בקשה לביטול עיקולים זמניים על מחאות במסגרת הסכם מכירת מניות

במסגרת זו סוכם, שהתמורה בגין מכירת המניות תועבר למשיב ב-8 תשלומים שוים של 300,000 ₪ כל תשלום, כשהתשלום הראשון יבוצע 30 יום ממועד כניסת ההסכם לתוקף עם אישור הבנק על שיחרור סופי ומוחלט של המשיב מערבויותיו למבקשת (סעיף 6 של הסכם מכר המניות).

באשר ליסוד ההכבדה, קבע בית משפט קמא, שהמבקש הודה, שאין נכסי מקרקעין הרשומים על שמו והוסיף, כי טענותיו של המבקש לעניין רישום הערת אזהרה בהתאם להסכם המתנה עם אמו, אינן מתיישבות עם הנסח שהוא עצמו הגיש במסגרת הבקשה לביטול עיקול ותמוה הוא שהמבקש לא צירף נסח של הנכס היחיד שלגירסתו כן רשום על שמו.

(3) תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד זמני" תקנה 103(א) של התקנות קובעת: "בתביעה לסכום כסף רשאי בית-המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק... והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין". סבורני, כי התמלאו התנאים הנדרשים לצורך מתן צו עיקול זמני ולא ראיתי הצדקה לביטולו של הצוו.

...

לנוכח האמור לעיל, אני קובע, שצו העיקול הזמני יעמוד על הסכום של 1,128,000 ₪, דהיינו, יתרת הסכום המגיע למשיב על-פי הסכם מכר המניות מיום 29.12.2019.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דוחה בעיקרו של דבר את בקשת רשות הערעור פרט לכך שאני מצמצם את צו העיקול הזמני ומעמידו, על-יסוד המוסבר לעיל, על הסכום של 1,128,000 ₪.

הואיל ובקשת רשות הערעור התקבלה במקצתה, אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

הבקשה לביטול עיקול; טענות הנציגות; לטענת הנציגות הדחיפות בבקשתה להטלת עיקולים נובעת מתהליך שמבצעת גינדי "לברוח" מהפרויקט תוך מימוש נכסים והתפרקות מזכויותיה וחובותיה במיתחם המסחרי במסגרתם מכרה את זכויותיה במרקט עצמו ומנהלת מו"מ למכירת זכויותיה בחניון המיתחם המסחרי, באופן שיותיר את הנציגות ללא יכולת להפרע מגינדי כדי סכום התביעה.

על רקע טענות רוכשי הדירות היתנהל בין הצדדים מו"מ שבסופו נחתם הסכם מיום 17.03.2013 (ראו נספח 16 לבקשה למתן עיקולים) שכלל התחייבויות שונות של גינדי כלפי הרוכשים, וביחס לטענות לגבי כוונת גינדי להקים שוק התחייבה גינדי לבצע הפרדה פיזית וניהולית בין אגף המגורים ליתר חלקי הפרויקט וכן להגביל את מועדי פעילות המיתחם המסחרי והיקפו.

בנוסף, מחקירתו של עו"ד אמסלם במסגרת הבקשה לביטול העיקול הזמני, ניתנו תשובות מהן ניתן להסיק כי כספים עוברים בין קבוצת החברות של גינדי ובין בעלי המניות לפעילויות שונות או חשבונות פרטיים כך שגם אם יינתן פסק דין כנגד החברה המתחייבת, ייתכן שקופת המזומנים שלה תרוקן ושבעת מתן פסק הדין לא יהיו בה די מזומנים מהם ניתן יהיה להפרע.

בהנתן האמור ולצורך איזון נאות בין האינטרסים של הצדדים – מחד גיסא, הפגת חששה הלגיטימי של הנציגות שבידיה צו עיקול זמני על נכס מוחשי ששוויו אינו מבוטל ומאידך גיסא, הקטנת הנזק שלא יכול להיות חולק שניגרם לגינדי כתוצאה מהישארותו של העיקול, אני מורה כדלקמן: גינדי תפקיד ערבות בנקאית בגובה הסכום של 10,000,000 ₪.

...

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, ובאיזון גובה התביעה, מרכיביה, שוויו של הנכס המעוקל, אני מפחיתה את סכום העיקול לסך של 32,334,616 ₪, ומתירה את המרתו כאמור לעיל, באופן בו בגין חלק מהסכום תפקיד גינדי ערבות בנקאית ובגין החלק הנוסף, ככל ויינתן פסק דין כנגד הנתבעים, הוא יינתן גם כנגד החברה המתחייבת באופן בו החברה המתחייבת תישא בסכום הפסוק (ככל ותתקבל התביעה או חלקה) עד לגובה יתרת סכום העיקול, ככל והנתבעים לא ישלמו את פסק הדין בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין.

כמו כן, סבורני כי לאור התוצאה אליה הגעתי, יש להשיב לידי הנציגות מחצית מגובה הערובה והעירבון.

יובהר כי החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני עד לסכום של 3,928,786 ₪ שהוטל ביום 1.04.21 לבקשת המשיבה, ובמעמד צד אחד, על זכויות המבקשים בנכסים ובחשבונות בנק הרשומים על שמם אצל מחזיקים שונים.

         על פי הנטען בבקשה להטלת העיקול הזמני, במהלך השנים 2020-2017 שילמה המשיבה עבור המבקשות 1 ו-2 ועבור מבקש 3 (להלן: "המבקש"), שהוא בעל מניות במבקשות, כספים בסכומים שונים לצדדים שלישיים שהמבקשים חבו להם כספים, כמס הכנסה, ביטוח לאומי, מע"מ ונושים רבים אחרים.

טענות המבקשות נתמכו בתצהירו של המבקש, במסגרתו חזר על כל האמור בבקשה לביטול צו העיקול, ובתצהירה של מנהלת החשבונות של המבקשות, גב' אודליה כהן.

עוד טען המבקש, כי המסמך שצורף כנספח ט' לכתב התביעה – טיוטת הסכם למכירת מניות המבקש במבקשת למשיבה בגין חובות המבקשת למשיבה – אינו מוכר לו והוא ראה אותו לראשונה עם קבלת כתב התביעה.

...

בשל כך, אני סבור כי יש לתחום את גובה העיקול לגובה התשלומים הנטענים לנושים של המבקשות, היינו, כפי טענתו של ב"כ המשיבה שלא נסתרה, סך של 1,122,000 ₪.

לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובתצהיר שניתן ע"י משיב 2 בשמו ובשם משיבה 1 (חברה שבבעלותו ובניהולו), הוריתי כי בכפוף להגשת התובענה העיקרית בתוך 7 ימים מאותו מועד ולהפקדת ערבות בנקאית מטעם המבקשת בסך של 30,000 ₪, ינתנו: · צו עיקול זמני ברשום בלבד, על כל הזכויות ואו הכספים ו/או החסכונות ו/או קרנות ההשתלמות ו/או קופות הגמל ו/או קרנות השקעה ו/או מניות ו/או ניירות ערך ו/או פיקדונות ו/או כל רכוש מכל סוג או מטבע כלשהם ו/או חשבונות עו"ש ו/או מט"ח ו/או אגרות חוב ו/או מיטלטלין וכיו"ב של המבקשים, לרבות בכל האחד מהבנקים הבאים: בנק הפועלים בע"מ, בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בנק מסד בע"מ, הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, בנק מזרחי טפחות בע"מ, השרות הבנקאי רשות הדואר, בנק איגוד, בנק אוצר החייל, בנק מרכנתיל דיסקונט, בנר יהב לעובדי המדינה בע"מ. · צו עיקול זמני ברשום בלבד על כל כלי הרכב הרשומים על שם המבקשים במשרד הרשוי.

טענות המשיבים בבקשה להטלת העיקולים ואלה עקרי טענות המשיבים: הגם שתקופת השכירות אמורה היתה להסתיים ביום 28.2.20, נאלץ משיב 2 להפסיק את ההיתקשרות קודם לכן - הן בשל היתנהלותו הבריונית והכוחנית של מבקש 2 כלפיו וכלפי הדיירים בדירה, והן בשל נסיונו של הלה לסחוט ממנו כספים באמצעות מימוש הערבות הבנקאית בסך של 75,000 ₪ שהופקדה בידיו בעת החתימה על ההסכם, באמתלה כאילו מצב הדירה לקוי ודורש שפוץ מאסיבי, רק בשל אופן אחזקתה על ידי דייריה במהלך תקופת השכירות.

טענות המבקשים בבקשה לביטול העיקולים ואלה עקרי טענות המבקשים: תביעת המשיבים היא תביעת סרק מופרכת וחסרת בסיס, שכן עילות תביעתם אינן נתמכות בראיות כלשהן, וגם בקשתם להטלת העיקולים אינה עומדת בתנאים המינימאליים הנדרשים לצורך מתן הסעדים שניתנו במסגרתה.

לטעמי, בכל מה שנוגע לשאלת קיומן של ראיות לכאורה לעילות התביעה או לפחות לחלק מהן, די בצפיה והאזנה להקלטות שהוגשו וכן בעיון בכתב התביעה שהוגש על ידי מבקש 1 באמצעות מבקש 2 תביעה על סך של 800,000 ₪ (בת"א 34984-05-17) כנגד מי שמכר לו את הדירה עוד בשנת 2014, כדי ללמד על אופן היתנהלותו של מבקש 2 כלפי המשיבים או מי מטעמם, כמו גם על כך שהוא עצמו טען בתביעתו כנגד המוכר כי חלק מהליקויים שנמצאו בדירה (בעיות חשמל, רטיבות הנובעת מליקויי איטום ועוד) מהוים סכנה בטיחותית וגורמים לכך שהדירה תהיה, הלכה למעשה לא ראויה למגורים.

מאחר ששוכנעתי, במידה הנדרשת בהליך זה, כי מצבו הכלכלי של מבקש 2 אינו יציב והוא למעשה תלוי במבקש 1, אני סבורה שקיים חשש כי ככל שלא ייוותר הצוו שניתן – דהיינו הצוו לעיקול זמני על חשבון הבנק של מבקש 1 כמפורט לעיל, על כנו, ייגרם למשיבים נזק בכך שלא יהיה להם ממי וממה להפרע היה ואכן יזכו בתביעתם בבוא העת.

...

מאחר ששוכנעתי, במידה הנדרשת בהליך זה, כי מצבו הכלכלי של מבקש 2 אינו יציב והוא למעשה תלוי במבקש 1, אני סבורה שקיים חשש כי ככל שלא ייוותר הצו שניתן – דהיינו הצו לעיקול זמני על חשבון הבנק של מבקש 1 כמפורט לעיל, על כנו, ייגרם למשיבים נזק בכך שלא יהיה להם ממי וממה להיפרע היה ואכן יזכו בתביעתם בבוא העת.

משכך, מסקנתי היא כי מאזן הנוחות נוטה לזכות המשיבים.

סוף דבר אני סבורה כי המשיבים הוכיחו את קיום כל התנאים הנדרשים לצורך הותרת צו העיקול שניתן ונותר בהתאם להחלטתי מיום 16.4.20, על כנו.

הרקע לתביעה הוא הסכם שנכרת ביום 6.1.19 (להלן – "ההסכם") בין יושר, באמצעות המבקש מס' 2 (להלן – "דניס"), מנהלה ובעל מניות בה, לבין חן שלי, באמצעות חיימוביץ, מנהלה ובעל המניות בה. במסגרת ההסכם סוכם על העברת הבעלות בעסק השייך לחן שלי (סחר בחומרי ביניין), לרבות העברת הפעילות בעסק וציוד בה, ליושר, כנגד סך של 1,400,000 ₪.

במסגרת זו ביקשה יושר צו מניעה זמני שיאסור על העברת הפעילות בעסק של חן שלי לאחרים; מבוקשה ניתן לה; ואולם לאחר מכן הסכימה יושרה לביטול הצוו, לאחר שהתברר כי העסק נמכר לצד שלישי בשם מוסא מואייד (להלן – "הצד השלישי"), דבר שהיה בבחינה "מעשה עשוי", שייתר, הלכה למעשה, את הצוו.

עוד טרם הגשת התביעה שכנגד ביקשו חן שלי וחיימוביץ להטיל עיקולים זמניים על נכסים של המבקשים כאן.

הבקשה הנוכחית בבקשה לביטול העיקולים הארעיים נטען כי חן שלי וחיימוביץ הם שהפרו את ההסכם, בכך שכרתו עסקה עם הצד השלישי לאחר ההסכם, דבר שחייב את יושר לבטל את ההסכם.

...

מובן כי בכלים המצויים בידי בית המשפט בשלב זה לא ניתן לקבוע מסמרות ביחס לשווי הסחורה, ואולם סבורני כי די במסמכים שהוצגו על ידי המשיבים כדי לבסס, ברמה הנדרשת לשלב בו אנו מצויים, קיומן של ראיות לכאורה בעניין שווי הסחורה שהוצאה (אציין כי כרגע שני המסמכים שהוצגו על ידי שני הצדדים בעניין שווי הסחורה הם שקולים, על פניו, ואין אינדיקציה ממשית בשלב זה מהי ההערכה הנכונה יותר).

נציין כי הטענה לפיה הפרת ההסכם מזכה את המשיבים בפיצוי מוסכם של 350,000 ₪ אינו מעוגנת בלשון ההסכם, והיא נסמכת על תמליל שיחה לה היה צד דוד, כאשר קריאה התמליל אינה בהכרח מובילה למסקנה בדבר קיום הסכמה לפיצוי מוסכם שכזה.

סוף דבר הבקשה לביטול העיקולים הארעיים נדחית.