בקשה לביטול עסקת העברת מניות בחברה בעקבות פשיטת רגל

סעיף זה מפנה להוראת סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 הקובעת את בטלותן של עיסקאות עקב העדפת מירמה בפשיטת רגל, כלהלן: "מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פירעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שדול שלא כדין מצד אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או ניכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מירמה ויהיה בטל כלפי הנאמן". עיון בסעיפים אלה מעלה כי לצורך שלילת תוקפה של עסקה או של פעולה שהחברה הייתה צד לה בשל העדפת מירמה, יש להוכיח את ארבעת הרכיבים המצטברים הבאים: (א) החברה נימצאת בפרוק (ב) בעת עשיית העסקה או הפעולה, לא הייתה לחברה יכולת לפרוע את חובותיה בהגיע זמן פרעונם (ג) הפעולה או העסקה נעשו כדי לתת עדיפות לנושה מסוים או מתוך אילוץ או שדול שלא כדין (ד) הפעולה או העסקה נעשו בתוך תקופת שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לפירוק (ראו: ע"א 315/89 ביאלוסטוצקי בע"מ נ' נייר גרף (תעשיות) בע"מ (בפרוק), פ"ד מה(1) 698, 700 (1991); ציפורה כהן פירוק חברות 478-477 (מהדורה שניה,2016) (להלן: כהן)).

לשון הסעיף היא כלהלן: "כל עסקה בנכסי החברה וכל העברת מניות או שינוי במעמדם של חברי החברה, שנעשו לאחר תחילת הפרוק - בטלים, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". לפי סעיף זה, המועד הקובע לעניין ביטול עיסקאות שנעשו בנכסי החברה הוא "לאחר תחילת הפרוק" – כלומר, לאחר הגשת בקשת הפרוק.

...

יתר על כן, המפרק והכנ"ר לא טענו כלל כי לא ידעו על אודות עילות התביעה נגד מנדלסון או כי לא היה בידיהם כוח תביעה להגשת הבקשות מעת שמונו כבעלי תפקיד, ומיקדו את כלל טענותיהם בשאלת מועד היווצרותה של עילה זו. בנסיבות אלה, אני סבורה כי ניתן לקבוע שידיעת החברה על עילות התביעה נגד מנדלסון והתקיימותו של כוח תביעה בידיה התגבשו – לכל המאוחר – ביום 16.12.2007, הוא מועד מינוי הכנ"ר כמפרק הזמני.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, דעתי היא כי יש לדחות את ערעור המפרק.

סוף דבר לו תישמע דעתי, אציע לחבריי לקבל את ערעורו של מנדלסון ולקבוע כי בקשה 33 הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, ומשכך, דינה להידחות על הסף.

בתאריך 07.01.2016, במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייב, המערער הגיש את בקשה מספר 82 ובמסגרתה הוא עתר לביטול העברת מניות שעשה החייב (זאת בהתבסס על סעיף 96 לפקודה).

עקב גילויו של מיסמך, שתוכנו אינו ממין העניין כאן, התעורר אצל המערער, בשנת 2015, החשש כי במסגרתה של העיסקה הנ"ל העביר החייב את מניותיו בחברה בלי שקבל על כך תמורה כלשהיא (ובלי שאף קבוצת חפציבה קיבלה תמורה על כך), וחשד זה הביא להגשת הבקשה הנ"ל. בתאריך 14.12.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשתו הנ"ל של המערער, בקובעו כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ומאיין.

...

כוח תביעה – למעלה מן הצורך, אעיר עוד כי אני אף סבור שבנסיבות ענייננו, מוצדק, לגישתי, לנקוט בפרשנות מצמצמת למונח "כוח תביעה". שיטה זו מביאה למסקנה כי במועד שקדם למועד ההכרזה על החייב כפושט רגל לא היה בידי הנאמן כוח תביעה שמאפשר את תחילת תקופת ההתיישנות.

הנה כי כן, במועד קודם לכך, תפקיד זה לא "מאויש" – דבר שמביא, לגישתי, למסקנה כי ממילא קודם לכן אין ברשות גורמים אחרים כלשהם כוח התביעה הדרוש להתחלת מירוץ ההתיישנות.

אני סבור עוד כי התוצאה המוצעת על ידי כאן מוצדקת מסיבה נוספת: דחיית התובענה בלא בירורה לגופה – הייתה פוגעת בנושיו של החייב, אשר ככלל, מעורבותם בהליך פשיטת הרגל היא מוגבלת, מטבעו של ההליך.

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 28279-11-13 פ.א.י שקום מחצבות הצפון בע"מ נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת עדי חן-ברק בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: עלי נעאמנה, ת"ז 020966107 להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי מחוז חיפה להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד איתי פריימן להלן: "הנאמן" החלטה

בפני בקשת נאמן (בקשה 10 ובקשה 10 מתוקנת) במסגרתה מבוקש לקבוע כי הסכם שנערך בין החייב לאחיו בשנת 2010 להעברת זכויות החייב במקרקעין, ובמניות חברת בטון נעאמנה בע"מ, הופר, על כן בטל, ומכאן שיש לאפשר לנאמן למכור המקרקעין (לאחר ביצוע פירוק שתוף).

אין גם מחלוקת כי למרות העברת המניות והמקרקעין חובות חברת בני מוסטפא ובטון נעמנה להן ערב החייב באופן אישי לא סולקו במלואם על ידי פהמי, שכן החייב נתבע לשלם חלק מהחובות במסגרת הליך פש"ר זה. עוד נטען בבקשה 10 כי פהמי נטל את פעילות בטון נעאמנה ונכסיה, והעביר אותה לשימוש חברה שהייתה בבעלותו הבלעדית – פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ, כך שהותיר את חברת בטון נעאמנה ללא דבר, ואכן כפי שעולה מחוות דעת מומחה שמונה בתיק (ראה פירוט בהמשך), במהלך חודש 11/10 הופסקה פעילותה של חברת בטון נעאמנה, והפעילות שלה הועתקה לחברת פ. נעמנה שבבעלות פהמי.

לגבי שלושה נושים נוספים: בנק פועלים, דור אלון ודלק – נקבע כי מאחר והחובות כלפיהם קטנו מהמועד הקובע (1/7/10) ועד ליום הגשת תביעת החוב על ידם ו/או הכרעת הנאמן בתביעות החוב שלהם, בסך כולל של 4,629,000 ש"ח, הרי שניתן להניח כי חלק מהחובות הנ"ל ניפרעו ע"י פהמי, אם במישרין ואם בעקיפין מההון החוזר שהזרים לחברות לצורך פעילותן, אך מאחר שלא הומצאו אסמכתות לתשלום הסכומים הנ"ל, לא הכיר המומחה בסכומים הנוספים ככאלה ששולמו על ידי פהמי.

משעמדנו על תוכן ההסכם יש לבדוק האם קיים כל אחד מהצדדים את חלקו ? אין חולק כי החייב קיים חלקו בעיסקה: המקרקעין והמניות הועבר לפהמי ללא תמורה.

...

לסיכום האמור לעיל יש לקבוע כי לפי ההסכם שנכרת בין החייב לפהמי, התחייב פהמי בין בעצמו ובין באמצעות חברת פ.נעמנה לשאת בכל חובות החברות, בפרט החובות להן ערב החייב באופן אישי, ויש לדחות טענת פהמי לפיה ההתחייבות הייתה לסלק חובות עד לסכום של 8 מיליון ₪ בלבד.

אין בידי לקבל טענות הנאמן והכנ"ר לפיהן יש להתערב בקביעת המומחה ביחס לסכום חלקי מתוך ה-2.8 מיליון ₪ בהם הכיר המומחה, שכן ביחס לנושים אלו הוכח ואין חולק כי פהמי כן שילם חובות לאותם נושים, והעובדה שאותם נושים משכו/ביטלו תביעות החוב שלהם מלמדת לכל הפחות ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי כי פהמי הוא שנשא בפירעון מלוא החוב, כאשר לא הוצגו ראיות המלמדות אחרת (והדבר שונה מהסכום של 4.6 מיליון ₪ לגביו לא הוצגה ולו ראשית ראיה המלמדת כי הסכום כיסה חובות נושים שנוצרו עובר להסכמה שגובשה).

לסיכום האמור לעיל יש לקבוע כי הוכח שפהמי נשא בהחזר חובות בהתאם להסכם עם החייב (אף שחלק מהחובות שולמו בשלב מאוחר בהרבה) בסך של 2.8 מיליון ₪.

את התחשיב לשווי המניות במסגרת הבקשה לביטול הענקה (2.3 מיליון ש"ח), ביסס המנהל המיוחד על התמורה ששולמה במסגרת עסקה אחרת שבוצעה באותו היום, להעברת יתרת מניותיו של החייב בחברה לצד שלישי, חברת זיו רבינוביץ אחזקות בע"מ. על רקע האמור, ביום 28.11.2019 היתקיים דיון מקדמי בבקשה לביטול הענקה, במסגרתו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לשווי המניות שהועברו למבקש במסגרת העסקה, וכן בשאלת התמורה שהועברה.

במצב דברים זה, גם אם ראוי היה כי המנהל המיוחד יציג את עמדתו ביחס למזכר ההבנות כבר בבקשה לביטול ההענקה, אין בכך כדי למנוע ממנו מלהעלות טענות אלה במסגרת תשובתו לתגובת המבקש לבקשה לביטול ההענקה (ראו, באחרונה: רע"א 6198/20 לבייב נ' הנאמן לפשיטת רגל של שלום לבייב ערן קאופמן (8.10.2020)).

...

את התחשיב לשווי המניות במסגרת הבקשה לביטול הענקה (2.3 מיליון ש"ח), ביסס המנהל המיוחד על התמורה ששולמה במסגרת עסקה אחרת שבוצעה באותו היום, להעברת יתרת מניותיו של החייב בחברה לצד שלישי, חברת זיו רבינוביץ אחזקות בע"מ. על רקע האמור, ביום 28.11.2019 התקיים דיון מקדמי בבקשה לביטול הענקה, במסגרתו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לשווי המניות שהועברו למבקש במסגרת העסקה, וכן בשאלת התמורה שהועברה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

למעלה מן הצורך, יצוין כי אף בחינת הדברים לגופם מובילה למסקנה כי אין ממש בבקשת רשות הערעור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בבקשה 143 מבוא בבקשה זו עותרים בעלי התפקיד בהליכים המאוחדים להורות כי עסקת העברת מניות (להלן: "עסקת המניות") לפיה העביר החייב מניותיו בחברת א.ע. נכסי חליווה (להלן: "החברה") לאביו מר אברהם חלווה (להלן: "האב"), בטלה, כאמור בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.

לאחר מתן צו הכנוס נגד החייב, פעלו החייב והאב להעברת מניות שהיו לחייב בחברה אחרת בשם Tera Building הרשומה בבולגריה (להלן: "החברה האחרת"), ובעקבות כך הגיש בעל התפקיד בקשה לביטול הענקה הדומה במהותה לבקשה כאן (בקשה 124), אשר הסתיימה בהסכם פשרה על פיו הושבו המניות בחברה האחרת לחייב והפכו חלק מנכסי קופת הכנוס.

מאידך, על פי עדות האב (כאמור בסעיף 13 ואילך לתצהירו) רואה החשבון הסב תשומת ליבו לאי הסדרים בחברה וזאת סמוך לחודש מרץ 2015, ורק אז דרש האב מהחייב את מניותיו בחברה, כנגד ויתור על חובותיו לחברה בגין משיכות שביצע בשנת 2015.

...

לפיכך אני מורה על בטלות הענקה, ומורה לרשם החברות לרשום 50% ממניות החברה על שם החייב, באמצעות הנאמן.

עוד אני מורה לחברה לשלם לקופת הכינוס מחצית מהרווחים המגיעים לחייב כבעל מניות, בגין זכאות החייב לחלקו במניות החברה החל ממועד צו הכינוס ועד התשלום בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

כמו כן אני מורה לאב להשיב כספים לקופת הכינוס, אם שולמו לו כאלה מתוך הנחה שהאב הוא הבעלים של כל מניות החברה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקיים ממועד כל תשלום שבוצע לאב ועד ההשבה בפועל.