא מצאנו לנכון לחייב את התובע בהוצאות משפט, וזאת נוכח התנהלות המועצה, כפי שתוארה לעיל.

התובע שלח לנתבעת באמצעות בא כוחו מכתב ביום 14.7.20 ובו דרישה לביטול פיטוריו שלא כדין בשל דחיית גיוסו וכן לפיצויים בגין אפליה בגין אי מתן הודעה על תנאי ההעסקה ובגין העסקה פוגענית בסביבה לא בטוחה, וכן דרישה לתשלום שעות נוספות ונסיעות (שנענתה, ולכן אינה חלק מהליך זה) (נספח ו' לתצהיר התובע).

בתצהירו של מר לוין הוא מסר גרסה ברורה והגיונית באשר להשתלשלות האירועים: החל ממסירת ההודעה לעובד על שינוי תנאי העבודה ביום 2.7.20 לבקשת התובע הואיל ובקש העלאה במשכורת בגין עבודת הניקיון ומשלא נענה ביקש להפסיק לעבוד.

משהתובע הודיע למנהלו בעל פה – וכך גם ברור מגירסת התובע עצמו – כי הוא מתעתד לסיים עבודתו באוגוסט בשל גיוסו הקרוב, רשאית היתה הנתבעת להערך בהתאם ואף לתעד ולגבות זאת מול התובע בכתב על מנת שתוכל לקיים שגרת עבודה סדירה לרבות קבלת עובד מחליף.

...

הדבר נלמד גם מהמסמך עצמו שלא מצאנו מקום לפקפק בו וגם מיתר התנהלות הנתבעת אשר הוכיחה דפוס של התנהלות בהתאם לחוק בעניין זה. התובע לא זכאי אפוא לפיצוי בגין רכיב זה. פיצויים בגין העסקה פוגענית טענות התובע לאוויר שאינו נקי במחסן בשל פליטת אדי הסולר מהמלגזות לא נתמכו בכל ראיה.

התביעה לפיצויי הלנה נדחית אפוא.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ש"ח בתוך 30 יום מהיום.