בקשה לביטול פיטורי אי התאמה וסיווגם כפיטורי משמעת

טענות התובע התובע מבקש כי בית הדין יצהיר על בטלות ההחלטה על פיטוריו, בשל כך שטעמי הפיטורים הם משמעתיים, אך לא ננקט בעיניינו הליך משמעתי אלא הליך מינהלי.

התובע מפנה להחלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 24.9.15 בבר"ע 16045-09-15, על פיה נדחתה בקשת התובע לרשות ערעור על החלטת בית דין לדחות את בקשתו לסעדים זמניים נגד פיטוריו, ובפרט לדברי בית הדין הארצי לעבודה לפיהם במקרה של התובע יש פנים לכאן ולכאן בשאלת סיווג הפיטורים כפיטורים מחמת משמעת או מחמת תיפקוד לקוי.

בהתאם לכך, חלה גם הוראת סעיף 68 לחוק המשמעת שעל פיה "עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין". סעיף 68 לחוק המשמעת תוקן במסגרת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס. 14), התשס"ט-2008 (ס"ח 2190 מיום 16.11.08, עמ' 87), שעל פיו נקבעה בסעיף 46א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 הוראה המסמיכה את נציב שירות המדינה לפטר עובד מדינה שאינו מתאים למלא את תפקידו שלא מחמת עבירת משמעת אלא מחמת אי התאמה.

...

אשר על כן דין תביעת התובע לפיצוי בשל פרסום לשון הרע, כמו גם התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש עקב פרסום לשון הרע – להידחות.

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.

בשל דחיפות העניין וחג הסוכות שעמד בפתח באותה עת, נקבע דיון בבקשה באותו היום, כאשר בסופו של הדיון ניתנה החלטת בית הדין המורה לנתבעת להמנע מפיטוריו של המבקש ולהמשיך להעסיקו בתפקידו כפי שהיה ערב פיטוריו מבלי לפגוע בתנאי העסקתו.

בעיניין סיווגה של העילה לפיטוריו של התובע במסגרת תיק ע"ע 1117/00 עריית מעלות תרשיחא – שולה בוחבוט, עבודה ארצי, כרך לג(36), 36, חזר בית הדין על הילכות קודמות שנקבעו בעיניין תוך שנקבע כדלקמן: "אבן הבוחן להליך שיינקט כלפי העובד, יהיה הנסיבות לאשורן אשר בעטיין התקבלה החלטת הפיטורים ומה הייתה, הלכה למעשה, הסיבה לפיטורים: האם באו בשל עבירת משמעת או "שהם באו למעשה, באמת ובתום לב, בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו ואותה אי – התאמה אינה מוצאת את ביטויה בעבירות המשמעת" כמאמרו של בית דין זה, משכבר הימים, בעיניין חנוכי.

יודגש, כי מקום בו הסיבה להתחלת תהליך הפיטורים הנה עברת משמעת וזו בלבד – אין לנתבעת את הסמכות לבחור בהליך פיטורים במסלול של אי התאמה, אלא עליה להפעיל את ההליך המשמעתי, בו ניתנת לעובד אפשרות אמיתית להיתמודד עם הטענות נגדו ולהוכיח את חפותו בפני גורמים מוסמכים לעשות כן. לאור האמור לעיל ומבלי שנידרש ליתר טענות התובע, ברור שהנתבעת פיטרה את התובע שלא כדין בכך שפעלה בהליך פיטורים מינהלי במקום בהליך המשמעתי ועל כן, דין החלטת הפיטורים מיום 12.9.13, להתבטל והתובע ימשיך לעסוק בתפקידו כפי שהיה ערב פיטוריו באותם תנאי העסקה.

...

סוף דבר - הנתבעת פעלה שלא כדין עת החליטה לפטר את התובע בהליך פיטורים מנהלי בגין אי התאמה בעוד שהסיבה שהביאה את הנתבעת להתחיל בהליך הפיטורים הינה טענה, כי התובע ביצע עבירת משמעת בכך שנעדר בזמן העבודה ללא אישור הגורמים הממונים ומבלי שהחתים כרטיס ביציאתו מהעבודה.

נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי פיטוריו התובע בוצעו בהעדר סמכות לוועדת הפיטורים ועל כן, הפיטורים בטלים והתובע ימשיך להיות מועסק בעבודתו באותם תנאים, כפי שהיו ערב החלטת הפיטורים.

באשר לשאלת ההוצאות – נוכח התנהלות הנתבעת בתיק זה, ברור היה מלכתחילה כי הנתבעת פעלה שלא כדין בבחירת הליך פיטורי התובע, ולא ברור מה הניע את הנתבעת להציב מעקב אחר התובע בזמן עבודתו ולפטר את התובע שעבד 13 שנים במועצה, בהליך מזורז ערב קיומם של בחירות למועצה, אנו פוסקים שהנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר רמי אלקנה ומר אליעזר קלעי; סע"ש 9847-03-21), בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני לביטול פיטוריו מהמשיבה ולהחזרתו לאלתר לעבודה.

פיטורי המבקש סווגו לפיכך כראוי כפיטורי אי התאמה ונעשו כדין, ואין כל עילה להתערב בהחלטת נציב שירות המדינה.

בקיומו של הארוע משנת 2017, המהוה ארוע משמעתי ברף הנמוך ביותר, כמו גם הבעת חרטה ולקיחת אחריות, אין כדי להצדיק את ההבדל הקיצוני בין נקיטת הליך פנימי קל של נזיפה לסמב"צית, אל מול נקיטת הליך מינהלי של אי התאמה שתוצאתו החמורה היא פיטורים למבקש.

...

עם זאת, נוכח נימוקיה הלכאוריים של ההחלטה ובהתחשב בעובדה לפיה על פני הדברים נערך בעניינו של המבקש הליך מוסדר וממצה וניתנו הסברים מפורטים להחלטה על עצם הפיטורים ועל ההבחנה בין המבקש לסמב"צית מצד אחד, ובשיקולי מאזן הנוחות, אליהם כלל לא התייחס המבקש בבקשתו, הנוטים לטובת המשיבה בנסיבות בהן עבודת המבקש בפועל הסתיימה זה מכבר מהצד האחר, אני סבור כי חלף דיון ערעורי בהחלטת ביניים בהליך הזמני נכון להנחות את בית הדין האזורי לנהל את ההליך העיקרי בלוח זמנים מואץ, בכפוף לאילוצי היומן, ולהשלימו בהקדם (השוו: בר"ע (ארצי) 26908-03-21 שמש – מדינת ישראל.

נסיבות אלה יישקלו על ידי בית הדין האזורי אם יגיע לכלל מסקנה כי המבקש פוטר שלא כדין ויידרש לשאלת הסעד המתאים.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

עניינה של בקשה זו בבטול החלטת הפיטורים שאמורה להכנס לתוקפה ביום 19.6.2023 וזאת לנוכח סיווג שגוי של הליך הפיטורים כפיטורי אי התאמה על פני פיטורי משמעת.

...

אשר על כן, לאחר שעיינתי בתיק האישי שלך ושקלתי בקפידה את נסיבות העניין ולאחר שהתייעצתי עם היועצת המשפטית של המרכז הרפואי ובחוות דעתה המפורטת ולאחר שהתקבלה עמדת ועד האחים והאחיות התומכת בהחלטה, החלטתי על פיטוריך משירות המדינה מחמת אי התאמתך למילוי תפקידך.

על יסוד כל האמור, בהינתן כי על פני הדברים נפל פגם בסיווג עילת הפיטורים כפיטורי אי התאמה, שוכנענו לכאורה כי סיכויי התביעה טובים וכי קיים סיכוי טוב לכאורה לטענת המבקש בדבר קושי ממשי במסלול הפיטורים שננקט כלפיו.

אשר על כן, בהתחשב בסיכויי התביעה הלכאוריים של המבקש ובמאזן הנוחות הנוטה בבירור לטובתו, שוכנענו שיש להתערב בהחלטת הפיטורים וליתן צו מניעה כנגד כניסת הפיטורים לתוקף.

ביום 24.03.21 נתן ביה"ד הארצי פס"ד. וכך נכתב בפס"ד בין היתר: "...בדומה לביה"ד האיזורי, אף אנו סבורות כי בשלב דיוני זה אין מקום להזקק לשאלת חוקיות הוראות סעיף 12(א)(3) להסכם הקבוצי בראי סעיף 63 לחוק הגנים הלאומיים המפנה לסעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת). מקומה של שאלה זו, שהיא שאלה כבדת משקל, להתברר במסגרת בירור התובענה לגופה. זאת בפרט משגיבוש מסקנה ביחס לכך טעונה שמיעת עמדות הצדדים להסכם הקבוצי. במקרה שבפנינו עסקינן בסעד זמני, ולכן מיקודה של הכרעתנו הוא במרכז הכובד לכאורה של עילת הפיטורים וסוג הליך הפיטורים ההולם אותה... לטעמינו, משהרשות טענה במפורש שעילת הפיטורים אינה אי התאמה אלא מעשה מחפיר, הרי שמתוך טענותיה שלה המיקוד הוא בארוע נתון ממוקד בזמן ובמקום, הוא ארוע ההסלקה...לאור כל זאת... אנו סבורות כי מרכז הכובד של הפסול במעשה הוא בעבירת משמעת. משכך, שוכנענו לכאורה כי סכויי התביעה טובים, וכי יש סיכוי טוב לכאורה לטענת המבקש בדבר קושי ממשי במסלול הפיטורים שננקט... כאשר ניתן לבחון גם אפשרויות מידתיות יותר, שאינן מנוגדות למסלול הנכון, דוגמאת השעיה בדין משמעתי או העברה לתפקיד אחר (כל זאת בכפוף לכל דין והסכם ומבלי שאנו מביעות עמדה לאפשרויות אלה או הצורך בהן) – שוכנענו שיש להתערב בהחלטת ביה"ד האיזורי ויש ליתן צו מניעה כמבוקש...עם זאת, אין בידינו להיתעלם מכך שהרשות טענה באופן מפורש כי ארוע ההסלקה לא היה בגדר מעידה חד פעמית. בשים לב לכך, ולהשלכה על מירקם יחסי העבודה שיש להחזרת המבקש לתפקיד הניהולי שמילא עובר לפיטורין ולעובדה שחלפו שלושה חודשים מאז פיטוריו – צו המניעה אמנם ניכנס לתוקף מיידי אך הרשות תוכל לעכב את חזרת המבקש לעבודתו בפועל למשך 30 ימים (ימי הפגרה באים במנין). דחיית החזרתו של המבקש לעבודה בפועל נועדה ליתן לרשות שהות לשקול את צעדיה נוכח ההבהרה כי בהתייחס לארוע ההסלקה ההליך המתאים הוא הליך משמעתי...בית הדין האיזורי מתבקש לשמוע את ההליך העקרי בלוח זמנים מזורז ככל הניתן, ולשקול – לאחר שמיעת עמדות הצדדים בקשר לכך – את צרופו של ארגון העובדים כצד להליך נוכח הצורך בפרשנות ההסכם הקבוצי ובדיקת הוראותיו...". בהמשך לפס"ד של ביה"ד הארצי עידכנו הצדדים את דרך פעולתם.

על אף שיחסי אנוש גרועים יכולים לבוא גם לידי אי התאמה, איננו סבורים שכך יש לסווג את אופי הטענות שנטענו נגד התובע, שחורגות מטענה ליחסי אנוש גרועים.

עמדתה של ההסתדרות בתיק נתנה לראשונה ביום 18/05/21, התאריך המופיע על מכתב זמונו של התובע לשימוע טרם פיטוריו השניים, ובה ציינה ההסתדרות: "מהמידע המצוי נכון למועד זה בפני נציגות העובדים עולה כי בית הדין הארצי לעבודה קיבל בחלקה בקשת רשות ערעור של המבקש, דן בה כערעור, והורה על ביטול פיטוריו... עוד עולה מהמידע המצוי בידי נציגות העובדים, שהמבקש מושעה על פי החלטת מנכ"ל הרשות מהעבודה" ובהמשך: "אכן, וכפי שידוע לבית הדין הנכבד, נציגות העובדים לא היתנגדה לפיטוריו של

...

על סכומים אלו מצאנו להוסיף פיצוי נוסף בסך 40,000 ש"ח שתשלם הרשות לתובע.

בנסיבות שתוארו לעיל לא מצאנו כי מעבר לכך זכאי התובע לקבל לידיו הפרשי שכר וזכויות סוציאליות ושאר הזכויות הנתבעות על ידו.

כך גם מצאנו כי בנסיבות העניין (ובין היתר לאור ההליכים הרבים שנקט התובע בהליך זה, שחלקם הגדול נדחה) - כי כל צד יישא בהוצאותיו.