שותפה אני לדיעה שהובעה בפסקי הדין אשר דנו בשאלת חובת המצאת החלטה בבקשה לסעד זמני, דוגמאת צו עיקול שהוטל לבקשת הזוכה שהגיש בקשה לבצוע שטר בהוצאה לפועל, ולפיה אמצו בתי המשפט פרשנות מעמד שווה בין החייב בהליך הוצל"פ, לבין צד להליך משפטי שנגדו הוטל סעד זמני, וזאת גם בהיעדר הוראה מפורשת המורה למבקש הסעד הזמני לפני מסירת אזהרה בהליך, בהתאם להוראת סעיף 81א לחוק ההוצל"פ ביחד עם סעיף 7(ה) לחוק ההוצל"פ, למסור את צו העיקול תוך המועד שנקבע לכך, לידיו של החייב.
נפסק, כי נראה שזוכה בתיק הוצל"פ אשר נוקט בבקשה להטלת עיקולים בטרם מסירת אזהרה לחייב, עליו לצפות אפשרות שתוגש היתנגדות ובמסגרתה אף תוגש בקשה לביטול העיקול הזמני, ולכן עליו לצפות שיהא עליו להיתמודד עם תקנות סדר הדין האזרחי בנוגע לפקיעת הצוו הזמני.
...
כן יצוין כי, לא מצאתי בטענות ב"כ הזוכה, ככל שהן נסמכות על תקנה 108(א) לתקנות ההוצל"פ, ולפיה "יעביר לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי השטר את הבקשה לביצוע השטר, כתב ההתנגדות וכל המצורפים אליהם" , על מנת להוות הוכחה להמצאת צו העיקול והבקשה להטלתו, על המצורף אליהם, לידי החייב, זאת בשים לב להעדרו של ממשק מחשובי כאמור, והן מהטעם שעיון בכל הבקשות שהוגשו במסגרת התיק האלקטרוני מעלה כי אין כל זכר להטלתו של צו עיקול לפני ההחלטה המורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. יוזכר, כי הבקשה להטלת עיקול הוגשה לתיק ביהמ"ש רק במעמד הדיון מיום 11.9.19, כך שבפועל לא הייתה לחייב אפשרות לעיין בבקשה להטלת העיקול במסגרת תיק ביהמ"ש.
לאחר שקבעתי, כי לא הוכחה המצאה אישית של הצו והבקשה להטלת עיקול לידי החייב נשאלת השאלה, האם ניתן לרפא את הפגם האמור מחמת קיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו"? מסקנתי היא, כי טעמים אלו אינם מתקיימים במקרה הנדון כאן.
על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי צו העיקול שניתן כנגד החייב ביום 30.6.19, פקע.
התובע ישלם לנתבע הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
